המזמור שנאמר 7 פעמים! לפני תקיעת שופר מזמין את העמים לשמוח בשלטונם ונצחונם של ישראל. למה? ומה הקשר לשופר?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכב' אלול תשפ"ד
א. תהלים מז' – למנצח לבני קרח מזמור. כל העמים תקעו כף הריעו לא-להים בקול רנה. כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ. ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו. יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה. עלה א-להים בתרועה ה' בקול שופר. זמרו א-להים זמרו זמרו למלכנו זמרו. כי מלך כל הארץ א-להים זמרו משכיל. מלך א-להים על גוים א-להים ישב על כסא קדשו. נדיבי עמים נאספו עם א-להי אברהם כי לא-להים מגני ארץ מאד נעלה.
ב. רמב"ם פי"ד מלכים ה"ד - לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בעכו"ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה.
ג. דברים כט' - אתם נצבים היום.. לעברך בברית ה' א-להיך.. למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לא-להים. עוקד והנעקד – לבריתך שוכן זבול ושבועה. זכרה לעדה סוערה ונגועה. ושמע תקיעה תוקעה ותרועה. ואמור לציון בא זמן הישועה. ינון ואליה אני שולח. תוספות שבת נה. - אומר רבינו תם דזכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה. שיחות הרצי"ה ויצא 274 – ברית אבות אינה דבר אנושי, 'אתה הוא ד' האלוקים אשר בחרת באברם', כריתת ברית ד' עם אברהם, היא דבר עילאי, נצחי, קוסמולוגי. עובדה אלוקית עצמית נצחית זו, תישאר קיימת.. מהר"ל גבורות ה' ח' – היה ירא שמא יעבור זרעו חס ושלום מן העולם לגמרי ואז תתבטל הירושה לגמרי, ולפיכך השיב לו בזכות הקרבנות. וביאור ענין זה.. כי ישראל יש להם מעלה מיוחדת.. נבדלים מהפחיתות לגמרי, והחטא שמקבלים אין זה רק מקרה.
ד. אגרות הראי"ה ד' רט' - כשאנו נגשים אל החוג הקרוב הפנימי, כשאנו מקשיבים את המית הנשמה של כנסת ישראל, הנה קול שופר שומעת נפשנו, קול שופר של גאולה. במדבר כג' – ד' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו. אונקלוס – ושכינת מלכהון ביניהון. רש"י - לשון חבה ורעות.. ר' בחיי – מלשון רעיא, והיא הכלה שבשיר השירים.
ה. מסילת ישרים יט' – אי אפשר לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישראל ובריבוי כבודם, שזה תלוי בזה באמת.
ו. אורות למהלך האידיאות בישראל ו' – פזורה של כנסת ישראל בעולם הכריע הרבה לצד הטוב את מהלך העולם הכללי. בטול המרכז הלאומי הפסיק את המחשבה המוטעת לחשב את ההכרה הא-להית העליונה רק לנחלה מוגבלת בתחום גיאוגרפי מיוחד ובממלכה מיוחדה, "ועיניכם תראינה, ואתם תאמרו: יגדל ד' מעל לגבול ישראל". ורעיון זה, הנראה כבודד, עזר הרבה לבהירות המושגים הראשונים בכלל והשפעתם לטובה. הבסום הכללי של העולם, הבא מהשפעת כחה של כנסת ישראל ולכל הפחות מהכרעתה החשובה, גם או ביחוד בגלותה ופזורה, הוא ענף מבסומה של האומה בעצמה, שחוזר גם הוא לעורר את רוח החיים באומה.
ז. אורות ישראל ו' ו' - במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם. אמנם התכלית האחרונה אינה התגדרות התיחדות הלאומיות בלבדה כי אם השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת לקרא כולם בשם ד'.. וכשצריך העולם לעבור ענין הלאומיות אל הכללות צריכה להיות ג"כ כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת, שיש עמה המגרעות של אהבה פרטית יתרה. על כן עתיד משיח בן יוסף ליהרג, ומלכות אמתית וקימת תהי' משיח בן דוד.
ח. אורות המלחמה א' - כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. [זמרו א-להים זמרו, זמרו למלכנו זמרו]
ט. דברים ו' - שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד. רש"י - ה' שהוא א-להינו עתה ולא א-להי האומות, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר (צפניה ג) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ונאמר (זכריה יד) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. [ כי מלך כל הארץ א-להים זמרו משכיל]
י. דברי הימים א' כט' - וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו. מגילה יא: - שלמה מילתא אחריתי הוה ביה, שמלך על העליונים ועל התחתונים שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. [מלך א-להים על גוים א-להים ישב על כסא קדשו]
יא. רש"י - נדיבי עמים - שהתנדבו עצמם לטבח ולהרוג על קדושת שמו. עם א-להי אברהם - שהיה נדיב לב הראשון, תחלה לגרים, עתה נודע כי לא-להים מגיני ארץ, היכולת בידו להיות למגן על כל הבוטחים בו.
יב. אורות המלחמה ח' - נכתם עון שופכי הדמים, מלכי אדמה הזדים וכל מרגיזי ארץ. לא יכופר לארץ לדם אשר שופך בה כי-אם בדם שופכו, והכפרה מכרחת לבוא: בטול כללי לכל מכונות התרבות של עכשיו, עם כל שקרן ותרמיתן, עם כל זוהמתן הרעה וארסן הצפעוני. כל התרבות, המתהללת בצלצלי שקרים, מוכרחת להכחד מן העולם, ותחתיה תקום מלכות עליונין קדישין. אורם של ישראל יופיע.. וישראל יראה בעיניו שלומת רשעים, יצעד על חרבנם של המתהללים באלילים החדשים כאשר צעד על חרבות בבל ואשור העתיקות. אז ידע ויוכח, כי אך בו א-ל א-להי ישראל מושיע. ותשועת ד' בא תבוא. הנדפת הכח של הגויים, שקויי כוס התרעלה, מוכרחת היא לבוא.. אז תכחד התרבות ההוית בכל יסודותיה, ספריותיה, תאטריה וכל מכונותיה, וכל החקים אשר בהבל ועול יסודם וכל נימוסי החיים הרעים והחטאים כליל יחלפו. ונשגב ד' לבדו ביום ההוא.. חרוב תחרב כל התרבות ההוית, ועל משואותיה יתכונן בנין העולם באמת ובדעת ד'. "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים".