בדרך כלל רגליים נושאות את האדם אז איך יעקב נושא את רגליו? ריקנות מביאה חולשה, תורה מביאה עוצמות מעשיות בלתי צפויות
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לג' כסליו תשע"ד
א. בראשית פרק כט – וישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני קדם. רש"י - משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כך מפורש בבראשית רבה (ע', ח').
ב. בראשית רבה ע' ח'- א"ר אחא חיי בשרים לב מרפא (משלי יד'), כיון שנתבשר בשורה טובה טעין ליביה ית רגלוהי, הדא אמר הכריסא טענא רגליא.
ג. משלי יד' ל' – חיי בשרים לב מרפא, ורקב עצמות קנאה.
מלבי"ם - מי שמרים ציורי הקנאה שמקנא לכבודו על הלב, מלבד האולת נגד החכמה הוא משחית א"ע, אחר שהלב מרפא חיי בשרים, שחיי הבשר ורפואתו אם יחלש כחו, הוא תלוי בלב, כשהלב אמיץ וחזק משלח מעינותיו בנחלים ירוצו בשטף ע"י העורקים וישקו הבשר ויחיו אותו, וע"כ מי שמרים קנאה אל הלב לא לבד שמכלה הבשר כי גם מרקיב העצמות, ויכלה גופו, וכמ"ש מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים.
מצודת דוד - מי שיש לו לב רפוי, ואינו מקשה לבו לנטור קנאה, הוא לו לחיי בשרים, כי לא ידאג איך ובמה ינקום נקם, אבל המקשה לבו ונוטר קנאה, הוא סבה להביא רקבון בעצמותיו להתמדת הדאגה.
אבן עזרא - והלב שלא יזעף ולא יקנא באחר, הוא כמרפא לגופו'.. בהיות להם לב מרפא, והוא הלב הטוב והשמח שירפא הגוף בשמחתו.
ד. גיטין נו: - אתי פריסתקא עליה מרומי, א"ל: קום, דמית ליה קיסר, ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא. הוה סיים חד מסאני, בעא למסיימא לאחרינא לא עייל, בעא למשלפא לאידך לא נפק, אמר: מאי האי? א"ל: לא תצטער, שמועה טובה אתיא לך, דכתיב: שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו'). אלא מאי תקנתיה? ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך, דכתיב: ורוח נכאה תיבש גרם (משלי יז'), עבד הכי עייל.
ה. בראשית כט - וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה. רמב"ן - יאריך הכתוב.. להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח, ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים, כלם רובצים עליה, אינם יכולים להניעה כלל. ישעיהו מ' – וקוי ד' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו.
ו. בראשית כח' – ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו.. ויחלום..
רש"י - ורבותינו פירשו לשון תפלה.. ולמדנו שתקן תפלת ערבית.
ז. אורות הקודש א' עמ' רכו – החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את שיבת ציון. הגסות של החיים החברותיים, בהיותם שוקעים רק בצדם החמרי, נוטלת את אור החלום מן העולם.. את עלייתו העליונה, מהמציאות הקודרת, עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של המציאות, חסרת זוהר החלום... כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה, בעת אשר רק החלום החופשי, המורד במציאות וגבוליה, הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות.
ח. בראשית כז' – ויתן לך האלוקים.. רש"י - יתן ויחזור ויתן.. האלוקים.. בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך.
ט. ישעיהו ז' – ויוגד לבית דוד לאמר, נחה ארם על אפרים, וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח..
עין איה א' ברכות, ד' לח' - ..מפני שירדו ישראל הרבה מעלות והשתקעו בחמדות גשמיות ואהבת הקניינים המדומים בימי אחז, שבטל כל רגש קדוש והדיחם להסיר ליבם מאחורי ד', ולהתמכר רק אל חיי הזמן..
שיחות הרצי"ה דברים עמ' 86 – מלכות אחז.. מצב של חולשה וריקנות פנימית, גרם להתקרבות לגוים, חיקוי תרבותם והתבוללות. והריקנות הלכה וגדלה עד לכדי הרס, ומאיסת התורה, כדברי חז"ל, 'למה נקרא שמו אחז, שאחז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות', וציוה לסוגרם.. מצב זה של חולשה רוחנית, הביא למיעוט הגבורה הלאומית, מפני שהגבורה האמיתית, היא ממקור האומץ האלוקי. כשיש קטנוניות ברוח, מגיעים לאימה ופחד, כפי שמתאר ישעיהו הנביא, 'כנוע עצי יער מפני רוח', ביטוי לחולשה הנובעת מריקנות וחוסר יראת שמים.
י. אורות התחיה פיסקה מד' – מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבא. השלוה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבואו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נישאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבא סער ויהפוך מהפכה, ויראה אז בעליל, כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ד' ובתורתו, בחשק האורה הרוחנית שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים..