פרשת וישלח – גיד הנשה

דף מקורות - פרשת וישלח – גיד הנשה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לי' כסליו תשע"ד
א.    בראשית לב' – ויעבירם את הנחל.. ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עימו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עימו.. ויזרח לו השמש.. והוא צולע על ירכו. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה, כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה.

        רש"י - שכח פכים קטנים וחזר עליהם. ויגע בכף יריכו - קולית הירך התקוע בקלבוסית קרוי כף, על שם שהבשר שעליה כמין כף של קדירה. ותקע - נתקעקעה ממקום מחברתה, ודומה לו (ירמיה ו ח) פן תקע נפשי ממך, לשון הסרה. ובמשנה לקעקע ביצתן (ויקרא רבה יא' ז'), לשרש שרשיהן.

ב.     חולין צא. - ואמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמו גיד הנשה - שנשה ממקומו ועלה. וכה"א (ירמיהו נא') נשתה גבורתם היו לנשים. ילקו"ש וישלח קלג' - אמר ר' חנניא למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה את מקומו.

ג.     משנה חולין ז' - ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף.. רמב"ם – ר"ל אין לו כף ירך דומה לשל אדם שהוא עגול, ואם אירע שימצא עוף.. שיהא כף ירכו עגול, יהיה גיד הנשה שלו אסור. כריתות כא. – כוי.. בכף הירך תליה רחמנא, והא אית ליה כף הירך. רמב"ם הל' מאכלות אסורות ח' - גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה הטהורין..

ד.     הושע יב' – ..וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו, בית א-ל ימצאנו, ושם ידבר עימנו. רש"י - המלאך היה מבקש ממנו, הנח לי עכשיו, סופו של הקב"ה ליגלות עליך בבית אל, ושם ימצאנו ושם ידבר עמנו, והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק. ואותו מלאך שרו של עשו היה, והיה מערער על הברכות.

ה.    בראשית רבה וישלח עז' - ויגע בכף ירכו, נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהן עתידין לעמוד ממנו, ואיזה זה, זה דורו של שמד, ותקע כף ירך יעקב.. ר' אליעזר אמר שעייא, ר' ברכיה בשם רבי אסי אמר סידקה כדג, רב נחמן בר יעקב אמר פירשה ממקומה, כדכתיב (יחזקאל כג) ותקע נפשי וגו' כאשר נקעה נפשי..

ו.      ר' צדוק - קומץ המנחה ב' עט' - שכשעוסק בתורה אין עשו שולט, וזהו וירא כי לא יכול לו, כמדריגתו שיעקב מדריגת התורה.. ופגע ביוצאי יריכו שיוצאים ממנו רשעים וע"ה הנרמזים בגיד שאין בו טעם.. כי יעקב חזר גם על פכים קטנים.. רומז לע"ה.. והוא חשב מחשבות, לבל ידח ממנו נדח אף פכין קטנים.. וכן היה, כמ"ש (ב"ר ע"ח, ה') ויזרח לו השמש, שנתרפא מצלעתו, כך לעתיד לבוא, בניך, יהיה השמש מרפא וכו' והיינו שיבוער היצה"ר, כי רק נשה ממקומו ויש לו רפואה, שלא נטלו לגמרי, ורומז לגלות ממקומן, ודורו של שמד.

       והנה ידוע שהיו שלושה מינין בגולים דשמד. מהם שברחו וגלו לארץ אחרת וזהו שפירשה ממקומה. ומהם שנהרגו על קידוש השם וזהו סידקה שנשתברה כדג שהוא טהור.. הרוגי מלכות אין כל בריה וכו' (ב"ב י.). ומהם שנשתמדו ונטמעו באומות זהו שייעא, שבליטת הירך רצה לומר שיש בליטה ניכרת שאלו יוצאי ירך יעקב ושייעא עד שאין ניכר כף ירך רצה לומר שאלו יוצאי ירך יעקב.

ז.     אורות הקודש א' קנח' – וישא רגליו יעקב, ומשפחות משפחות, אחד אל אחד יקובצו, וארץ שוממה תבנה, ורוח ה' אשר עליו תחל לפעם בצאצאיו אשר נזנחו, ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה.

ח.    ילקו"ש יתרו רעא' - ר' יודן ברבי סימון פתח רבות בנות עשו חיל, אדם הראשון נצטוה על שש מצות. נח נצטוה על אבר מן החי. אברהם על המילה. יצחק נתחנך לשמונה. יעקב על גיד הנשה. רמב"ם מלכים ט' - בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית

ט.    זוהר וישלח קע: - גיד דאיהו מנשה לבני נשא לפולחנא דמאריהון, ותמן הוא יצר הרע רביע.. לא אשכח אתר דיכיל לאתגברא עליה דיעקב, בגין דכל שייפי גופא סייעי ליעקב וכלהו הוו תקיפין ולא הוה בהון חולשא.. ויגע בכף ירכו בגיד הנשה בזיניה ביצר הרע דאיהו זיניה ואתריה ומתמן אתי יצר הרע על בני נשא.. ואית בבר נש שס"ה גידין ולקבלהון.. שס"ה יומי שתא והא תשעה באב חד מנהון דאיהו לקבל סמ'.. ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, א"ת לאסגאה תשעה באב דלא אכלין ביה ולא שתין.. וכל מאן דאכיל בתשעה באב כאילו אכיל גיד הנשה. מלבי"ם - שבגיד הזה צרורה התאוה והחומריות, עד שאף יעקב שנפרד מכל גשמיותו לא נפרד הגשמיות מגיד הזה.. והאוכלו ידבק בו כח התאוה, לכן נאסר..

        בני יששכר ניסן ד' יב' - ..גיד הנשה אשר שם הוא כח הגוף בתנועות ההשתדלות לנוד על כנפי התנועה..  

י.      מאור עיניים וישלח - עד עלות השחר שיתנוצץ אורן ובהירתן של ישראל בימי משיח צדקינו במהרה בימינו שאז נאמר (זכריה יג, ב) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.. אז יהיה ביטול הרע, שאז ומלאה הארץ דעה וגו' וכמ"ש (ירמיה לא, לג) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, שממילא יהיה כך כשיבוער הרע מן העולם, ויהיה אז שלימות התורה, ויצאו כל בחינת התורה שהיו בשכחה, יצאו מן הקליפות ויחזרו לישראל..

יא.   אורות התחיה ל' – הנני רואה בעיני, אור חיי אליהו עולה, כוחו לאלוקיו הולך ומתגלה, הקודש שבטבע פורץ גדריו, הולך הוא להתאחד עם הקודש שלמעלה מן הטבע הגס.. לחמנו בטבע ויצאנו בנצחון, הטבע המגושם עשה אותנו לבעלי מומים, נגע בכף ירכנו, אבל השמש הלא לנו זרחה לרפאותנו מצלעתנו.. אליהו בא לבשר שלו' ובנשמתה הפנימית של האומה זרם חיים של טבע מתפרץ, והוא הולך ומתקרב אל הקודש.. הרוח הצעיר התובע את ארצו, שפתו, חרותו וכבודו, ספרותו וכוחו, רכושו, רגשותיו, נזרמים הם על ידי שטף של טבע, שבתוכיותו מלא הוא אש קודש.