בראשית – נפש חיה

דף מקורות - בראשית – נפש חיה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכח' תשרי תשע"ד
א) בראשית ב' – וייצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה.

ב) בראשית א' – ישרצו המים שרץ נפש חיה.. תוצא הארץ נפש חיה..

ג) רד"ק שם ב' ז' - שהאדם צומח מן השמים, כלומר שכל צמח צומח מעקרו ונהיה העיקר בזה ממול השמים, לפיכך אנו צומחים מן השמים, ומפני זה נקרא אדם פרי מהופך.

ד) אונקלוס - ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא. יונתן – ונפח בנחירוהי נשמתא דחיי, והות נשמתא בגופא דאדם לרוח ממללא, לאנהרות עיינין, ולמצתות אודנין.

ה) רש"י - ויפח באפיו - עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ. בשני ברא רקיע לעליונים. בשלישי תראה היבשה לתחתונים. ברביעי ברא מאורות לעליונים. בחמישי ישרצו המים לתחתונים, הוזקק הששי לבראות בו בעליונים ובתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד.

ו) רמב"ן ב' ז' - ויפח באפיו נשמת חיים - ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה, כי הזכיר בה שם מלא, ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים, להודיע כי לא באה בו מן היסודות.. גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים, אבל היא רוח השם הגדול, מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר, מנשמתו יתן בו..

כי היא מיסוד הבינה בדרך אמת ואמונה, והוא מאמרם בספרי (ריש פרשת מטות) נדרים כנשבע בחיי המלך, שבועות כנשבע במלך עצמו..

וייצר ה' אלהים את האדם - יצירת תנועה שהיה האדם נוצר, כלומר בעל תנועה, כי היצירה היא החיות וההרגש.. ואחרי שיצרו בהרגשה, נפח באפיו נשמת חיים מפי עליון, להוסיף הנפש הזאת על היצירה הנזכרת, ויהי האדם כולו לנפש חיה - כי בנשמה הזאת ישכיל וידבר, ובה יעשה כל מעשה, וכל הנפשות וכחותן לה תהיינה. והלמ"ד הזו למ"ד הקנין, כמו.. לך אני הושיעני (תהלים קיט צד). או יאמר שחזר כולו נפש חיה, ונהפך לאיש אחר, כי כל יצירותיו היו עתה לנפש הזאת.

ז) ישראל ותחיתו ג' – מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקודש היא. דרך אמת ואמונה נולדנו, ובה אנחנו מתגדלים. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו, ואור ד' אחד, חי בקרבנו.

ח) ילקו"ש תהלים תשמא' – צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים, אמרו ישראל רבש"ע, אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד, שעלינו שלשה פעמי רגלים ורואים פני שכינה.

בני יששכר ראש חודש ב' - .. שמשם שואבין רוח הקודש, על כן קראו להש"י בכאן א-ל חי, הרוח הקודש נקרא חיים, כדכתיב ותחי רוח יעקב וכו' מתרגמינן ושרת רוח קודשא..

ט) אוה"ק ג' דרך הקודש ט' – הדממה מביאה לידי רוח הקודש. וכל מה שרוח הקודש מתגבר באדם, ככה הוא מכיר את גודל ערכו של הדיבור, את פעולתו ואת גבורת שליטתו המעשית. וכפי מה שיהיה דיבורו יקר בעיניו, מפני מה שיודע הוא את ערכו, ככה יגדל ערכו באמת, ופעולת דיבורו תהיה נפלאה, ותתנוצץ עליו סגולת ישראל הפנימית, הקול קול יעקב, אין לך תפלה שנשמעת שאין בה מזרעו של יעקב.

י) שם י' – הארת רוח הקודש מבררת להאדם את הגודל שבכח הדיבור, את המפעל הגדול של מהות הדיבור, היא מצגת בבהירות לעיני רוחו, איך נשאב כל דיבור מראשית יצירתו עד התגלמותו לכלל דיבור..

יא) שם יז' – כל דבור פותח הוא צנור בנשמה, מעין אותו התוכן שהדבור חצוב משם. על כן כל דבור של תורה חכמה ומוסר, קל וחומר של דבקות עליונה טהורה ומושכלת ביחודים עליונים, פותח פתח של קדושה מפולשת. וגלי הנפש הרוחניים הומים ומתנועעים תמיד מכוחו של הרעדת הדבור, בכל ספירותיהם.

יב) שם יט' – האדם יכול לדעת את מעמדו הרוחני על פי הבהירות של הדיבור שלו. מה שהאור הנשמתי יותר חי בקרבו, כפי אותה המידה יחוש, איך כל דיבור ודיבור שלו יוצא כחץ, וכשטף מים חיים, ואיך שהוא בא ונמשך ממקור חיים, ופועל את פעולתו בעולם.

יג) שם כב' – כל פתיחת פה בקודש, פותחת אלפי צינורות של אור חדש, של טללי שפעת חכמה וציורים עליונים, נשגבים ונעימים, שהם משתפכים לתוך הנשמה, מודיעים לה זיוים עליונים, מנשאים אותה לרוממות מעלה, מקרבים לה את היש העליון, את הרוחניות והטוהר המעולה, את אור ד' ממרומיו. כל מוצא מעורר כל המוצאים כולם, כל חוש מעורר כל החושים כולם, כל רעיון מעורר כל הרעיונות כולם, כל מצוי מעורר כל החבר לו במציאות. כל ההויה המאוגדת כל כך המתאימה כל כך בעליונה ובתחתיתה כולה כאחד, כחטיבה אחת נחמדה עשירה ורוממה, מתגלה היא לדורש ד', עת יפתח פיו. תהלת ד' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד, ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. פתח דבריך יאיר מבין פתיים.