פרשת לך לך – ארצות החיים

דף מקורות - פרשת לך לך – ארצות החיים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לה' חשון תשע"ה
א.    בראשית יב' – ויאמר ד' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

ב.     בראשית יג' יז' – קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה. שם יז' א' – התהלך לפני והיה תמים.

ג.     תהלים קטז' ט' – אתהלך לפני ד' בארצות החיים. רש"י – זו ארץ ישראל. תהלים נו' יד' – להתהלך לפני אלוקים באור החיים. רש"י – לשוב לארץ ישראל.

ד.     אורות ארץ ישראל א' – ארץ ישראל איננה דבר חיצוני קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה.

ה.    רמב"ם ספר המצוות עשה קנג'- אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים (ישעיה ב, מיכה ד).

ו.      חתם סופר יו"ד רלד' – וס"ל לרמב"ם דמה שחשבו הראשונים שנים וחדשים וקדשום זה לא יועיל אלא כשעכ"פ נשארו בא"י אפיי כורמי' ויוגבי' ישראל אשר בהגיע זמן ועידן ההוא ואז הכורמים יקבעו מועדים עפ"י חשבון הקדמונים ההמה לפי מה שרואה בלוח ההיא ובסדר העיבור של כל שנה ועי"ז מתקדשים המועדים בכל העולם ואי לאו לא יועיל חשבון וקידש הקדמונים ושבטלה כל התורה חלילה ואין כאן אומה ישראלית ח"ו והיינו כליון אומה ח"ו אלא שהבטחנו יוצרנו שלא יהיה זה.. 

ז.     יחזקאל לז – היתה עלי יד ד', ויוציאני.. ויניחני בתוך הבקעה, והיא מלאה עצמות.. והנה יבשות מאד.. ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם, העצמות היבשות, שמעו דבר ד'.. הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח וחייתם, וידעתם כי אני ד'.. ויהי קול כהנבאי, והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו.. והנה עליהם גידים ובשר עלה, ויקרם עליהם עור מלמעלה, ורוח אין בהם. ויאמר אלי הנבא אל הרוח.. כה אמר ד' מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו. והנבאתי.. ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם.. ויאמר אלי.. העצמות האלה כל בית ישראל המה, הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו.. לכן הנבא ואמרת אליהם, כה אמר ד', הנה אני פותח את קברותיכם, והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. וידעתם כי אני ד' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי. ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם, וידעתם כי אני ד' דברתי ועשיתי..

ח.    מאמרי ראי"ה 269 – אם אפסה התלהבות הקודש, ורצון הגאולה הנעלה הנובע ממנה, ואם גם הרגשה אנושית לאומית וטבעית ורצון של חיי לאום בכבוד גם הם אפסו – אם אי אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה – באים אויבי ישראל ותוקעים באזנינו לגאולה. הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר, הם מתריעים ומרעישים באזנינו ואינם נותנים לנו מנוח בגולה. שופר של חיה טמאה נהפך לשופרו של משיח. עמלק, פיטלורה, היטלר, מעוררים לגאולה. ומי שלא שמע קול השופר הראשון, ואף לקול השופר השני הרגיל לא רצה לשמוע כי אזניו נאטמו – הוא ישמע לקול השופר הטמא, הפסול, בעל כרחו ישמע. ואף הוא יוצא ידי חובה, גם לאומיות זו של השוט, של "צרת היהודים", גם בה יש מן הגאולה. אולם, על שופר זה אין לברך, - "כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו" (משנה ברכות ו' ד').

ט.    אורות התחיה פיסקה מד' – מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבא. השלוה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבואו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נישאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבא סער ויהפוך מהפכה, ויראה אז בעליל, כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים, באור ד' ובתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כוחותיהם.

י.      אורות ישראל ט' ז' - באמת, חסרון רוח הקודש בישראל, הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחת להרפא. "כי אני ד' רופאך". תהלים מב' ג' - צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים. ילקו"ש תהלים תשמא' - אמרו ישראל, רבונו של עולם, אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד, שעלינו שלשה פעמי רגלים ורואים פני שכינה'. בני יששכר, ר"ח ב' - ..שמשם שואבין רוח הקודש, על כן קראו להשם יתברך בכאן, א-ל חי, הרוח הקודש נקרא חיים. כדכתיב, ותחי רוח יעקב וכו' מתרגמינן ושרת רוח קודשא..'.

יא.   ילקו"ש שלח תשמה' - ומהיכן האומות יודעים שהם בני, משיירשו נחלת אביהם שנאמר בהנחל עליון גוים וגו', ואומר ונתתי אותה לכם מורשה, ואומר אשיתך בבנים, במה אני מודיע שאתם בני ואתן לך ארץ חמדה.

יב.   סנהדרין קו. - וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל (במדבר כד'), אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה.