פרשת חוקת – נחש הנחושת

דף מקורות - פרשת חוקת – נחש הנחושת

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' תמוז תשע"ה
א.    במדבר כא' – ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך. וידבר העם באלוקים ובמשה, למה העליתנו ממצרים.. כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. וישלח ד' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם.. ויאמרו חטאנו כי דברנו בד' ובך, התפלל אל ד'.. ויתפלל משה בעד העם. ויאמר ד' אל משה, עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש, והביט אל נחש הנחושת וחי. רש"י – באלוקים ובמשה. השוו עבד לקונו. למה העליתנו. שניהם שוים. יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים. לא נאמר לו לעשותו של נחשת, אלא אמר משה, הקב"ה קוראו נחש, ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון. ..נאמר והביט.. שלא היה ממהר נשוך הנחש להתרפאות אלא אם כן מביט בו בכוונה. ואמרו רבותינו וכי נחש ממית או מחיה, אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נמוקים.

ב.     רמב"ן - והנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא.. וידוע מדרכי הרפואות, שכל נשוכי בעלי הארס יסתכנו בראותם אותם או בראות דמותם.. וידוע כי הנחשים השרפים אדומי העינים רחבי הראש שגופם כעין הנחשת בצוארם, ולכן לא מצא משה לקיים מצותו בשרף בלתי שיעשה נחש נחשת כי הוא דמות נחש שרף.. ומה שאמרו מן הלשון הנופל על הלשון, כי הזכרת השם בלבד תזיק. והכלל, כי צוה השם שיתרפאו במזיק הממית בטבע ועשו דמותו ושמו, וכשיהיה האדם מביט בכוונה אל נחש הנחשת שהוא כעין המזיק לגמרי, היה חי, להודיעם כי השם ממית ומחיה.

ג.     ישעיהו מח' ד' - .. ומצחך נחושה. מצודת דוד - כן יאמר על מי שהוא מעיז ביותר, שהוא מרים מצחו ומחזקו כנחושה..

ד.     שמות כז' ב' – ועשית את המזבח.. וצפית אותו נחושת. רש"י - לכפר על עזות מצח, שנאמר ומצחך נחושה. אלשיך - פרש"י לכפר על עזות מצח.. ועל פי דרכו.. יאמר שבל ישמט איש מלשוב ולהקריב קרבן מפני הבושה, שיראו וידעו את אשר חטא, כי אם אדרבה יהיה עז כנמר, כי מנחשת שהוא עזות מצח להודות על אשר חטא יעשה צפוי קדושה על המזבח, כי לזכות רב יחשב לך.

ה.    שמות לח' – ונחושת התנופה.. ויעש בה את אדני פתח אוהל מועד, ואת מזבח הנחושת, ואת מכבר הנחושת אשר לו ואת כל כלי המזבח. ואת אדני החצר סביב, ואת אדני שער החצר, ואת כל יתדות המשכן ואת כל יתדות החצר..שמות לו' – ויעש קרסי נחושת.. לחבר את האוהל להיות אחד. שמות לח' – ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות.. רש"י - במראת הצובאות - בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך..

ו.      במדבר כג' – כי לא נחש ביעקב.. רש"י - אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים אלא נאמר להם על פי נביאיהם.. או אורים ותומים.. מלבי"ם - וע"י השגחת הא-ל.. הפלה אותם שיהיו למעלה מן הטבע ושלא ישלט בם נחש וקסם, ונחש מציין שיפעול לו רעה ע"י כשוף ורעת עולם השפל, וקסם מציין שיפעול לו רעה ע"י הכוכבים שבהם יפעלו הקוסמים..

ז.     במדבר כד' – ..ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים.. רמב"ן דברים יח' ט' – ומנחש, הוא המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף, כענין שכתוב (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר. והוא לשון נגזר מלשון חשתי ולא התמהמהתי (תהלים קיט ס), שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא נחש, כלומר נחיש ונקדים לדעת..   המעונן והמנחש אינה תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם, כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו.. ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו, ואתה תשמע ממנו מה יפעל א-ל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש, שיקבלו אותם מן הכוכבים או מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך, אבל הנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה..

ח.    נדרים לב. - אמר רבי: כל המנחש לו נחש.. משום מדה כנגד מדה. תני אהבה בריה דרבי זירא: כל אדם שאינו מנחש - מכניסין אותו במחיצה שאפי' מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה, שנאמר: כי לא נחש ביעקב וגו'.

ט.    ישעיהו ו' - ..כי איש.. אנוכי ובתוך עם.. אנוכי יושב.. ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה, במלקחים לקח מעל המזבח. ויגע על פי.. וחטאתך תכופר. מלבי"ם - ויעף אלי אחד מן השרפים. מלאך מיוחד להגעת הנבואה אל הנביאים, וחז"ל, ברכות ד: קבלו שהוא מיכאל שר צבא ישראל. ובידו רצפה. תרגומו ובפומיה ממלל, המשיל את הדבור שקבל המלאך מאת ה' להגיעו אל הנביא, לרשף אש.. במלקחים. ..לבל יכוה בו.. והזכיר המזבח.. כי הרשף הזה יכפר עונותיו..

י.      אגרות הראי"ה ג' תשנג' – לא חלישות כח הוא זה, מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא, כי אם גבורת גבורות, כביריות עליונה המקפת כל וממלאה את הכל.. והננו מסתכלים ברחבה בכל המסבות והעלילות, ונדע שגם האור המועב, המגושם ומוסגר במסגרות רוכסי הטבע, איננו כי אם קצה תחתון מחבלי קודש של נסי נסים אשר לעושה נפלאות גדולות לבדו, אשר בהגדלת כלי החכמה והתאגדות הענפים כולם אל שרשם, נוסיף אומץ בגבורה של מעלה, ובאלוקים נעשה חיל.