כשמשה רבינו אומר לבני לוי שהם זכו לעמוד לפני העדה לשרתם, מה הוא מתכוון? וכי בני לוי משרתים את הציבור או את ד'?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכג' סיון תשפ"ב
א. במדבר טז' – שמעו נא בני לוי. המעט מכם כי הבדיל א-להי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ד' ולעמד לפני העדה לשרתם. רש"י - ולעמוד לפני העדה - לשיר על הדוכן.
ב. דברים יח' - וזה יהיה משפט הכהנים.. כי בו בחר ד' א-להיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם ד'.. רש"י - מכאן שאין שירות אלא מעומד. זבחים כג: - יושב. מנלן? אמר רבא אמר רב נחמן, אמר קרא: לעמוד לשרת, לעמידה בחרתיו ולא לישיבה.. א"ל רבא לרב נחמן: מכדי יושב כזר דמי ומחיל עבודה, אימא: מה זר במיתה, אף יושב במיתה, אלמה תניא: אבל ערל, אונן, יושב - אינן במיתה אלא באזהרה. משום דהוי מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים שני כתובין הבאין כאחד..
ג. סוטה לח.- תניא אידך: כה תברכו - בעמידה, אתה אומר: בעמידה, או אינו אלא אפי' בישיבה? נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך, מה להלן בעמידה, אף כאן בעמידה; ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: לשרתו ולברך בשמו, מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה. ומשרת גופיה מנלן? דכתיב: לעמוד לשרת.
ד. ברכות כו: - אברהם תקן תפלת שחרית - שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמד פינחס ויפלל.
ה. שער הכונות יז' ע"ג – שני פסוקים אלו של ה' מלך והיה ה' למלך, צריך לאומרם מעומד.. וכבר ידעת כי בכל תיקון דא"א או דאבא או דאימא צריך לאומרם מעומד, ואף גם זאת אם אדם אומר פסוקים אחרים או סדר הקרבנות ושומע שאומרים ה' מלך, צריך לקום מעומד עמהם בעוד שהצבור אומרים אותו.
ו. אוה"ק א' חכמת הקודש סה' - דעת קדושים הוא היסוד להארה הרוחנית, המופיעה בעולם, בכל הלבבות. הקדושים, זכי המחשבה והרעיון, מתאחדים בחושם הפנימי עם הטוב הרוחני, המלא כל. וכל המתגלה להם הרי היא הופעת נהרה, וגילוי עליון, המוסיף חיים ואומץ, חיי עד ואומץ רוחני, המבסם את העולם כולו, בריח בשמיו.. שבילים הם ישרי לב אלה לשלח על ידם אור וחיים לכל נוצר. כלים הם להארת אור חיי עולם, משרתי ד' ועושי דברו, מלאכיו עושי רצונו, להחיות כל נוטה למות, לגבר כל חלש, להקיץ כל נרדם. והנם קוראים בשם ד' אל עולם, האומר לכל נוצר, חיה ושמח על כל טוב, עלה והתרומם מעלה מעלה.
ז. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג - זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש.. עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, שנאמר ושרת בשם ד' א-להיו ככל אחיו הלוים, אי זהו שירות שהוא בשם ד' הוי אומר זו שירה..
ח. נשמת כל חי – על כן אברים שפלגת בנו, ורוח נשמה שנפחת באפינו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וישוררו את שמך מלכנו תמיד.
ט. תהלים מב' – למנצח משכיל לבני קורח.. יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה שירו עמי תפלה לא-ל חיי. חגיגה יב: - אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בלילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ד' חסדו, ומה טעם יומם יצוה ד' חסדו - משום ובלילה שירה עמי.
י. אורות התורה ו' טז' - רבוי הלמוד מקשר את הקדשה העליונה ברוחו של אדם, אף על פי שאינו יורד לעמקם של דברים, ולפעמים פועל עליו לטובה עליונה גם כשאינו יודע את הפשט במה שלמד, אבל הוא צמא לדבר ד' ללמד הרבה, ומשביר את צמאונו בתלמוד מרבה, והנשמה מתעלה. ובלמוד רזי תורה, אף על פי שאינו מבין את הענינים לפרטיותם, ונדמה לו כאלו הוא עוסק בציורים שמענים את נפשו, ואת חושו הרוחני השוקק לדברים מובנים, מכל מקום אחר הלמוד האורה מופיעה עליו, והוא בכלל כל העוסק בתורה בלילה שהקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי.
יא. רש"י - לבני קרח - אסיר ואלקנה ואביאסף הם היו תחלה בעצת אביהם ובשעת המחלוקת פרשו וכשנבלעו כל סביבותיה' ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ כענין שנאמר ובני קרח לא מתו ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורי' הללו ועלו משם ושרת' עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד. שירה עמי - תהא חנייתו בתוכנו, שיר' ל' חני', כדמתרגמי' ויחן ושרא.
יב. אוה"ק ג' עבודת הקודש כח' - והצדיק תמיד עומד בין הא-להים ובין העולם, מקשר הוא את העולם, האלם, החשוך, להדבור והאורה הא-להית, כל חושיו של צדיק אמיתי נתונים הם להקישור הא-להי של העולמות כולם. תאותיו, חפציו, נטיותיו, הרהוריו, פעולותיו, שיחותיו, מנהגיו, תנועותיו, עצביו, שמחותיו, צעריו, ענוגיו, כולם בלא שום שיור הנם אקורדים של המוסיקה הקדושה, שהחיים של הא-להות, בהיותם מפכים בעולמות כולם, נותנים על ידם את קולם קול עז. ונשמות לאין קץ, אוצרות חיים לאין תכלית, הממלאים את כל היש, רק הם בהתאמצם לעלות מתחתית עומק שעמום שפלותם לרוממותה של חדות החופש הא-להית, מקור העדן והעונג, הם הם הדוחפים את כל מפעלות הצדיק, אשר הוא תמיד מכהן בעבודת הקודש, שכל חייו הם קודש לד'. אמת גדולה חיה בלבו, גבורה חיה ומנצחת ערה בנשמתו.. אהבה לאין קץ לא-להים היא משוש גילו, וחבה פנימית לכל היצור, ידידות נאמנה לכל הבריות, ואהבה מסורה לכל דרגותיה, למשפחה, לחברים, לעם, לאדם, לחי ולצומח, ולכל יש ומצוי, היא חקוקה בכל מלא צדקה במורשי לבבו. גבורת שמים וכבוד מלא אונים מלאים הם כל שרעפיו, ודבורו נחל עדנים מלא חיים ומפעל, אומר ועושה, גוזר ומקיים, ותגזר אמר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור.