האם המשואות שהדליקו להודיע על ראש חודש היו ענין טכני? מדוע התחילו מהר הזיתים אל הסרטבא? מה פירוש המילה ומה משמעות המקום?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' מרחשון תשפ"ו
א. בראשית יב' – ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה.. וירא ד' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת.
ב. ראש השנה כב: - משנה. בראשונה היו משיאין משואות, משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין, כיצד היו משיאין משואות, מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי, ומאין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבא ומסרטבא לגרופינא ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין לא זזו משם אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש. גמרא. מאי משמע דמשיאין לישנא דיקוד הוא? דכתיב וישאם דוד ואנשיו (שמואל ב' פ"ה) ומתרגמינן ואוקדינן דוד.
ג. ראש השנה כ. - דתניא בסוד העיבור, נולד קודם חצות או נולד אחר חצות. פרקי דרבי אליעזר ז' - רבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל ורבי ישמעאל ורבי אלעזר בן ערך ורבי אליעזר בן הורקנוס ורבי עקיבא, היו יושבים ודורשים על מולד הלבנה. שמות יב' - החדש הזה לכם ראש חדשים. ראש השנה ב. - באחד בניסן ראש השנה למלכים. ראש השנה ג. - אמר רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן.
ד. החיד"א כסא דוד כז' - וראיתי להגאון החסיד בעל מעשה רקח ז"ל שכתב דיש לתמוה מאי בעי רבינו הקדוש.. להזכיר שמות ההרים ומ"ל שהיו שמותן כך או כך. ופירש ז"ל שכת הרשעים שעונותיהן מרובים שלא יאמרו אבדה תקותם לכן בא רבינו הקדוש במסכת זו ראש השנה שהוא זמן עיקר תשובה אפי' ליחיד לומר שאם עושה תשובה מקובלת וכ"ז רומז וגם בשעת מעשה משיאין משואות על אלו ההרים ששמותן כך שיהיה התעוררות לרשע לשוב וכבר נודע שמקטרוג הירח והתמעטה נמשך קטרוג הקלי' ויצה"ר היורד ומחטיא ועולה ומקטרג אבל לעתיד יהיה אור הלבנה כאור החמה ויתבטלו הקלי' ולא יהיה יצה"ר בעולם ובלע המות לנצח. ובכל פעם שמקדשין החדש בחדותי סיהרא, עשו אבוקות גדולות על ראשי ההרים לרשעים.. להאירם שיצאו מן החשך.. ויהיה אור הלבנה כאור החמה ולכן עשו בהרים אלו מהר המשחה רמז לצדיק.. לסר טבא, רמז לרשע, ומשם לגרופינא מלשון מגרופין או מגרופיא המבואר בזהר על יורדי גהנם.. אם יעשה תשובה מגרופינא לחוורן רמז לבעל תשובה שנתלבנו מעשיו, ומחוורן לבית בלתין גימטרי' עם האותיות מלכות.
ה. החיד"א רוח חיים יח' - ועתה אומר רמז בסגנון אחר וחוץ מדרכנו אפשר לומר ונקדים כי בפסקי התוספות דנדרים (אות סב) כתבו דיצר הטוב הוא במעי אמו ובעת הלידה בא יצה"ר ומגרש יצה"ט וכו'.. גם אמרו רז"ל בשיר רבה על פסוק לריח שמניך טובים מה השמן הזה אינו משתבח אלא ע"י כתישה וכו' ולדרכנו נאמר שהעיקר לנצח יצה"ר הוא על ידי הענוה שישפיל האדם עצמו ויהיה עניו באמת ובזה אינו שולט בו יצה"ר ונעשה מרכבה לשכינה כביכול. וזה רמז שהיו משיאין משואות באבוקות להאיר עיני העם והקריב מן הטורים מהר המשחה שהוא הר הזתים לרמוז הענוה וישפיל עצמו כזית שכותשין אותו וכן האדם ישפיל עצמו ובזה יכניע לסרטבא קרי ביה סר טבא היצה"ר שבבואו גרש ליצר הטוב כמ"ש התוס'.. ומסרטבא לגרופינא.. נעשה בעל גרופין ומושל באדם, וע"י הר המשחה שישפיל האדם עצמו כזית שכותשין, אז לחוורן רמז שיתלבנו מעשיו ולא ישלוט בו יצה"ר.. ואז מחוורן לבית בלתין גי' מלכות עם האותיות.
ו. פסקי תוספות נדרים פ"ג סב' - יצר טוב ניתן במעי אמו שיודע כל התורה ובשעת לידה נכנס בו יצר הרע ואז מגרש את יצר הטוב עד שמתפקח ונכנס בו יצר טוב.
ז. מהר"ל חי' אגדות נדרים מ. - והמבקר החולי מתברך מימין וכנגד זה ישמרהו מיצר הרע אשר הוא עומד על ימינו לשטנו. דברים לב' – צור ילדך תשי ותשכח א-ל מחוללך. רש"י - אל מחוללך - מוציאך מרחם.
ח. ישראל ותחיתו ח' - יודעים אנחנו, שהיצר הרע והיצר הטוב יצירה אחת היא מידי א-ל עולם. ישראל ותחיתו טז' - האהבה אינה שלמה ואינה נובעת יפה ממקור האחדות המטוהרה כ"א כשכוללים את היצרים ביחד, והיצר הרע מתאגד עם היצר הטוב, וכל כחותיו הרעים הנם נאחזים בשרש הטוב ומתהפכים לטובה, לצחצח, להחיות, להבהיר ולזקק יותר את להט הטוב. דבר זה נוהג בדעות, בתכונות ובעצמיות החיים; בהבנת העולם, בהשכלת האמונה, בחנוך הכללי והפרטי, בשאיפות העדינות של החיים, של האנושיות, של הלאומיות ושל השלמת האדם באור תקות האושר המעולה.
ט. קובץ ז' מז' - אותו הכבוד שהעולם האלילי מכבד את הטבע, כלא הוא נחשב לגבי הכבוד הפנימי והעליון, העדין והמיושר, בטהרו וקדושתו, שהעולם הישראלי ברום תעצומו הוא מכבדו.. ואותה האהבה הפנימית של הטבע, הגנוזה בעומק נשמתן של ישראל, היא יסוד היצר הרע הישראלי, שמחולק לאין קץ מתכונתו של היצר הרע של כל עם ולשון. שתחת אשר היצר הרע הכללי ששורה בכל אומה, הוא מיסוד הנחש הקדמוני בפנימיותו.. אין היצר הרע הישראלי כי אם לבוש בלבושים צואים, אבל תוכיותו הוא שלהבת אש קודש, אהבת החיים והמציאות, אהבת הטבע מצד הנימוס העליון הא-להי שלו, שתוצאותיו הנה כל תיקון וכל שכלול של עולם, כל פאר המדות וכל עדנת החכמות, אור האמת, אור ד' בעוצם גבורתו.
י. קידושין ל: - כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין.