ראש השנה נקרא יום הזכרון ואנו אומרים מלכויות זכרונות שופרות והזכרון בשופר ומזכירים אילו של יצחק. מה ענין הזכרון?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכז' אלול תשפ"ג
א. ויקרא כג' - וידבר ד' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש. רש"י - זכרון תרועה - זכרון פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות, לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל. רשב"ם - זכרון תרועה - על ידי התרועה תזכרו למקום. כדכת' והריעותם בחצוצרות וגו' ונזכרתם וגו'.
ב. ראש השנה כט: - יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין, אבל לא במדינה. גמ'. מנא הני מילי? אמר רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא: כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה, וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם. לא קשיא, כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן ביום טוב שחל להיות בחול. אמר רבא: אי מדאורייתא היא, במקדש היכי תקעינן.. אלא אמר רבא: מדאורייתא מישרא שרי, ורבנן הוא דגזור ביה, כדרבה. דאמר רבה: הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דלולב, והיינו טעמא דמגילה.
ג. ראש השנה טז. - תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג - אמר הקב"ה: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה - בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? - אמר הקב"ה, תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. ראש השנה לב. – משנה. אין פוחתין מעשרה מלכיות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות.. גמ'. הני עשרה מלכיות כנגד מי? אמר (רבי) רבי לוי, כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהילים. הלולים טובא הוו! הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר.. מנין שאומרים מלכיות? תניא, רבי אומר: אני ה' א-להיכם ובחדש השביעי - זו מלכות. רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר והיו לכם לזכרון לפני א-להיכם. שאין תלמוד לומר אני ה' א-להיכם, ומה תלמוד לומר אני ה' א-להיכם - זה בנה אב, לכל מקום שנאמר בו זכרונות - יהיו מלכיות עמהן.
ד. במדבר י' - וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאיביכם. וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני א-להיכם אני ד' אלהיכם. רש"י – אני ה' אלהיכם - מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות, שנאמר ותקעתם הרי שופרות, לזכרון הרי זכרונות, אני ה' א-להיכם זה מלכיות וכו'. הכתב והקבלה – ונזכרתם אתם תהיו נפעלים מן התרועות להתעורר בלבבכם לזכור את אשר שכחתם עד הנה, כי עזבתם מללכת בדרכי ה', והאויבים שבאו עליכם הם שלוחי השגחתו ית'.. ועתה תתנו לב להיות זכורים ונזהרים לנטות ולפנות מהיום והלאה אל מצותיו. מלבי"ם - באמת לא שכח ואין שכחה לפניו.. ורק מה שאנו קורים זכירה אצלו הוא מה ששב להושיעם. ריקאנטי - מלת ונזכרתם מענין [תהלים קטו] י-י' זכרנו, והבן.
ה. תהלים קטו' - ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן.. ברוכים אתם לה' עשה שמים וארץ. השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. לא המתים יהללו י-ה ולא כל ירדי דומה. ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם הללו י-ה. אבן עזרא - אמר ר' משה כי זכרנו הזכרים שלנו ויברך בית ישראל הנקבות ואין זה נכון.. רק זכרנו מגזרת זכירה.
ו. ראש השנה כו. - משנה. כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. חידושי הרמב"ן - ולי נראה שאין בכלל השופרות אלא הקרנים החלולים שזכרותן ניטלת מהן, אבל קרני מקצת החיות שכולם עצם אחד אינם בלשון שופר אלא קרן שמם ואפי' קדח בהן פסולין לתקיעה. שו"ע תקפו' - שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף. ושל פרה פסול בכל גוונא; וכן קרני רוב החיות שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות, פסולים. משנה ברורה – בשל איל - לזכר עקידת יצחק. ובכלל זה גם כבשה נקבה אלא דהמהדרין ביותר נוהגין לחזור אחר של איל דוקא דהוא זכר טפי לאיל של יצחק. וכן קרני רוב החיות - כמו הראמים והצביים.. דשופר צריך להיות חלול דשופר הוא מלשון שפופרת.
ז. שער הליקוטים יג. - מה שגרם ליצחק העקדה היה להיותו בחינת הנוקבא שהיה מהגבורות וכל מי שהוא מסטרא דנוק' מותא אתקשרת ביה. במדבר יא' - מאין לי בשר לתת לכל העם הזה.. לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני. ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרוג.. רש"י - תשש כחו של משה כנקבה כשהראהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת. אמר לפניו, אם כן הרגני תחלה. זוהר בהעלותך קנה. - אמר רבי יצחק מאי שנא דמשה במלה דא לעילא כנוקבא דכתיב אם ככה את עושה לי, את אתה מבעי ליה אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר וההוא אתר דנוקבא איהו.. ודא אילנא דמותא והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא.
ח. בראשית ב' - ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא א-להים לעשות.
ט. בראשית ל' - ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב.. ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.
י. אוה"ק ד' השלום ח' - נטיית החסד צריכה הגנה גדולה. עלול הוא בעל החסד, הנוטה להשפיע לכל, להיות ג"כ מקבל מכל.. ומה אפל הוא המצב, כשהנושאים השפלים והמזוהמים יחזירו השפעתם.. אמנם זהו כוחו של אור חסד א-ל עליון.. שלא תשוב שום השפעת קבלה כי אם מהנושאים הטהורים.. וכל הרשעה כולה, היא רק מקבלת ולא משפעת, יסוד בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה. אברהם הובטח במגן שלא תזיקהו השפעתו שהיתה שפוכה על פני כל והולכת לרעים ולטובים.. אנכי מגן לך, ובמעמקי התורה השמירה היא נתונה לכל אחד ואחד ע"פ מדתו, ויש שהוא מוכרח להשמר שלא להיות מהנה לשום מקום שפל.. ואם החסד בנטייתו הפראית לא יכיר את עמקם של סייגי קודש הללו, יזרח עליו אור תורה ממקור החסד הנאמן ששם המלכות נתונה, והעולם על ידו נבנה ונתכונן, חסדי דוד הנאמנים. עולת ראי"ה ב' יוה"כ - ככלי מלא בושה וכלימה. אין בי שום שלמות עצמית כלל, רק מה שאני מקבל כחות החיים מחסד עליון, והנני כמו כלי ולא כמו חי בעצם.