מדוע עושה התורה ענין מזה שיעקב מבשל, למה עשיו כל כך מדוכא, ואיך מתבצעת עסקת הרת עולם וגורלית כ"כ סביב תבשיל עדשים?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכט' חשוון תשפ"ג
לע"נ אבי מורי נסים בן שרה ז"ל זאגא
א. בראשית כה' – ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף. ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה.. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה. ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב. ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה.
ב. בבא בתרא טז: - וה' ברך את אברהם בכל.. דבר אחר: שלא מרד עשו בימיו.. מנלן? דכתיב: ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ותנא, אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו. אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי, מה עדשה זו אין לה פה, אף אבל אין לו פה.. אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע (= עשיו) באותו היום, בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה.
ג. שבת סז: – והמשתקת לעדשים.. יש בו משום דרכי האמורי. עין איה שבת ב' פ"ו קט' - העדשים, הם כבר מימות עולם מוסכמים בדמיונם לתכונת האבל, שהשתיקה בו היא באמת מדה יפה, המורה על דעה רחבה ומיושבת, המכרת את טוב העולמים גם בהיותו חבוי במעמקי סתרי הרע המתגלה, "וידום אהרן", אגרא דבי טמיא שתיקותא.
ד. שמות יח' - ויאמר יתרו ברוך ד'.. עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. רש"י - כתרגומו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים.. ורבותינו דרשוהו לשון ויזד יעקב נזיד, בקדרה אשר בשלו בה, נתבשלו.
ה. סנהדרין סט. - אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, מאי משמע דהאי מזיד לישנא דבשולי הוא - דכתיב ויזד יעקב נזיד.
ו. זוהר בראשית קלט. - ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף, אמר רבי אלעזר ויזד יעקב הא אוקמוה דהא בגין אבלותא דאברהם הוה, אבל ויזד יצחק נזיד מבעי ליה אלא ויזד יעקב נזיד דאיהו הוה ידע עקרא דיליה בההוא סטרא דאתדבק ביה, ובגין כך עבד תבשילין סומקין עדשים תבשיל סומקא, דתבשיל' דא מתבר חילא ותוקפא דדמא סומקא, בגין לתברא תוקפיה וחיליה, ובגין כך עבד ליה בחכמתא כההוא גוונא סומקא ועל ההוא תבשילא אזדבן ליה לעבדא וזבין בכירותיה ליעקב, ובההיא שעתא ידע יעקב דבגין שעיר חד דיקרבון ישראל לגבי דרגא דיליה, יתהפך לעבדא לבנוי ולא יקטרג לון, ובכלא אזל יעקב לגביה דעשו בחכמה, בגין ההוא דרגא חכים דעשו ולא יכיל לשלטאה ואתכפיא ולא אסתאב ביתיה ואיהו יגין עליה.
ז. הגדה של פסח - רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ"ך עד"ש באח"ב. מגיד מישרים וארא מ"ק - והיינו רזא דדצ"ך עד"ש באח"ב דדצ"ך רמיז בתלת עילאי ועד"ש רמיז בג' אבהן ובאח"ב רמיז באינך ארבע, דהא באיתערותא רגזו מיא ואיתהפכו לדמא.. ובאיתערותא דחכמה אתא צפרדע דאיהי קרי תדיר והכי הוא חכמה, דכתר עליון מתעלם טובא וחכמה מפיק מילוי לעלמא, ובאיתערותא דבינה הוו כנים משום דמינה רחשין כל ריחשי' וכל תולדין דעלמין, ובאיתערות' דחסד הוה ערוב דהא מחסד נפקין כל בריין דעלמא. דהא איהו ראש שבע ספירות הבנין, ובאיתערותא דגבורה הוה דבר דאוקיד עלמא בשלהובוי, ובאיתערותא דת"ת הוי שחין מסיטרא דדינא דאית ביה אוקיד עלמא בהנך אבעבועות.
ח. ליקוטי מהרי"ל ויקרא דרוש לשבת הגדול - והנה מכות במצרים היו עשרה, והנה עם ג' כוללות דצ"ך עד"ש באח"ב, הוי י"ג, י"ל מרומז נגד י"ג מדות של רחמים שהיה הש"י מרחם על ישראל, ולכך הכה את המצרים כך, לכך היה נותן רבי יהודה סימנים, לכוון בזה על י"ג מדות של רחמים. עוד י"ל, דצ"ך מרומז על יעקב, ד' פעמים צך, היינו תם. עד"ש מרומז על יצחק, כי עדשים אדומות, כאשר אמר הלעיטני [נא] מן האדום. באח"ב מרומז על אברהם, כי ח' חילוף באות ה', כי אחה"ע מתחלף, והיינו באהב, כידוע זרע אברהם אוהבי (ישעיה מא, ח). ולכך נתן רבי יהודה סימנים, להורות שזה היה בבחינת זכות אבות. שער הכוונות לה. – כי אין הדין נמתק אלא בשורשו.
ט. אורות הקודש ב' החיות העולמית מא' - יראת המות היא מחלת האדם הכללית, הבאה בעקב החטא. החטא יצר את המות, והתשובה היא התרופה האחת להכחיד אותו מן העולם. כל עמל האדם סובב והולך הוא להנצל מן המות, ולא יבא למטרתו כי אם בהגדילו את נשמתו, ממקורה הפנימי. השיקוע בעפר החומריות, וההתלהבות הנפשית בכל ערכיה, הוא רק מגדיל את המות, וממילא הוא מוסיף יראה על יראתו, וכל מה שיתאמץ האדם שלא להתירא מפניו לא יועיל לו כלום, מאחר שהוא משקיע את כל הויתו בתוכנים כאלה, שמות שולט בהם.. איך לא יתפלץ הלב על יופי הנהפך לכיעור ועל חמדה שמתהפכת לבחילה. באין לחיים מטרה, המות מוכרח להיות מאוים, המלחמה נגדו לשוא היא, העזות מאומה לא תועיל. התרופות האמתיות שבהן העולם הולך ומשתחרר משעבוד המות הן גנוזות באוצר חיים, בנשמתא דאורייתא, המתגלה בכל גילוייה, והולכת ומסתתרת בחביון עזה. ראש לכל התרופות היא אריכות ימים, אריכות ימים בכדי השעור המספיק לטבעו של אדם, הרוחני והחמרי, האישי והמשפחתי, העולמי והמדיני. כשברכה זאת מתפשטת בעולם, הולכת היא צורת המות, המטלת אימה, ומתבטלת, ותחתיה באה צורה של חזיון הויה, הראוי להערך בערכו האמתי. ואז איננו עוד משבש את הדעות, והבינה חוזרת להתגלות, איך שלא יש כאן מות כלל, על פי אותו הציור המדכא וההרוס.. אריכות הימים באה על ידי תיקון החיים, בכל מובנם, וביחוד בהמובן המוסרי.. עצם ההדרכה להסרת יראת המות צריכה לבוא על ידי ההתרגלות של אהבת החיים בערכם האמיתי. כל זמן שהכל מדומדם, וחשבון החיים בא רק במהומה, אי אפשר להמדות שתזוקקנה, וממילא אי אפשר שהחיים יהיו נאהבים. כל ענין אהבת החיים בא רק על ידי הפחד הדמיוני מהמות, ואי אפשר כלל לדבר על דבר הסרת יראה זו, שהיא מלח החיים. אמנם לא תמיד צריכים החיים לעמוד במדרגה זו הפחותה, עד שאין ערכם נמצא בעצמם, כי אם ביראת הפכם. על ידי קדושת החיים בתכנם העליון, אפשר לבא לאהבת החיים העצמותית.