עצת בלעם לבלק להשתמש בזימה כדי לבלבל את ישראל הבלתי מנוצחים חוזרת על עצמה גם היום במאבק על מדינת ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט' תמוז תשפ"ג
א. במדבר כד' – ויחר אף בלק אל בלעם.. לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך.. ועתה ברח לך אל מקומך.. ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. רש"י - ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו א) תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. חזקוני - משה רבינו סתם את העצה לפי שבלעם אמר לבלק בחשאי, אך בפרשת מדין גלויה היא.
ב. במדבר לא' – נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך.. ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בד'. רש"י – מאת המדינים ולא מאת המואבים, שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה שהיו יראים מהם, שיהיו שוללים אותם.. אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם. בדבר בלעם - אמר להם אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם, שמא מרובים אתם מן המצרים.. אלהיהם של אלו שונא זמה..
ג. רמב"ן במדבר כה' א' - ובאמת שהזנות לא היתה מזימת הנשים, כי בעצת אנשיהן וגדוליהם נעשה, ומזקני מדין היה להם.. רמב"ן שם כה' יח' - וטעם בנכליהם כאשר פירשתי כי זקני מדין חשבו המחשבה הרעה הזאת.. והם נתנו עצה זו למואב שתזנינה בנותם עמהם, ויצמידו אותם לבעל פעור להדיחם מעל השם.. כי לולי מדעת יועצי המלכות נעשה, כבודה בת מלך במדין, מה תבקש בשטים בערבות מואב, לבא אל מחנה עם אחר.. אבל היתה יפת תאר מאד, ושלחו אותה זקני מדין שם, כי אמרו בתואר אשה יפה, רבים הושחתו (יבמות סג:).
ד. במדבר כה' - וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל.. וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו. ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה..
ה. קידושין סו: - אמר רב נחמן: וי"ו דשלום קטיעה היא. בעל הטורים - ו' קטיעא כי פנחס הוא אליהו. וכן אליה כתיב חסר ו' ויעקוב מלא ו', שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו.. שלום בגימטריא זהו משיח.
ו. אלשיך - ויקח רמח בידו, הוא זכות אברהם שעולה רמ"ח. פנים יפות - נאמר באברהם.. והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורתם לברית עולם להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך, ואמרינן ביבמות דף ק' [ע"ב] דלא תנסיב כותית וכו', נראה ענינו כיון שהזהיר לו על המילה, ואמרו חז"ל [עירובין יט א] אברהם יושב על פתחי גיהינם וכו' בר לבועל ארמית דמושך ערלתו, ולכך כיון שהזהיר לו על הברית הזהיר לו שלא ימשוך ערלתו ע"י כותית.
ז. במדבר כג' - מה אקב לא קבה א-ל ומה אזעם לא זעם ד'. כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב. ישעיהו נא' - שמעו אלי רדפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו. רש"י - ואל מקבת בור - שנוקבין וחוצבין בה את הבורות.. ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה. מגילת אנטיוכוס כ"י תימני – יהודה המקבי.
ח. פנקסי הראי"ה ח"ד נספחות – השלמת השכל. ע"פ האמור בתיקוני זוהר, בענין הכלי זין שברעיא מהימנא ע"ד הפשט.. והנה בתחילה כשאדם רוצה להבין איזה מושכל עמוק, ובפרט אם הוא בעניינים אלקיים, צריך שיתפוס הענין בשכלו, להשכילו במהותו ולציירו היטב, וע"ז בא ההתנגדות החמרית ומעכבתו מלצייר אמתת הענין. לא מצד איזה טענה, רק מצד חלישת כח השכל להביט באור המושכל העמוק ההוא. וכשמעמיק ומעיין בדבר יותר ובא להבנתו, אינו מוסיף בשכלו טענות חדשות, שכבר לא היו טענות המונעות לפני זה, רק שמתגבר הכח השכלי ומוצא בעצמו שמכיר את הענין שהי' נכרי אצלו לפני זה. ובזה הענין, הפעולה השכלית החיצונה היא קטנה לערך הפועל הפנימי של השכל שהאיר לו, והוא דומה ממש למכה שונאו ברומח. כי הרומח ידקור את השונא, ולא יורגש מחוץ שנתרועע גופו ונהרס, רק המכה היתה באיברים שסגולת החיים תלויה בהם, ע"כ נימוק והולך לו. כן הגברת השכל להכיר המושג בטביעת עין השכל, בפעולה החיצונית יוכר אך מעט, כי רק דברים קצרים יוכל להגיד חדשות ע"י ההברקה השכלית בעצם ההכרה, אבל בפנימיות השכל, מה שאי אפשר לפה לספר, גדול כח ההכרה מאד. ועי"ז ניטל חייו של האויב ומתנקם..
ט. שו"ע סא' - בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבור ד' א-להיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ד' א-להיכם אמת. רמ"א מח' - ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים, על שם: כל עצמותי תאמרנה י'-י' מי כמוך. שם משמואל פינחס תרע"ג - ובזוה"ק שהוא רמ"ח תיבין דק"ש הבריח את המזיקין הם כחות החיצונים שנדבקו בעדת ישראל.. ושבה אחדות ישראל לאיתנה. עירובין נג: - ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה, אמרה ליה, לא כך כתוב ערוכה בכל ושמרה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת. רש"י - בטשה ביה - בעטה בו.
י. זוהר רעיא מהימנא פרשת בהר קי: - זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר והא אוקמוה, י"ה עם שמי שס"ה, ו"ה עם זכרי רמ"ח, בכל מצוה ומצוה קשיר לון לישראל בשמיה, למהוי כל אבר ואבר דלהון, חולק עדביה ואחסנתיה.
יא. קובץ ו' רצא' - אליהו הנביא בעשיה, להעלות אל מרומי הקודש את כל הערכים המעשיים, וזאת היא התכונה המשיחית באמת, ובזה מתאחדים כל העולמים. ותכונת ברית הקודש לישראל, לקדש ידיד מרחם, וצאצאיו חתם באות ברית קודש, להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. הרדיקליות הא-להית, שלא לפסוח על שתי הסעיפים, היא תוצאה מהשלמות האופיית, קנאת הקודש, לקשר את כל העולם הירוד, את עולם העשיה כולו, לברית ד'.