כשמתבוננים לעומק כוחו של יוסף הצדיק ולעומק משמעותו של חג החנוכה מגלים שמדובר בראיית עיניים של תורה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, נר שישי של חנוכה תשפ"ד
א. בראשית מא' – וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות.. הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר הא-להים עשה הראה את פרעה.. ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים.. וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו.. ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך.. ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים. רד"ק – ראה נתתי - ראה כי המשלתיך עליה, הנהיגה כפי שכלך. ספורנו - ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים. ראה והתבונן היטב להנהיג בתכלית הטוב כי דבר גדול נתתי בידך.
ב. בראשית רבה ב' - וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק בא-להי ישראל.
ג. בראשית מט' - בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור. רש"י - בשעה שבא עשו לקראת יעקב, בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהם להשתחוות, וברחל כתיב נגש יוסף ורחל וישתחוו. אמר יוסף רשע הזה עינו רמה, שמא יתן עינו באמי, יצא לפניה ושרבב קומתו לכסותה, והוא שברכו אביו בן פורת, הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו, לפיכך זכית לגדולה. ועוד דרשוהו לענין שלא תשלוט בזרעו עין רעה, ואף כשברך מנשה ואפרים ברכם כדגים שאין עין רעה שולטת בהם. בן פרת - בן חן. חנו נטוי על העין הרואה אותו. בנות צעדה עלי שור - בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו. ובנות הרבה צעדה, כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם. עלי שור. על ראייתו. אור החיים - לא זנה אחרי עיניו. ואומרו בנות צעדה יתבאר על דרך אומרם ז"ל (תנחומא) שאשת פוטיפר קראה כל נשי השרים והגדולים והכניסה יוסף לשרת לפניהם.. כדי להביט בו, אף על פי כן רוח הקודש מעידה עליו שלא הביט און, וכשם שהוא לא הסתכל בהם כמו כן לא תשלוט עין הרע בו.
ד. מגילה ט: - אין בין שילה לירושלים אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה. וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים. תורה תמימה ויחי מט' - נאכלים בכל הרואה, דאמר קרא, בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, עין שלא רצתה ליהנות ולזון ממה שאינו שלה - תזכה ותאכל כמלא עין שלה.
ה. זוהר אדרא רבא קל. - כתיב (תהלים לג) הנה עין י-י' אל יראיו, וכתיב (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, זכו עין יי' אל יראיו עינא דלעילא, לא זכו עיני יי' המה משוטטות עינא דלתתא, דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה הדא הוא דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אמאי הוא בן פורת, עלי עין כלומר על סבת עין דאשתגח ביה, וכתיב טוב עין הוא יבורך מ"ט כי נתן מלחמו לדל, מ"ט אקרי חד, ת"ח בעיניה דתתאה אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא.. אבל הכא לית עינא שמאלא.. וכלא ימינא, ובגיני כך עינא חד.
ו. קדושת לוי – קדושות לחנוכה קדושה חמישית – ובימי חנוכה אמרתי, שבחנוכה מוציאין שני ספרי תורה בחול כגון בראש חודש ושבת, ובכל השנה אין מוציאין בחול שני ספרי תורה, אפילו בחול המועד סוכות.. הואיל ומלכות הרשעה רצו לעקור את התורה הקדושה, וישראל באותו הדור מסרו נפשם על התורה והמצוה, והראה הקדוש ברוך הוא אהבה וחיבה לישראל, לכן מוציאין אפילו בחול שני ספרי תורה.. לכן בחנוכה המצוה באור ובראיה, מה שאין כן בשום מצוה, כגון 'הרואה נר חנוכה מברך' (שבת כג, א), כיון שהחיבה שהראה הקדוש ברוך הוא והנס שעשה בו - כדי לקיים מצות המנורה, ונעשה נס בקיום התורה כמו שאמרנו, והתורה נקראת אור כמו שנאמר (משלי ו, כג) 'ותורה אור' (תענית ז, ב), ו'מאירת עינים' (תהילים יט, ט), לכן מצותינו באור ובראיה.
ז. ברכות נה: - אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי.. פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא, לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא.
ח. עין איה ברכות ב' פ"ט סב' - לנקוט זקפא דידיה דימיני', שמוציא אל הפועל פעולותיו המתיחסות על מטרת השכל, בידא דשמאלא, להראות יחש השכליות כולם אל צד המעשי שבאדם.. וזקפא דידא דשמאלא, הכח המוציא אל הפועל עסקי המעשים הגופנים בידא דימינא, להשלימם לפי תכונת השכל ותביעותיו. וכשיהי' אדם שלם שהשכל וכל סעיפיו ופעולות הבאות מכחו ומכח תולדותיו והמעשים על כל עניניהם וסעפותיהם יהיו נארגים בארג אחד ע"פ הכרה פנימית, תתחזק נפשו בשלימה פנימית ולא תוכל יד השפעה זולתו לגעת בו לרעה. והנה כח החוזק הנפשי הפנימי מצינו באמת ביוסף באופן מאד נעלה בנסיונו, עלם יפה תואר עבד, שתהי' נפשו חזקה כ"כ עד שהצדק הפנימי של הקריאה: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים", יהי' חזק כ"כ מבלי תת כח לפעולה של השפעת אדונתו, הוא כח נעלה פנימי מאד, עד שזכה באמת עי"ז להנחיל ג"כ לבניו את אותה ההכנה של החוזק הפנימי מבלי שאת פנים אל העולם החיצוני במקום שהוא עומד לשטן על העולם הפנימי. ע"כ הוא שטנו של עשו, "בית יוסף להבה ובית עשו לקש" שעשו אינו מוציא את חובת מרכז עולמו כ"א ע"פ ההשפעה החיצונה לבדה. כי במה תוכל החרב להיות למרכז החיים, אם לא שכבוד המדומה של גבורים שופכי דם יגדיל עקב על היושר והצדק הפנימי. הוא אדום וארצו אדומה, אין לך צבע הפועל ככה בחיצוניותו לגרות את עצבי הראות כצבע האדום, אבל פורע פרעות בסדרי העין פנימה. ובאשר יחש כלל ישראל גדול הוא אל יוסף, ובפרט שע"י עירוב המשפחות א"א כלל כמעט שיהי' אדם מישראל שלא נתערב בו מאומה מגזע יוסף. ובזה נתברכו להיות "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו" היינו יופי עם גבורה, מתאים לגבורה, לא יופי המחליש את הגבורה הפנימית האמיתית. ע"כ נקראו כל ישראל בשם יוסף, כמו שהעיר ג"כ המהרש"א [כאן]. ובאמת מפני ההשפעה הגדולה של הכשרון המיוחד של השליטה הפנימית שהוחן בזה יוסף ויצא אל הפועל ע"י נסיונו, שמאז נקראהו בשם צדיק כדברי הזוהר.