לחם המן היה שקוף כבדולח כאבן הקריסטל. מה רצה הקב"ה ללמד את ישראל בשקיפות הזו של הלחם שהיה יורד עם הטל מהשמים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליא' סיון תשפ"ג
א. במדבר יא' – והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים. ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו. והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח. שטו העם ולקטו וטחנו ברחים.. והיה טעמו כטעם לשד השמן. וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו. רש"י - וכי לא היה להם בשר.. והלא בכניסתם לארץ נאמר ומקנה רב היה לבני ראובן וגו', אלא שמבקשים עלילה. אשר נאכל במצרים חנם - אם תאמר שמצריים נותנים להם דגים חנם.. ומהו אומר חנם, חנם מן המצות. הבדלח - שם אבן טובה קריסט"ל.
ב. מלבי"ם - ועל היותו מוכן להתהפך לכמה גוונים אמר ועינו כעין הבדלח, כמו שהבדלח בהיותו גשם ספירי יתראו בו כל המראות המקבילות אליו, כן היה המן מוכן שימצאו בו כל הטעמים שכוונו אוכליו לטעום בו. אולם כ"ז היה רק לצדיקים, אבל שטו העם, הוא כמו שפי' חז"ל בזהר ובמדרש מלשון שטות, ע"י מה ששטו העם מדרך ה' ולא היו מוכנים לקבל צורתו הרוחניית כי היו רשעים, עי"כ נשתנה אצלם לגריעותא.. ולא הרגישו בו רק טעם לשד השמן לבד.
ג. אבות ב' ד' - הוא היה אומר עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. ר' עובדיה מברטנורא - ואני שמעתי, שאין זה אלא דרך כבוד כלפי מעלה, והרי הוא כאילו כתוב כדי שיבטל רצונו מפני רצונך. כאותה שאמרו.. כל העושה מצוה כתקנה אפילו גזר דין של שבעים שנה מתבטל מעליו.
ד. שמות טז' - ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן ד' לכם לאכלה. שם משמואל פרשת בשלח תרעז' - מפני שלא ידעו מהותו לא יכלו לכנות לו שם.. ולא לבד בתחילה כראותם אותו, אלא גם לעולם כל ימי המן לא יכלו לעמוד על מהותו.. כי להתרוממות מדרגת המן אין לידע מהותו, וזהו (תענית ט' א) מן בזכות משה שיש התדמות להמן לענין משה, שא"א לידע מהותו. ומזה מובן שהמן הוא מאכל מלאכים.. שהוא נאות לענין מלאך שאין לו שם קבוע ומשתנה לפי השליחות כנ"ל. וע"כ המן עינו כעין הבדולח.
ה. אוה"ק ג' מוסר הקודש עט' - מי שהוא ממדת המלכות לית ליה מגרמיה כלום, והיא מדה שהחסרון והיתרון מתחברים בה בנושא אחד. ראוי הוא אדם זה לספוג לתוכו את הכל, וכשהוא פונה אל הטוב ומכיר איך דלית ליה מגרמיה באמת כלום, הרי הוא מוכן להיות ממולא מכל טוב, של כל המדות, כל התכונות, כל הצדדים, ואין בו שום סתירה. ויש בו עומק העצמיות כל כך עד שהדברים המתקבלים בתוכו הרי הם עצמיותו ממש, כיון שעצמיות מיוחדת גדרית בפני עצמו אין לו כלל. הוא אינו ראוי להיות עסוק בבטלה, ולא להשתקע בשינה, הוא צריך להזהר כמה דאפשר מטעמא דמותא. וחיבורו ויחושו לארץ ישראל הוא יחוש עצמי, וחש הוא את התוכן של כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד', לאמר לך עבד אלהים אחרים, ונפשו עורגת בעומק התשוקה לאהבת קדושת הארץ וצפיית ישועה. ומדה זו היא מדת כנסת ישראל בעצם, שהיא הטבעיות העצמית של האומה הישראלית, שהם ממעטים עצמם תמיד, והם מרגישים בקטנותם, מרגישים איך שכל המילוי שבהם אינו עצמי, שאינם אלא כלי לקבל אור ושפע מברכת ד' העליונה, וגם המגמה היא תמיד מגמה השפעית, לתן טרף לביתה וחק לנערותיה.
ו. בראשית ב' - ונהר יצא מעדן.. והיה לארבעה ראשים.. שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה.. וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדלח ואבן השהם. רד"ק - ארץ החוילה היא סמוכה לגן עדן.. לפיכך היא טובה במוצא הזהב שהוא הטוב והנקי שבמתכות, ובאבנים טובות שהם הבדלח ואבן השהם. והבדלח - אמרו שהיא אבן עגולה קטנה והיא לבנה.. אמרו שהיא נעשית מטפות הטל היורד על הנהר ההוא. במדבר יד' - אשר עין בעין נראה אתה ד'. רמב"ן - ועל דרך האמת, "עין" לשון מראה, ועינו כעין הבדלח, וארא כעין חשמל (יחזקאל א), יאמר אשר מראה במראה נראה הוא שמך הגדול. ילקו"ש אסתר תתרמח' - א"ר שמעון בן יוחאי מכאן שאכלו בשולי כותים בעל כרחן והיו אומרים לישראל יכול הוא א'להיכם לעשות לכם סעודה כזו לעתיד לבא, אמרו לו עין לא ראתה א'להים וגו', ואם עושה לנו כזו אנו אומרים כבר אכלנו כזו לפני אחשורוש. ר' צדוק רסיסי לילה לב' - דסעודה זו באמת היתה מעין סעודה דלעתיד מצד שהיא סעודתו דמלכו של עולם, רק אז יהיה עין לא ראתה, פירוש עין גוון כמו כעין הבדולח, שלא יהיה שום גוון אחר בסעודה זו רק א'להים.. מה שאין כן בימי אחשורוש היה גוון אחר, דכל זמן שעמלק בעולם אין השם והכסא שלם והוא בלבוש.
ז. אורות זרעונים ד' - את המחשבות העליונות הגנוזות במצות נוכל להמשיך בקרב לבבנו בלבוש ציורי שכל המתהלכים עם החיים. לא נטעה לדמות בדברים העליונים, המגמות הא-להיות, ולחשב שאם הם מתגלים אלינו אנו יכולים כבר לסמן את כל ערכם; אבל יודעים אנו, שיש ללבנו על מה להתרומם ולכח חיינו על מה לבסס את פעולותיו.. מרחוק אנו רואים את כנסת ישראל מעוטרת בכל הדרה, כמו שאנו חולמים עליה ומצפים לראותה.. בגדלה איננה באה מתוך דרכי חייה אל רעיוניה, דעותיה והלך נפשה, אלא להפך, ממעלה למטה, מתוך מחשבותיה והגיון לבבה על עצמה ועל העולם היא באה לאוצר המעשי שלה והיא מוצאת את מנוחתה, את עצמת כבודה וערכה, כשהיא מגשמת את רוחניותה בחייה, בחיי אישיה הפרטיים ובחיי לאומיותה. וזהו רז התשובה המביאה לידי גאולה. לעתיד יוחל הבנין מפנימיותו.. נתרומם מעט, נזכך מעט את רגשותינו ושכלנו והננו עומדים סמוך לו, הננו רואים את רעדת קרני אורו המעולפים בצעיף, אשר מדת דקותו או עביו תלויה היא בחשבוננו הפרטי וכל אחד ואחד יוכל למצא מהרהורי לבו.. ובתוך החיים הגלויים הנעשים לעינינו, המוצאים את מקומם בצורה של סוכה דלה, מלאה מסכנות חמרית ורוחנית, בארץ ישראל, השבה לתחיה על ידי כחות פעוטים, הנדחפים על ידי רעיונות עמומים, הרהורי לב מלאים מחשכים וקצפי יאוש, ומדלחים בדלח של כפירה ונטית רשע, בתוך תוכם מסתתרת שכינת א-ל חי. "מה גדלו מעשיך ד', מאד עמקו מחשבתיך!"