פסח – פה סח

דף מקורות - פסח – פה סח

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט' ניסן תשע"ג
א. שמות יב' – ועבר ד' לנגוף את מצרים, וראה.. ופסח ד' על הפתח, ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם.. ושמרתם את הדבר הזה, לחוק לך ולבניך עד עולם. והיה כי תבואו אל הארץ.. ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם, מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם זבח פסח הוא לד', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, בנגפו את מצרים, ואת בתינו הציל, ויקוד העם וישתחוו.

ב. פסחים לו.  - דאמר שמואל: לחם עני - לחם שעונין עליו דברים הרבה.  רש"י - שגומרים עליו את ההלל, ואומרים עליו הגדה. שם קטז. – ר"ג היה אומר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח. מצה. ומרור. הגדה של פסח – ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח.

ג. שמות יג' – והגדת לבנך.. והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ד' בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים. תהלים פא' – אנוכי ד' אלוקיך המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו.

ד. ישעיהו נז' – בורא ניב שפתים.. במדבר יב' – פה אל פה אדבר בו.. שמואל ב' כג' – ואלה דברי דוד האחרונים, נאום דוד בן ישי.. משיח אלוקי יעקב, ונעים זמירות ישראל. רוח ד' דיבר בי, ומילתו על לשוני.

ה. קהלת ו' – כל עמל האדם לפיהו..

ו. אוה"ק ג' פרישות יז' – כל דבור פותח הוא צינור בנשמה, מעין אותו התוכן שהדבור חצוב משם, על כן כל דבור של תורה חכמה ומוסר, קל וחומר של דבקות עליונה טהורה ומושכלת ביחודים עליונים , פותח פתח של קדושה מפולשת. וגלי הנפש הרוחניים, הומים ומתנועעים תמיד, מכוחו של הרעדת הדבור, בכל ספירותיהם.

ז. אוה"ק ג' פרישות יא' – ממרום המציאות העליונה בא הדיבור לפיו של האדם, ואין לשער כמה גדולות הן העלילות המעשיות והרוחניות, שפועל הדיבור מאז הינתקו ממרום אורו, עד שבא לכלל ביטוי. ומהלך עצום זה, עושה הדיבור בהתבטאו בחזירתו למקורו. וכשהוא מקושר להמחשבה האלוקית בתורה ובתפילה, אין לאורו וזוהר עשרו קץ ותכלית, וממש בורא הוא עולמים, מלאים כח וחיים, אומץ ועושר רב. והצדיק, בעל המדע, המשיג את ערכו של הדיבור, כרום השגתו תהיה גם פעולתו..

ח. ישעיה מג' – עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו.

ט. ויקרא כו' - אלה החוקים והמשפטים והתורות, אשר נתן ד' בינו ובין בני ישראל, בהר סיני ביד משה. רש"י – והתורות: אחת בכתב ואחת בעל פה, מגיד שכולם ניתנו למשה בסיני. תנחומא נח ג' - לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר (שמות לד'): כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית..

י. ישעיהו נט' – ואני זאת בריתי אותם אמר ד', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר ד' מעתה ועד עולם. תנחומא נח ג' - ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל, שלא תשכח תורה שבע"פ מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות, שנאמר: ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו' ולא כתיב ממך אלא מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך..

יא. רמב"ם ממרים א' - בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה..

יב.  מורשה, הגר"א שפירא, יז' – יש דין מיוחד של חכמי המסורת, דין מיוחד של מסירת התורה. יש תלמוד תורה שכל ישראל חייבים בו, ויש עניין נוסף של מסורת של תורה. מסורת התורה היא מסירת התורה מדור לדור. תורה ציוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב. לכתחילה התורה נתנה לא רק על מנת ללמוד, אלא על מנת למסור אותה, 'מורשה קהלת יעקב'. למסור אותה לדורות הבאים.. הרב החסיד היעב"ץ בפירושו על אבות, אומר דבר שהוא יסוד בתורה: אם אדם לומד תורה ולא מתכוון למוסרה לאחר, כאילו לא למדה. לכתחילה צריך להיות לימוד על מנת למסור. 'מורשה'. וזה היה יהושע בן נון. הוא היה ראשון למסירת התורה. ומסירת התורה מדור לדור פירושה, חיבור הדורות, שהדורות מתחברים זה לזה על ידי התורה, זוהי מורשה..

הרמב"ם מדבר על גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה.. ברמב"ם יש שני עמודים שלמים שבהם כותב הרמב"ם שמות מוסרי התורה, ממשה רבינו עד רבינא ורב אשי.. ואחרי זה הרמב"ם חוזר על הכל שוב: 'נמצא מרב אשי עד משה רבינו ע"ה, ארבעים דורות.. ומשה רבינו מפי הגבורה. נמצא', זו מסקנתו של הרמב"ם, 'שכולם מד' אלוקי ישראל'.

יש ביטוי ברמב"ם על חכמי המסורת: 'הם עיקר תורה שבעל פה'. מדובר על בני אדם, שיש להם גוף, שהם בשר ודם, אבל הרמב"ם מדגיש הם הם תורה שבעל פה.. נכון שיש ירידת הדורות, אבל מאחר וכל התורה מתקבלת מד' אלוקי ישראל, יש מסורת של תורה גם בדורות אלו.. מאנשי התורה האלו. הם הם תורה שבעל פה. אלו זקני הדור. זה 'זקניך ויאמרו לך'.