שבת הגדול - מנחת יהודה וירושלים

דף מקורות - שבת הגדול - מנחת יהודה וירושלים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לה' ניסן תשע"ה
א.    מלאכי ג' – וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. מצודת דוד - אז יערב לה' תשורת יהודה כימי עולם הם ימי משה וכשנים קדמוניות הם ימי שלמה (ויקרא רבה ז'), שקבל המקום קרבנותיהם ברצון וירדה אש מן השמים ואכלם על המזבח. רד"ק - זכר יהודה וירושלם כי שם בית המקדש. מלאכי ג' – זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים. הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.. מלכים א' יח' – ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו.. ויאמר.. ענני ד' ענני.. ותפול אש ד' ותאכל את העולה.. וירא כל העם ויאמרו.. ד' הוא האלוקים.. ברכות ו: - ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. רמ"א תל' - והמנהג לומר במנחה ההגדה, מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו. ברכות כו: - יצחק תקן תפילת מנחה..

ב.     ויקרא ו' – וזאת תורת המנחה.. והרים ממנו בקומצו.. והקטיר המזבח.. והנותרת.. יאכלו אהרון ובניו, מצות תאכל.. רש"י - בקמצו - שלא יעשה מדה לקומץ. ויקרא ב' – ונפש כי תקריב קרבן מנחה לד'.. רש"י - לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. ויקרא ו' – זה קרבן אהרון ובניו.. ביום המשח אותו עשירית האפה סולת מנחה.. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חוק עולם לד' כליל תקטר. וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. רש"י - אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר מנחה תמיד וגו' כליל תקטר - אין נקמצת להיות שיריה נאכלין אלא כולה כליל, וכן כל מנחת כהן של נדבה כליל תהיה.

ג.     מגילה טז. - ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, אזל אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן.. אמר להו: במאי עסקיתו? - אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה. אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי.

ד.     טור תל' - שבת שלפני הפסחא קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור.. היה שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר..

ה.    שיר השירים ג' – הנה מטתו שלשלמה.. רש"י - אהל מועד והארון שהיו נושאין במדבר. זוהר א' רכה: - מטה דא שכינתא דכתיב הנה מטתו שלשלמה.. אור המאיר ויקרא פסח - מה טעם בחרו לכפות ולקשור דייקא בכרעי המטה, וכי לא היה להם יתידות בבית לקשור לשם השה.. והכל לרמוז עבודת בני ישראל בחכמה נפלאה לעשות בתחתון ולרמוז בעליון, ופרטי עובדותיהם רק לדוגמא עליונה, כי ידוע השכינה נקראת מטה.. וכרעי המטה מורה על בחינת הליכותיה והתנהגותיה את העולם כרצון הקב"ה..

ו.      אורות האמונה 123 - האמונה היא שירת העולם העליונה, ומקורה הוא הטבע האלוקי שבעומק הנשמה, העונג של ההסתכלות הפנימית של אושר אין סוף. התורה הקצובה היא בנויה ע"פ המסקנא של שירת קודש עליונה זו, בתקציבתה המעשית. מלאי הוד השירה, הם מצטערים לפעמים מדקדוק המעשי והגבלותיו, ומ"מ מתוך שהם יודעים שהעולם בשיעורים הוא עומד, וגם המאור השירי הוא צריך להתבסס ע"פ כלים קצובים, הם מקבלים באהבה, וממשיכים אור אהבה ושירה במשפטים הקצובים. ועל ידי סבלנות זו הם עולים, והעולם מתעלה עמם. שם 130 - להאמין ולקיים זאת היא הסגולה המיוחדת של כנסת ישראל. האמונה היא היסוד העקרי, אבל אינה מתבססת ואינה גומרת את מגמתה, כ"א בצירוף המעשה. ויקרא רבה יט' - ר' שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה אף על פי שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כגון הלכות זיבה ונגעים נדה ויולדת אמר הקב"ה הרי הן עריבות עלי שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים וגו'. כוזרי א' עז' – וזהו שורש ההאמנה ושורש הכפירה כאחד.

ז.     ויקרא רבה ג' - יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נה).. ר' יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה, וישב אל ה' וירחמהו רבנן ור"ש בן יוחאי, רבנן אמרי כל הכפרות הראה לו הקב"ה לאברהם אע"ה חוץ מעשירית האיפה, ורשב"י אומר אף עשירית האיפה.. ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא אף הקב"ה וויתר לנו סליחה אחת משלו ואיזו זו עשירית האיפה.

ח.    אורות התחיה מו' - כשם שנשמת האדם היא יותר עליונה ויותר פנימית מהמלאכים, ודוקא מפני גדולתה ירדה עד לתחתית המדרגה, ומשם תעלה ברכוש גדול ועצום, ותכשיר את העולם כולו עמה לעליה עליונה מקורית, כן הקודש שבחול, שירד עד לידי חולין הגמורים, הוא יותר נשגב וקדוש מהקודש שבקודש, אלא שהוא מסתתר הרבה. ואין קץ ותכלית לתיקוני העולם שיבאו מכל הטוב הבא לעולם בדרך חול, שיגלה ויראה הודו והדרו לעת המאושרה, אשר לא יהיה אור יקרות וקפאון, והיה לעת ערב יהיה אור. לפני אורו של משיח שיגלה במהרה בימינו, יתעורר כח הקודש שבחול, שיעורר בראשית התעוררותו את החול..

ט.    אורות התחיה ל' - הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כחו לאלוקיו הולך ומתגלה, הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא בעצמו להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע הגס, עם הקודש הלוחם בטבע. לחמנו בטבע ויצאנו בנצחון.. הוא נכנע בפנינו.. אליהו בא לבשר שלו' ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש.. הרוח הצעיר התובע את ארצו, שפתו, חרותו וכבודו, ספרותו וכחו, רכושו, רגשותיו, נזרמים הם ע"י שטף של טבע, שבתוכיותו מלא הוא אש קודש.