דורו של נח נמחה במי גפרית רותחים אז מדוע לעשות את התיבה בה ניצל נח מעצי גופר המזכירים את אותו חומר בערה בה נמחה דורו?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, א' דראש חודש חשון תשפ"ב
א. בראשית ו' – עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר. רש"י - עצי גפר - כך שמו. ולמה ממין זה על שם גפרית, שנגזר עליהם להמחות בו. רד"ק - וכפרת - מענין כפר והוא הזפת וכן בדרז"ל (שבת ע"ד) זפת כופרא. שבת עד: - האי מאן דארתח כופרא. רש"י - דארתח כופרא - שהתיך זפת. שמות ב' - ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת.. סוטה יב. - תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע.
ב. בראשית יט' - וד' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ד' מן השמים. דברים כט' - גפרית ומלח שרפה כל ארצה.. כמהפכת סדם ועמרה.. אשר הפך ה' באפו ובחמתו. חזקוני - מה ענין מלח לגפרית אלא אין לך דבר עומד בפני האש יותר ממלח ואין לך דבר כלה על יד אש יותר מגפרית לומר לך אם קיימו את התורה היו עומדים לפני כמלח זה שאין האש אוכלתו. עכשיו שלא קיימוה האש שהתורה יוצאת ממנו תאכלם כגפרית זה שהאש אוכלתו. ישעיהו ל' - כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת ד' כנחל גפרית בערה בה. רש"י - כי ערוך מאתמול - יום שני לבריאת עולם יום שיש לו תמול ואין לו שלשום. תפתה - גיהנם שכל המתפתה ביצרו נופל שם. למלך הוכן - לצורך סנחריב וחילו. נשמת ה' - נפיחת רוחו. ישעיהו לד' - כי יום נקם לה' שנת שלומים לריב ציון. ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בערה. רש"י - ונהפכו נחליה - של בבלים. יחזקאל לח' – ..ביום בוא גוג על אדמת ישראל.. תעלה חמתי באפי.. ונשפטתי אתו.. אש וגפרית אמטיר עליו.. מצודת ציון - וגפרית - שם המין הבוער.
ג. אגרא דכלה - אפשר להיות שנגזר על העולם שיהיו כלם פגרים, ונתהפך לנח מפג"ר לגפ"ר, ונסתם בזה פי המקטרג שראה שכולם בכלל הגזירה, והש"י הפכו ברחמים, וכן הוא קבלה בידינו מעשה הצדיקים שמהפכין ענין אותיות הגזירה לצירופים אחרים היפך לטובה.. על כן ענין הגזירה היה לשון פג"ר להרוס הכל, ונתהפך לטובה לנח הצדיק.
ד. אורות התשובה טו' ב' - הישרות הטהורה אומרת, שכל עמל המדע צריך שיהיה מכוון אל היסוד האידיאלי לתן לרצון האנושי את הפנים היותר טהורים הראוים לו, לעדן את הרצון, לאמצו, לקדשו, לטהרו, להרגילו בחנוכים שונים שתהיה שאיפתו תמיד רוממה ושגיבה. יתעסקו המדעים איך להוציא מן הכח אל הפועל את כל הפרטים, שהרצונות הטובים והישרים השולטים בעולם שואפים אליהם.. ואוי לה לאנושיות כולה כשהיא סרה מדרך הישרה, ותחת ליסד את המרכז של כל ההשלמות על הבסיס של עלוי הרצון תניח את הרצון עצמו בגסותו, בלא עבוד ועלוי. וכל עמלה יהיה רק למלא את התאוות הרצוניות. שהן זורמות כנחל גפרית וכל מיני גיהנם שולטין בהן. אז נופלת היא..
ה. מאמרי הראי"ה 295 - בכל עת אשר הצמאון הא-להי יכביד אכפו על הנשמה המטהרת מחלאת הרפיונות השכליות והמוסריות, – עצב איום יגלה, ממראה האור המבהיק, המראה בבליטה נוראה את כל מערומי הנפש, את כל צדדי רפיונה, חולשתה וחשכתה; התביעות העליונות להיות כבני מרום, בטוהר ועוז ממלאות כל הלב ומצרי שאול מתגברים בנשמה, התשובה מתחלת להכות את גליה, הנוחם הולך וסוער, החיים המסואבים עם כל רפשם מתגלים, והנשמה סולדת ממחנק ריח רע, סלידה גפרורית, ומר לה מר. אז תעוז החכמה לחכם, ואור חסד מעולם אין סוף, מאור הצחצחות העליונות יופיע. רוח חדשה ולב חדש יברא, מעטה הענוה והדכאות יצרף כאש וכבורית מכבסים את כל סיגי הנשמה, וברק מוסר עליון והדר חפץ ויכולת ממקור הטהרה ישולח בכל חדרי לבב. החכמה והחסד, הטוב והנועם, יחבקו באהבה את הנשמה הטהורה והאומללה בעת צרתה.. פנקסי הראי"ה ד' פנקס הדפים א' כג' - ..סלידה גפרותית..
ו. פנקסי הראי"ה א' פנקס ה' כ' - את הצדיקים הגדולים מכרחת הנשמה להיות עומדים דוקא במעלתם העליונה, באותו האור הא-להי ושמחת ההשגה והרחבת נועם הצדק העליון והזיו השמימי, שהם ראויים לו. כשהם שוכחים את ערכם, והם מוצאים סיפוק במעמד בינוני, במחשבות בינוניות, שהן טובות ומלאות אור לרוב בני אדם, אבל הן חסרות וקודרות ביחש למעלת הנשמה הגבוהה שלהם, מיד הם מתמלאים חלחלה וזעם, עצבון ובחילה, ויוכלו גם כן לרדת מאד ממעלתם בירידה פנימית מוסרית, ולהפגש עם המכשולים של כל הכיעורים הרוחניים הסובבים את הנפש היותר עליונה במדה יותר מרובה ממה שהם סובבים את הנפשות הבינוניות, וקל וחומר הקטנות. צער הנשמה גדול, הסלידה המורגשת כאש צרבת בתוכיות הנפש העדינה מהכיעור והריקניות, היא מכריחה את הנשמה להכיר את מעלתה, ולשוב לעלות בדרך אשר ירדה. והעליה אז היא נמהרה, בדרך טיסה וקפיצה, בדרך נצחון. "כי בכה ארוץ גדוד, באלהי אדלג שור".
ז. שמואל ב' כב' - כי בכה ארוץ גדוד באלהי אדלג שור. רד"ק - בעזרתך אשבר גדוד אויבי וארוץ משרש רצץ.. או פי' ארוץ לקראת גדוד אויבי ולא אירא מהם וכן אדלג שור אדלג חומ' ערי אויבי לכבשם ואומר אדלג למהירות כבושו אותם..
ח. שער הכונות לה. – אין הדין נמתק אלא בשורשו.. והוא סוד ה' גבורות של מנצפ"ך.. והם בגימטריא פ"ר.. בראשית ח' - ויזכר א-להים את נח.. וישכו המים. רש"י - זה השם מדת הדין הוא, ונהפכה למדת רחמים על ידי תפלת הצדיקים, ורשעתן של רשעים הופכת מדת רחמים למדת הדין, שנאמר.. ויאמר ד' אמחה, והוא שם מדת רחמים. בראשית ט' - ויברך א-להים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ. בבא מציעא כג: - דאמר רב יהודה אמר שמואל, בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו, במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא.
ט. בני יששכר אדר מאמר ה' - ורצה המן עם אשתו וחכמיו להגביר עליהם הדינים דמנצפ"ך פ"ר כי נתחייבו בדין בעוה"ר, הנה המגיד מראשית אחרית סיבב הישועה מבראשית, הכניס בלב המן שיעשה הדבר על פי הגורל וקראוהו בלשונו פו"ר, ועל ידי זה עלתה לרצון לפניו ית"ש ונזכר למעלה אשר ישראל זה עבודתם כל היום להמתיק הגבורות פ"ר בהמשיך עליהם חסדי הו' ומתהווה פו"ר, ועל ידי זה נמתקו הדינים מן ישראל, והגבורות היו חלים על ראש המן וכת דיליה.
י. אלה אזכרה – טהר רבי ישמעאל את עצמו והזכיר את השם בסלודים.. א-ל נורא עלילה – ומסלדים בחילה..