יעקב אבינו סבור היה שהפוליטיקה הנחשית של שמשון תושיע את ישראל עד שהבין שמהקונספציה הזו לא תצמח הישועה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטו' טבת תשפ"ד
לע"נ ר' ישראל אהרון ב"ר נחמן ז"ל פישל ורעייתו חיה שיינא ב"ר שמעון ז"ל
א. בראשית מט' – דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור. לישועתך קויתי ה'. יונתן - אמר יעקב.. לא לפורקניה דגדעון אנא מסכי ולא לפורקניה דשמשון אנא מודיק, דפורקנהון פורקן דשעתא, אלהין לפורקנך סכית ואודיקית ד' דפורקנך פורקן עלמין. (נ"א אלא לפורקניה דמשיח בן דוד דהוא עתיד לפרוקיה ית בני ישראל ולאפקותהון מגלותא ולפורקנא סכיאת נפשי). רש"י - נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר (שופטים טז) זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו'. רמב"ן - לא היה בכל שופטי ישראל מי שנפל ביד אויביו זולתי שמשון שהוא הנחש הזה.. והוא היה האחרון לשופטים, כי שמואל נביא היה ולא נלחם להם, ובימיו מלכו המלכים, וכאשר ראה הנביא תשועת שמשון כי נפסקה אמר לישועתך קויתי ה', לא לישועת נחש ושפיפון, כי בך אושע לא בשופט, כי תשועתך תשועת עולמים. דעת זקנים מבעלי התוספות - כיון שראה יעקב אבינו גבורת שמשון אמר אף על פי שזה גבור נוצח אין נכון להתהלל בגבורתו וכן מצינו בשעה שנתהלל אמר בלחי החמור הכתי אלף איש מיד ויצמא מאוד עד שהודה ואמר ה' אתה נתת ביד עבדך את התשועה וגו' שהודה שאין הגבורה רק מהשם לבדו והה"ד יהי דן נחש עלי דרך ואפי' הגבורה והנצוח להקב"ה כדכתיב לישועתך קויתי ה'.
ב. בראשית רבה צח' - לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת אמר.. לישועתך קויתי ה'.
ג. רלב"ג שופטים יד' ב' - והתחכם למצוא תואנה מפלשתים כדי שיוכל להכותם ולזה בחר לקחת אשה מפלשתים כי בזה האופן חשב שישיג מבוקשו והנה אמרו ז"ל שהוא גיירה תחלה. רלב"ג שופטים טו' ב' – וכאשר ידעו פלשתים כי שמשון עשה זה מצד מה שעשה כנגדו אב אשתו ורצו להנקם מאבי אשתו ומאשתו ולא התפעלו כנגד שמשון.
ד. בבא בתרא קכג. - ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא, והלא בן אחות אביה הוא. אלא אמר לה מינסבת לי? אמרה ליה: אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה. אמר לה מאי רמאותיה. אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסבא לי מקמה. אמר לה אחיו אני ברמאות. ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? אין, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל. מסר לה סימנין. כי קא מעיילי לה ללאה, סברה השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה.
ה. בראשית לא' - ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה. ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא... עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה.. ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם.
ו. אורות התחיה נב' - ישנם דברים טובים וקדושים, שהסבות המחזיקות אותם בעולם הן כעורות, כמו חולשה, שקר, רשעות, שלפעמים הן תומכות את יסוד הטוב של בושה, צניעות, אמונה, וכיוצא בהם. אמנם כמו שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים ככה היא הטובה, שמקבל הטוב והקדוש מהרע והטמא, מחוללת היא רעות רבות, ואין אור גאולה יוצא אל הפועל כי אם ע"י מה שיהרסו כל היסודות הרעים, אפילו אותם שהם מחזיקים את הטוב והקודש. ואע"פ שעל ידי זה סובל הטוב הקודש והאמונה, והם יורדים ונראים כמתדלדלים, דלדול זה וירידה זו עליה והתעודדות הם באמת, שאחר הרקבון של היסודות הרעים הללו, יחל מיד לצמח אור הזוהר והקודש על יסודות בריאים של דעה, חכמה, גבורה, תפארת נצח והוד, ובזה תוסד מלכות עולמים לאור ד' וטובו באחרית הימים בחסדי דוד הנאמנים, שהם ברית עולם אשר לא יכזבו עדי עד. "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו, ויהי להם למושיע, בכל צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם".
ז. סוטה ט: - שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו. אביי אמר, ידעה בו באותו צדיק, דלא מפיק שם שמים לבטלה, כיון דאמר, נזיר אלוקים אני, אמרה, השתא ודאי קושטא קאמר.
ח. ר' צדוק ישראל קדושים ה' – דהלך אחר עיניו ובתר ישרותו.. והיינו שהוא הכיר בנפשו, כי עיניו נקיים.. וידע כיון דישרה בעיניו, ודאי כך הוא רצון ה' יתברך. וכן העיד הכתוב.. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא וגו'.
ט. ראש מילין – הערות - צפיה - מרשמי מחשבותי שיתקבצו לעדרים ילקחו אותיותי והיו למאמרים והמאמרים בחוברת יהיו לספרים והספרים בכל-קרת יהיו נפזרים ומלכים יתהדרו במטוה התולעת והמעינות יתגברו, ותרבה הדעת לישועתך קויתי ד'.
י. עולת ראי"ה א' – תפילת עמידה - לישועתך קוינו כל היום. "צפית לישועה" (שבת ל"א.). האדם באשר הוא אדם פרטי, הוא מוגבל בהגבלה צרה, בכל ישותו ומציאותו, נגד אותו הערך שצריך הוא להשכיל בנפשו במה שהוא אבר מן הכלל הגדול, של כל האומה, שהיא ג"כ מסתעפת לכלל המציאות, אשר פרטי הטוב והאור הולכים ומצטרפים אל החשבון הכללי, באין הבחן אם הכללות נראית לשעתה או תבא לאחר זמן, אבל נדע נאמנה כי בא תבא, וכל חלק מן הטוב שבאוצר כל איש פרטי מצטרף הוא עם החיים הכלליים, ההולכים לכונן את ישועת ד' הכללית בבא עתה. על כן התביעה היותר שלמה היא על כל מהלך החיים של האדם, אם ניתן לו ערכו הכללי בתור צפיה לישועה. הצפיה כוללת גם שימת עין תדירית, גם באין שום יחש של הכרה גלויה חיצונית אל הישועה, כמו שהמצפה עומד על המשמר ימים על שנה, ולא יעזוב עמדתו גם באין לפניו דבר מחודש, - וגם שבכל עת מצא של איזו הערה, שיראה שראוי לעשות איזה דבר לישועה, יחיש פעולתו ולא יעזוב, כמו שהמצפה בראותו ע"פ צפיתו, שבאה שעת מעשה, לבריחה או הגנה מאיזה אויב וכאלה, עליו החובה לעשות מה שדרוש לעשות לטובת המצב, כן יזרז לעת הנכון בלא איחור רגע וזמן. לאלה שתי התכניות יחדיו, הנראות כמתנגדות זו לזו, ההתמדה בצפיה מחשבתית והזירוז בעת הכושר, צריך להתרומם בעומק העיון של צפיה לישועה.