פרשת ויצא – סוד הסולם

דף מקורות - פרשת ויצא – סוד הסולם

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' כסליו תשע"ג
א) בראשית כח' – ויצא יעקב מבאר שבע.. ויפגע במקום.. ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ד' ניצב עליו, ויאמר.. והנה אנוכי עימך ושמרתיך בכל אשר תלך, והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזובך.. וייקץ יעקב משנתו ויאמר, אכן יש ד' במקום הזה.. אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים.. ויקרא את שם המקום ההוא בית אל..

ב) מי מרום ח"ה ויצא – 'ויפגע במקום'. כל דבר מתברך ממקומו המיוחד לו, ואין הברכה מצויה, רק כשהוא על מקומו, ומה מאושר הוא האדם המוצא את מקומו. יעקב אבינו, הוא אשר פגע במקומו המיוחד לו, 'ויפגע במקום', ושם התעלה לרוממות גדולתו ונגלה לו החזון הנצחי..

ג) מי מרום שם – 'עולים ויורדים'. יחד עם העליות באות גם הירידות, שכן הירידות מענפי העליות המה, כי כך הוא טבע וסדר העליה, לעלות למעלה ולהתפשט גם למטה. האסון הוא רק כשנפסק הסולם, שהוא סוד החיבור שבין העליה לבין הירידה. 'מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. אבל בזמן שהסולם שלם, והעליות והירידות משולבות יחד 'אשה אל אחותה', אז גם הירידות אינן מזיקות, ושתיהן כאחת מביאות את התועלת. גם היורדים מרום שמים ועד תחתית ארץ, וגם העולים מתחתית ארץ עד רום שמים, מלאכי אלוקים המה.

ד) מי מרום שם – 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. הוא נשמת ישראל [זוהר נשא קכג: ברעיא מהימנא]. ו'מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו', כלומר על ידו.

ה) זוהר נשא קכג: - ויחלום והנה סלם, סלם ודאי איהי נשמת חיים, כרסייא לשם ד', דאיהו היראה והאהבה התורה והמצוה, ובה שריא, והאי כרסייא, מינה גזורות כל נשמתין דישראל, ואיהי דיוקנא על רישא דבר נש..

ו) זוהר שם - 'ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים' וגו' (בראשית ט'), ודא ממלל על בני נשא, דאינון מתילין לחיון ברא ולבעירן ולעופין ולנוני ימא.. וכל אלין למה מתפחדין.. אלא משום דשם ד' שריא עליה, רזא דמלה, 'וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך' (דברים כח')..

ז) זוהר שמות נט: - תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה, אימה מבעי ליה, מאי אימתה, דהא לית לך את או מלה חדא באורייתא, דלא אית בה רזין עלאין, מאי אימתה, אמר רבי שמעון כלומר דחילו דשכינתא..

ח) אור החיים דברים כב' יג' – ..'בתולת ישראל' שהיא השכינה, שהיא כללות ישראל.. אורות קמ' – אור השכינה הוא כנסת ישראל..

ט) בראשית לא' יג' – אנוכי האל בית אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר, עתה קום צא מן הארץ הזאת, ושוב אל ארץ מולדתך. רש"י – האל בית אל, כמו אל בית אל, הה"א יתירה. רמב"ן – ועל דרך האמת, יאמר המלאך הזה, אנוכי האל בית אל.. והוא המלאך הגואל, וכן בכל ביתי נאמן הוא, והמשכיל יבין.

י) בראשית מח' טז' – המלאך הגואל אותי מכל רע.. רמב"ן – הוא העונה אותו בעת צרתו, ושאמר לו אנוכי האל בית אל.. תורת משה מח' – היינו נמי השכינה שהיא אצל ישראל בבחינת מלאך שאין לנו שר, וד' בדד ינחנו.

יא) בראשית לג' כ' – ..ויקרא לו אל אלוקי ישראל. רמב"ן – ועל דרך האמת הוא כמדרש רבותינו.. שקראו הקב"ה ליעקב אל.. ויש בענין הזה סוד גדול, הזכירוהו עוד בב"ר בלשון אחר, אמר לו אתה אלוק בעליונים ואני אלוק בתחתונים. ירמזו למה שהם אומרים תמיד, שאיקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והכונה שהשכינה שורה בארץ ישראל, והמשכיל יבין.

יב) רמב"ן שמות כג' כ' – ועל דרך האמת, המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מח טז) אשר השם הגדול בקרבו.. והוא שאמר אנכי האל בית אל (בראשית לא יג), כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא. ורבותינו אמרו (סנהדרין לח ב) כי הוא מטטרון, והוא שם למורה הדרך.. והנה כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקב"ה לא אעלה בקרבך (להלן לג ג), כי שמו בקרבו, והוא בקרב ישראל, אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם, ובקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם..

יג) רמב"ן בראשית כד' א' - אבל אחרים חדשו.. ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל.. ובה הוא מנהיג את הכל.. והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים, בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כנוסת הכל. והמדה הזאת היתה לאברהם כבת.. 

יד) לשם שבו ואחלמה הדע"ה נב: - הרמב"ן.. כוונתו..כי מה שאמרו.. רז"ל מט"ט, עומק הכוונה הוא על שכינתו ית"ש, שהוא נקרא ג"כ מט"ט ע"ש שהיא המורה דרך והמנהיג לישראל תמיד, והיא המלאך הגואל כנודע.

טו) מאמרי הראי"ה 299 - ..נשמת אלוקים חיים, ההולכת ומתגברת בתוכנו ומקיצה אותנו לתחיה, מבשרת ציון העומדת על הר גבוה, האומרת לערי יהודה: הנה אלוקיכם. וזהו העד היותר נאמן על שלמות נשמת אלוקים חיים המפעמת במסתרים בתוך תנועת התחיה שלנו, כי לא הגיוני לבב אנוש, ולא רוח בשר חציר, הגה את כל החזון הגדול הזה של תחיתנו, כי אם דבר ד' הוא, וזרם אור אל אלוקי ישראל, הוא המתגלה בכל תנועותינו..