ראש השנה חל בראש חודש בעת התחדשות הירח כשהוא עוד בן יומו ומבשר לכולנו לידה חדשה כמו עם שנולד מחדש במדינתו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ערב ראש השנה תשפ"ה
א. במדבר כט' - ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם.
ב. תהלים פא' - תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. רש"י - בחדש - בחדוש הלבנה. בכסה - יום מועד קבוע לכך. רד"ק - יום ראשון של חודש נקרא חודש, כמו (ש"א כ): מחר חדש, כי בו תתחדש הלבנה, וכל החודש נקרא על שמו חודש, וכן כל החודש נקרא חודש על שם חידוש הלבנה. ואמר: תקעו בזה היום שהוא ראש חודש. ונראה כי זהו טעם מצות התרועה בראש השנה, לפי שבטלו אבותינו מעבודתם ונחו מיגיעתם ביום זה, והתרועה הוא סימן שילוח עבדים, כמו שצוה הקב"ה תקיעת שופר ביום הכפורים של יובל שהיה סימן לשילוח עבדים וצאתם מרשות אדוניהם, כן צוה הקדוש ברוך הוא לתקוע בראש השנה לזכר כי ביום זה בטלה העבודה והיתה התחלת חרותינו. אלשיך - שם אלקים הוא מדת הדין הוא טוב לישראל, וממנו ישועה לה' לישראל עמו. והיוצא מזה הוא כי יום ראש השנה כי לאלקים הוא, היום ההוא לטוב לישראל הוא, ואם כן איפה היה ראוי נשיר בו לפחות בכנור עם נבל, אך מצות ה' עלינו בשופר המורה תרועה.. כי בראש השנה אפילו נהיה צדיקים יום תרועה והכנעה הוא ואין בו כי אם שופר תרועה. ולא מפני שיום צרה הוא ליעקב, כי אדרבה יום שמחה ונצחון הוא, אלא שהוא יום מכוסה ענינו [עד] ליום החג, כי אז ביום חגנו של סכות מתגלה. והוא מאמרם ז"ל (ילקוט שמעוני תהלים טז).. בבוא חג הסוכות וישראל בלולביהם בידיהם ניכר שהם נצחו.
ג. סנהדרין מא: - ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: עד כמה מברכין על החדש - עד שתתמלא פגימתה.. נהרדעי אמרי: עד ששה עשר. ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: החדש הזה וכתיב התם זה א-לי ואנוהו. תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש - דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד.. אמר רב יהודה: ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים.
ד. רבינו יונה על הרי"ף ברכות כא. - עד ששה עשר. דסבירא להו שתתמלא פגימתו רוצה לומר כל העיגול לגמרי ובכאן לא דברו בהתחלה אלא בסוף הזמן בלבד אבל במסכת סופרים (פ' כ') אמרו מברכים על הלבנה משתתבשם.. ונראה למורי הרב נר"ו שפי' משתמתק מלשון לבסומי קלא שר"ל נמתק הקול ה"נ ר"ל משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנו שזהו אחר ב' ימים או ג' אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלה מתוק שאין אדם נהנה ממנו. כאילו מקבל פני שכינה - מפני שהקב"ה אף על פי שאינו נראה לעין נראה הוא על ידי גבורותיו ונפלאותיו כענין שנאמר אכן אתה א-ל מסתתר א-להי ישראל מושיע כלומר אף על פי שאתה מסתתר אתה הוא א-להי ישראל שעשית עמהם כמה נפלאות ואתה מושיע בכל עת ובכל שעה ועל ידי תשועתך רואים אותך בני אדם ואתה מתגלה להם ומכירי' אותך וג"כ בכאן ע"י מה שמחדש החדשים הוא מתגלה לבני אדם והוא כאלו מקבילין פניו. מפי מורי הרב נר"ו.
ה. שמואל א' כ' - ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך.. ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה. רש"י - ונפקדת - לשון זכרון. כי יפקד - לשון חסרון.
ו. תיקוני זוהר תיקונא תליסר - מטרה דא ירח בן יומו סיהרא קדישא.. שכינתא דאיהי אגינת על ישראל מחוייא בישא.
ז. פרדס רימונים שער כט' פרק ב' – ירח בן יומו פירש הרשב"י ע"ה שהוא המלכות שהוא הירח.. ונ"ל.. שנקרא ירח בן יומו לפי שהיא מתנהרת מהתפארת שהו יום שלם וזהו בן יומו. ואפשר.. כי הוא בן יומו לבד שהוא תחלת קבלת האור.
ח. ראש מילין – טעמים - ירח בן יומו - אחרי אשר נסעה הנשמה האצילית את מסעותיה הרבים, אחרי אשר עלתה הררי עד וירדה תהומי תהומות.. אחרי אשר המנוחה השאננה הוציאה את פריה, והסערה התנועתית כבר נולדה ופעלה לחולל המון חדושי חדושים לאין תכלית, הנה עולמים חדשים הולכים ונפתחים לפנינו, עולמים שכל המרומים אשר כבר דרכנו על במותיהם הנם רק שלבים להגיע עד שיא קדשיהם, ומרחוק הננו רואים ברק אור נשגב המבשר לנו תחיה חדשה, חוללות עולמים חדשים, עולמים יסודיים נשגבים בקודש, אשר הנם הולכים וגדלים, הולכים ומתגדלים, מתפארים ומתעטרים בעטרת זיו הודם, ירח בן יומו, התגלות מצערה, התנוצצות זעירה, מרכוש עליון שאין כל העולמים כדאים לו, בא ומאיר לפנינו, ומבשר לנו תקופות מאושרות, עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה.. ובשורת לידה חדשה, הופעה עליונה, מחודשת בכל פאר וכבוד, אשר באה ונהיתה הננו מתבשרים. ראש מילין – הברקה – ירח בן יומו – אחרי כל המהלכים של כל המסעות הרוחניות, והעברת החיל והחוסן אשר להמון בריות ועולמי תפארה, בעליתם וירידתם, בשבירתם ובנינם, בעוזם ותפארתם, הננו עולים לסקירה עליונה כזאת שכל המערכה הגדולה שעברה לפנינו היא כאין לעומתה, והננו משתוקקים ללידה חדשה, ליצירת עם נולד, ביסוד תפארת יותר נשגב, שהוא מתחיל מהופעה זעירת הכמות, ירח בן יומו, הלוך הולך ואור כצאת השמש בגבורתו, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, ביום חבש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, במהרה בימינו, אמן.
ט. תהלים פט' - כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה. רש"י - הירח והשמש עדים לו שכל זמן שהם קימים יתקיים מלכותו כמו שנאמר (ירמיה ל"ג) אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה גם בריתי תופר את דוד עבדי.
י. דברים יא' - ארץ אשר ה' א-להיך דרש אתה תמיד עיני ה' א-להיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה.
יא. סוכה מז: - שמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב.. ברכה בפני עצמו. רש"י - ..ובתוספתא משמע שמברכין את המלך..