פרשת לך לך - מחוט ועד שרוך נעל

דף מקורות - פרשת לך לך - מחוט ועד שרוך נעל

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לח' חשון תשע"ג
א) בראשית יד' – ויאמר מלך סדום אל אברם, תן לי הנפש והרכוש קח לך. ויאמר אברם אל מלך סדום, הרימותי ידי אל ד' אל עליון קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר, אני העשרתי את אברם.

ב) סוטה יז' ע"א -  דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו: אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לב' מצות: חוט של תכלת, ורצועה של תפלין. בשלמא רצועה של תפלין, דכתיב: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (דברים כח'), ותניא, ר"א הגדול אומר: אלו תפלין שבראש, אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא, היה ר"מ אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר (שמות כד'), וכתיב: כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א').

ג) תפילת הפרנסה – יהי רצון מלפניך.. ולמען שם הגדול והקדוש (דיקרנוסא).. שתכתבנו בספר פרנסה וכלכלה..

ד) בראשית יב' – ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה, ויאמר אל שרי אשתו, הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, והיה כי יראו אותך המצרים, והרגו אותי.. אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך, וחיתה נפשי בגללך.

רש"י - למען ייטב לי בעבורך - יתנו לי מתנות.

ה) בראשית כה' – ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשם, נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו, בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם. רש"י - פירשו רבותינו: שם טומאה מסר להם. דבר אחר מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם.

ו) צדקת הצדיק קצז' – ..בכל מאדך.. דפירושו שבכל רכושו וקניינו, יהיה קבוע אהבת השם יתברך.., וכל כך יהיה האדם כולו ממולא מאהבת השם יתברך בכל מעמקיו, עד שממילא גם בכל קניניו שהם ההתפשטות שלו, יהיה גם כן ממולאים מאהבתו יתברך, כענין חמורו של רבי פנחס בן יאיר, שמחמרא אנפשה לאכול איסור..

ז) זוהר ויקרא נ' ע"א – ת"ח כתיב (שמות לה) וכל הנשים אשר נשא לבן וגו', בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרי דא למקדשא, דא למשכנא, דא לפרוכתא.. בגין דתשרי קדושא על ידייהו ואתקדש ההוא עבידתא.. כגוונא דא מאן דעביד עבידתא לע"ז או לסטרא אחרא דלא קדישא, כיון דאדכר ליה על ההוא עבידתא הא רוח מסאבא שריא עלוי.. כנעניים פלחי לע"ז.. וכד שראן למבני הוו אמרי מלה וכיון דאתדכר בפומייהו סליק עליה רוח מסאבא.. כיון דעאלו ישראל לארעא בעא קודשא בריך הוא לדכאה לון ולקדשא לון ארעא ולאפנאה אתר לשכינתא דלא תשרי שכינתא גו מסאבא, ועל דא בההוא נגע צרעת הוו סתרין בניינין דאעין ואבנין דאתעבידו במסאבו, ת"ח אי עובדא דא הוה לאשכחא מטמונין בלחודוי, יהדרון אבנין לבתר כמה דאינון לאתרייהו ועפרא לאתריה, אבל קרא כתיב וחלצו את האבנים וכתיב ועפר אחר יקח, בגין דיתעבר רוחא מסאבא ויתפני ויתקדש השתא כמלקדמין, וישתכחו ישראל בקדושה ובדיורא קדישא למשרי בינייהו שכינתא, ועל דא מאן דבני בנין כד שארי למבני בעי לאדכרא בפומיה דהא לפולחנא דקודשא בריך הוא הוא בני.. וכדין סייעתא דשמיא שארי עלוי וקודשא בריך הוא זמין עליה קדושתא וקארי עליה שלום

ח) אורות עמ' כ' – מרכז החיים של נשמת ישראל במקור הקודש היא.. אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו ואור ד' אחד חי בקרבנו.. יש נטיפות של קודש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה. לא כן בישראל. בכל דרכיך דעהו, שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת. כל שאיפת החיים וכל חפץ החיים, הקנין ותשוקותיו, העושר והכבוד, הממשלה וההתרחבות בישראל, ממקור הקודש הם נובעים.

ט) בראשית כג' – ויקם שדה עפרון.. לאברהם למקנה.. רש"י – תקומה היתה לה שיצאה מיד הדיוט ליד מלך.

י) חבש פאר עמ' נג' – שהכונה חזקיה היה צדיק גמור ועיקר מחשבתו רק בענין תורה ועבודת ד', ואדרבה ישוב הארץ ירד בימיו בשביל שקידתו בתורה, והקב"ה היה מצליחם למעלה מדרך הטבע.. אבל רצון ד' היה, שאע"פ שזהו בודאי דרך מקודש, ואשרי האיש אשר בתורת ד' חפצו באופן כזה, עד שישליך עסקי הארץ אחרי גוו, אבל ישוב ארץ ישראל היא בעצמה דבר קדוש ונשגב, והצלחת ישראל בארץ ישראל גורמת טובה גדולה לכל העולם, להכיר לכל באי עולם גדולתו יתברך והשגחתו, שידבקו הכל בעבודתו. וזאת היא תכלית ביאת המשיח, לומר שלום לרחוקים ולקרב הכל תחת כנפי השכינה, על ידי שיתבררו אותם שתיקנו ענין בחירתם, עד שיהיו ראויים לקבל ברכת ד'... והנה חזקיה כיון שראה שעיקר הנס היה לתועלת כבוד עם ד' ועשרם.. וענייני עולם הזה לא היו חשובים כל כך לחזקיה להתעורר לומר עליהם שירה, שחשב שהם מעיקים לענייני עולם הבא והקדושה האמיתית. אבל מעלת משיח היא, שכל ענייני עולם הזה יעלה אותם להשתמש בקדושה, על כן דבר זה גרם שלא נעשה חזקיה משיח. והנה באמת שבח גדול הוא וצבי לצדיק שהגיע למעלה רמה כזאת, עד שלא נתעורר לומר שירה על הצלחה זמנית, מכל מקום בערך חזקיה וסיעתו שהיה ראוי למשיח, הוא גנאי עד שפתחה הארץ ואמרה שירה. כי מצד קדושת הארץ וכבודה וברכת ד' עליה עם רוב קדושתה, זה גרם להכיר לכל שראוי לומר שירה על הצלחה גופנית של עם ד' בארץ ישראל בפרט.