ההתרבות והתרבות הישראלית באות בשורשן מאיכות אלוקית עילאית שמתפרטת כמותית לגוונים אינספור ומאירה את העולם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכד' חשון תשפ"א
א. בראשית כד' –אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו. רש"י - את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה הרבה ארבה את זרעך וגו'. יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת.
ב. יחזקאל טז' - רבבה כצמח השדה נתתיך.. רש"י - שנא' ובני ישראל פרו וישרצו וירבו. כלה רבתי פ"א ה"ב - ומנין לברכת כלה מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה. מידי בכוס ברכוה, אלא אסמכתא היא. ור' יוחנן אמר מהכא, ויברך אותם
א-להים ויאמר להם א-להים פרו ורבו. שופטים ו' – ויאמר אליו גדעון.. ואיה כל נפלאתיו.. ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל.. ויאמר.. הנה אלפי הדל במנשה.. יונתן - ..זרעיתי זעירא בשבט מנשה. תהלים קמד' - צאוננו מאליפות מרבבות בחוצותינו. אלופינו מסבלים.. אבן עזרא - מגזרת רבבה בכח עליון והטעם צאננו שהיו מאליפות שבו מרובבות.
ג. בראשית רבה ס' יג' - א"ר אייבו דווין ושפופין היו ולא היו מפרינין אלא בפה.. רבי ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינה מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות אלא ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר (איוב כט) ברכת אובד עלי תבא, ברכת אובד זה לבן הארמי שנאמר ארמי אובד אבי, עלי תבא זו רבקה.. ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה מיעקב, אלופים מעשו אלוף תימן אלוף קנז. מיעקב רבבה, דכתיב רבבה כצמח.. וי"א אף אלו ואלו עמדו מישראל דכתיב ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
ד. בראשית לו' - אלה אלופי בני עשו.. רש"י - ראשי משפחות. אונקלוס - אלין רברבי.. בראשית לג' - ויאמר עשו יש לי רב.. ויאמר יעקב.. יש לי כל.. במדבר י' - ובנחה יאמר שובה ד' רבבות אלפי ישראל. רש"י - שאין השכינה שורה בישראל פחותים משני אלפים ושתי רבבות. דברים ז' - לא מרבכם מכל העמים חשק ד' בכם.. כי אתם המעט מכל העמים.
ה. שמואל א' יח' - ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הכה שאול [כתיב: באלפו] באלפיו ודוד ברבבתיו. ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך המלוכה.
ו. דברים לג' - ויאמר ד' מסיני בא.. ואתה מרבבת קדש.. רש"י - ועמו מקצת רבבות מלאכי קדש. רמב"ן - ויתכן כי "מרבבות קדש" מרבוי קדושתו, כי קדוש קדוש קדוש ה' צ-באות בכל מיני קדושה. תפילת שחרית – שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד. אתה הוא אחד קודם שבראת העולם ואתה הוא אחד לאחר שבראת העולם.. ברוך המקדש שמו ברבים.
ז. ראש מילין אל"ף - היו"ד העליונה של האלף מזכירה אותנו, את העושר את הריבוי המבוטא ביסוד המספר בהתרבותו, שממנו אנו מציירים את כבוד הגודל של האחדות של ריבוי וגודל האצור בו. ומתוך העושר של הריבוי שבא מצד הגודל הנושא בכחו כל ריבוי, כל עוצם, וכל מתרבה, וכל מוגבל-מתוסף נובע ממנו, הרי אנו מתארים בהיו"ד התחתונה, הריבוי הממשי. והיחש הנמרץ שבין הריבוי המוחלט, שבסוד האחדות המעולה המוחלטה, ובין האחדות המוגבלה, המצבת דברים מסומנים בגבוליהם, איננה נגיעה ישרה, לא יוכל התוכן המוגבל לגעת באותה העליוניות המתנשאת ממעל לכל גבולים ומצרים, כ"א מתוך היסוד המזהיר שכל נקודה לא תסמנהו, תצא תכונה קוית אלכסונית, המתחילה מהשמאל של העליוניות, כלומר מאותה התכונה של הכח הנשגב שיש בהעליוניות הצחה למעט כחה להאפיל אורה כדי שתהיה נראה ומבהיקה לעיני כל מוגבל ונתפס בציור והכרה.
ח. קובץ ח' סד' - הגידול הרוחני כפול הוא בכמות ובאיכות. כל מה שמעלת הנשמה משתחררת מהפגעים החמריים, כן מתמלא הרצון למצא ענין רק בדברים גדולים, רבים, כלליים וחשובים. אור היושר הנתבע מאת הנשמה, מתפשט לא על חוג צר ומיוחד, כ"א על כלליות המציאות. ומתוך הריבוי הכמותי שלו, גם האיכותיות מתגדלת, והמהות של המבוקש עצמו מתפשטת בדרכים יקרים עליונים ונשגבים. בראשית כג' ט' – ..מערת המכפלה.. רש"י - בית ועליה על גביו.
ט. קובץ ז' קלח' - בסגולת ישראל חדר החפץ העליון, ההבהקה האיכותית, ובתורה שבעל פה, במוסרה, בחזיונה הסתום, למכסה עתיק, להסגר הטוב והאושר בשרידים היחידים, נושאי האיכות המציאותית. ראיתי בני עליה והם מועטים. יו"ד קטנה שבאותיות, וצדיקים מועטים הם, אבל הם הם המרובים באמת, המרובים ביחידיותם ובמיעוטם, הנושאים את הריבוי עמם ועליהם. התפרצה הנטיה הרגזנית והזרה לנטיה הכמותית, באותה הצורה המחפירה של המינות, שרצתה להכניס את העולם האלילי במלא טומאת זוהמתו אל תוך המחנה.. וכנסת ישראל נושאת היא את דגל השמירה האיכותית, שרק היא תציל גם את הכמות, רק היא תעלה את העולם ואת כל היקום, ותתן שאר ותקוה לכל בריה, מה שהכמותיות הגסה סופה לכליון.. ותלמידיו של משה נתכנסו בכניסה פנימית, לשמור חותם בתוך חותם את הסגולות העליונות, לטובת האיכות ולטובת הכמות גם יחד.. נטתה החסידות האחרונה כלפי הכמותיות, חפצה להכניס את עמי הארץ כולם, על ידי התגברותה של התפילה על התורה, של האמונה הדבקותית בצדיקים על יסוד השימוש של תלמידי חכמים ותמיכתם הרציונלית. יש בזה קצת פסיעה כלפי בר, דוגמת החפץ של התפשטות הכמותית העולמית.. אבל כבר הוכנו הכנות רבות שלא יפגעו הענינים במרכזי החיים. להיפך, החסידות הצילה שלל רב מהמינות, חטפה ממנה הרבה מרזי תורה שנשבו בידה, בססה את הטבעיות האמונית בצורה מקודשה בקדושת ישראל, התקשרה אל התורה ואל המצוות על ידי קישורים חזקים. ואם אמנם היתה כאן צליעה, והאבידות שנשמטו במהלך המתרחק מהתחום, מעיר המקלט, עד לא הגיע הזמן, הנן גם כן רבות, אבל סוף כל סוף כל אחוריהם ביתה, והוכן תוכן קדוש ועזיז.. לבסס אחר כך על ידו, אחר מירוקו, את העזיזיות של ההצלה בכללותה. ובגמר העבודה של החטיביות המיוחדה שלה, ואחרי הנשר העלים שנכמשו, שיבשו ושנפרצו, הניצוצות שנדעכו, הולך ושב הכל לאותה התשוקה והשיכלול העליון והמתוקן, שגזירת הקב"ה ורצון הצדיקים מתגלים בנקודת יחודם, באותה התכונה התמציתית של המוחין העליונים, המחשבות הכוללות כל מראש ועד סוף, שהן מחוננות כל, מאשרות כל, מתקנות כל ומפארות כל.