פרשת בהעלותך – הענן המיוחד שלי

דף מקורות - פרשת בהעלותך – הענן המיוחד שלי

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטז' סיון תשע"ב
א. במדבר ט' – ולפי העלות הענן מעל האוהל ואחרי כן יסעו בני ישראל. ובמקום אשר ישכון שם הענן, שם יחנו בני ישראל. על פי ד' יסעו בני ישראל ועל פי ד' יחנו, כל ימי אשר ישכון הענן על המשכן יחנו.* ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים, ושמרו בני ישראל את משמרת ד' ולא יסעו.* ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן, על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו.* ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר, ונעלה הענן בבוקר ונסעו, או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו.* או יומים או חודש או ימים, בהאריך הענן על המשכן לשכון עליו, יחנו בני ישראל ולא יסעו, ובהעלותו יסעו. על פי ד' יחנו ועל פי ד' יסעו, את משמרת ד' שמרו על פי ד' ביד משה.

ב. רמב"ן שם - ..לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים, והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם, והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם. וזה טעם 'ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו' - כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצותו לא יסעו. וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים, והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם, יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד, כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה, כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר, וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון, ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך..

ג. ב"ר נו' - ביום השלישי וירא את המקום מרחוק, מה ראה? ראה ענן קשור בהר.. ב"ר ס' - כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר..  

ד. טור או"ח תרכה' - והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו, שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות, כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו. 

ה. שמות יט' – ויאמר ד'.. הנה אנוכי בא אליך בעב הענן.. רמב"ן – הוא הערפל, אשר שם האלוקים..

ו. שמות לד' – וירד ד' בענן ויתיצב עימו שם.. ויקרא טז'- כי בענן אראה על הכפורת. תהלים צט' – משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו.. בעמוד ענן ידבר אליהם..  

ז. מכילתא דר"י יתרו ט' - ומשה נגש אל הערפל. מי גרם לו, ענותנותו, שנאמר: והאיש משה ענו מאד. מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו, סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ..

ח. תענית ט. – ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל.. עמוד ענן - בזכות אהרן..

ירושלמי תענית פ"ג ה"ג - הנה אנכי בא אליך בעב הענן, ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אילו לאילו.

ט. שמות מ' – ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן, וכבוד ד' מלא את המשכן.

י. ספורנו במדבר ט' – ..שלפעמים היתה חנייתם במקום נאות להם ולמקניהם.. מ"מ 'על פי ד' יחנו', - לא מאהבת אותו המקום! 'ועל פי ד' יסעו', - אע"פ שהיו נוסעים מאותו המקום הטוב.

יא. אורות הקודש ג' קה' – שנואה היא העצבות, מפני שהיא נובעת ממקור היותר מושחת שבדעות וברגשות. הידיעה, שהאדם בהתגלותו בתור בעל רצון, אופיו משתלם כולו בנקודת רצונו דוקא, האושר שלו הוא רצון טוב, כל קוי האושר וההצלחות הרוממות, שלב כל אדם כל כך עורג להם, אינם כי אם תולדות מנקודת חיים מלאים זו, נקודת הרצון הטוב הקדוש והבהיר.. כשידיעה זו מתבררת, מיד מוצא האדם את עצמו מלא חדוה, מסולק מכל עצבות. הוא מכיר שהוא אינו צריך כי אם לאמץ את רצונו לטוב, וזה מסור בידו בכל עת ורגע, ותיכף כשרצונו מתעלה, הרי הוא מתעלה, וכל הספירות העולמיות התלויות בו מתעלות עמו. ואיך לא יהיה האדם מלא תמיד עז וחדוה, אם טובת הטובות, עושר העשירות, הצלחת ההצלחות, מסור ונתון בידו.. המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכלתו של האדם, ממה שהוא חוץ להוייתו, וחוץ לרצונו, מחשבת פגול הוא, רשעות וסכלות היא מרופדת. והיא מעוררת את כל התכונות השפלות וכל המדות הרעות שביסוד הרשעה, שכחת ד' וטובו , אורו וישעו, חכמתו חסדו וגבורתו. על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.

יב. זוהר תרומה קנג' – פתח רבי חייא ואמר, ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך (דברים ח').  וכי עד לא אכיל ב"נ לשבעא ויתמלי כריסיה לא יברך ליה לקודשא בריך הוא? ..אלא אפילו לא ייכול בר נש אלא כזית ורעותיה איהו עליה, וישוי ליה לההוא מיכלא עקרא דמיכליה, שבעא אקרי, דכתיב: פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון (תהלים קמה'), לכל חי אכילה לא כתיב, אלא רצון, ההוא רעותא דשוי על ההוא מיכלא שבעא אקרי ואפילו דלית קמיה דבר נש אלא ההוא זעיר בכזית ולא יתיר, הא רעותא דשבעא שוי עליה, ובגין כך ומשביע לכל חי רצון, רצון כתיב ולא אכילה, ועל דא וברכת ודאי ואתחייב בר נש לברכא ליה לקודשא בריך הוא, בגין למיהב חדוה לעילא.