קנאות דורשת טהרה שאין כמוה לאיש, רק לפנחס, וותרנות מאידך היא דבר שלילי, הפתרון הוא לעשות הכל מתוך אור כללות ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליא' תמוז תשע"ד
א. במדבר כה' יא' – פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. רש"י – בקנאו את קנאתי - בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף. כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר.. את בריתי שלום - שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקדוש ברוך הוא שלומותיו.
ב. ספורנו שם - תחת אשר קנא לאלוקיו. ומאחר שהוא רב את ריבי אצילהו מריב כל התנגדות ויהיה לו השלום. ויכפר על בני ישראל. בעשותו הנקמה לעיני כולם, כדי שיכופר להם על שלא מיחו בפושעים, ולכן הוא ראוי לכהונת עולם אשר בה יכפר בעדם.
ג. שיחות הרב צבי יהודה במדבר 326 – העדה – זו הסנהדרין (ירושלמי י' ב'). כל ישראל נקראים עדה, ובמיוחד הסנהדרין. הוא קם מתוך תורה, מתוך כח של תורה.. יש הבחנות דקות בקנאות. יש קנאות מתוך העדה – מתוך תורה, ויש קנאות מתוך מידות רעות, מתוך ריתחה, כעסנות ושנאה. לכן היה צורך לברר את היסודות הנפשיים.. של קנאותו של פנחס.. לכן באה בתורה אריכות דברים: "פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, השיב את חמתי". לא מצד הרתחנות קם פינחס, אלא מצד אהרון הכהן, איש החסד, "תומיך ואוריך לאיש חסידך", "אוהב שלום ורודף שלום".
..יש קנאות של טהרה ותורה, ויש קנאות של רשעות שיסודה בשנאת הבריות, שעליה אמרו חז"ל, בגמרא יבמות, שכל מקום שיש שנאה אצל אדם צריך לבדוק אם הוא מזרע של אברהם אבינו.. וכשיש אכזריות, צריך בדיקה.
..בידי מכתב בענין זה מהרבי מאוסטרובצא ז"ל. הוא היה גאון וקדוש ועילוי נפלא.. מזכירו ענה לי: "..ושמעתי בעצמי מפיו הקדוש, כי התורה הקדושה פרסמה פנחס בן אהרון, כי הוא, רק הוא, היה יכול לקנאות קנאת ד' צבאות, ולא איש בלעדו.. אם כי היו גדולים וקדושים, לא היה שום אחר ראוי לזה..". רק פינחס היה ראוי לכך.. לא היה שם אחר הראוי ל"מציאה" זו של "קנאין פוגעין בו".
בפסוקים הראשונים של נחום, נאמר: "אל קנוא ונוקם ד'". קנוא נכתב מלא עם וא"ו. לעומת זאת, אצל אליהו נאמר: "קנא קנאתי לד'" – "קנא" כתוב חסר, בלי וא"ו. אומרים חז"ל: ללמדך שכל קנאה של בשר ודם חסרה היא, ואין לך קנאה מלאה אלא של מלך מלכי המלכים הקב"ה בלבד.
ד. שיר השירים רבה א' - כתיב באליהו.. (מלכים א יט) ויאמר קנא קנאתי לה' אלוקי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר לו הקב"ה בריתי שמא בריתך, ואת מזבחותיך הרסו, אמר לו מזבחותי שמא מזבחותיך, ואת נביאיך הרגו בחרב, אמר לו נביאי ואת מה איכפת לך, אמר לו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה..
ה. בבא קמא נ. - אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. רש"י - ותרן - לעבור על כל פשעם. יותרו חייו - יופקרו חייו וגופו שמורה אל הבריות לחטוא. דברים לב' – הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא. רש"י - אף על פי שהוא חזק, כשמביא פורענות על עוברי רצונו, לא בשטף הוא מביא, כי אם בדין כי תמים פעלו.
ו. אורות התשובה יב' י' – ..זאת היא דרך המות של עבודה זרה הותרנית.. העוזבת את האמת והמשפט.. הפירות של הדעות והמידות של העמים המתחנכים בתרבותה, הם מעידין על עצמיות פנימיותה, ואין כל כוחה כי אם בניצוצי הקדושה הגנובים שלה מתוך אוצר ישראל החי, שהיא פולטתם קמעה קמעה, עד אשר תער נפשה לגמרי, "חיל בלע ויקיאנו, מבטנו יורישנו אל". ואז ישמש הניצוץ הקדוש, שנבלע כל כך בגוים ככלי אין חפץ, להתעורר להעיר לב עמים רבים, להפוך להם שפה ברורה לקרוא בשם ד' אלוקי ישראל.. לא רוח זר, רוח טפשות וחולשה, רוח סכלות והפקרות מוסרית, התומך אשיותיו השקריות על יסוד הויתור, שהוא בוז וקלסה לכל מנהיג ושופט צדק, שרק "חסד לאומים" כזה הוא מקור נפתח לכל אכזריות ונבלה..
ז. אורות התשובה יג' ג' - צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב האלוקי המקושר בשורש הנשמה של כנסת ישראל כולה, ובזה הוא זוכה לתשובה. כי תמיד יגלו נגד עיניו גרעונותיו וחטאיו, שהם נובעים ממקור ההתנכרות, שהתנכר לאומה האלוקית, שהיא צור חצב ומקור כל הטוב שבו.
ח. אורות התשובה יג' א' - אי אפשר להדבק באמת ביסוד הלאומי של ישראל כי אם מי שנשמתו הוטהרה כבר על ידי תשובה מחטאות האדם המגונות ומידותיו הפחותות, או מי שנפשו לכתחילה היא נפש טהורה. כי היסוד האמיתי של תכונת האומה הישראלית הוא שאיפת הצדקה העליונה, צדקת ד' בעולם, וכל מי שנזדהם באיזה חטא, לפי אותה המידה של זוהמתו - אין חפץ הצדקה והטוב מאיר בקרבו כראוי, ועל כן לא יקושר באמת עם התכונה הלאומית עד אשר יטהר.
ט. אורות התשובה ד' ז' – נשמתה של כנסת ישראל היא הצדק המוחלט, שבהתגשמותו הוא כולל את כל הטוב המוסרי שבפועל..