יכולת האדם לנוע פנימה לתוכיות עולמו הרוחני והחוצה אל העולם החברתי שסביבו בכוונון נכון, קריטית להצלחתו האישית ולגאולת הכלל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ר"ח חשון תשע"ז
א. בראשית ט' - ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ. רש"י - ויחל - עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת. איש האדמה - אדוני האדמה, כמו (רות א ג) איש נעמי. רד"ק - כי נח התעסק בעבודת האדמה והתחכם בה, ועתה אחר המבול התחכם עוד לנטוע הגפנים רבים יחד ולעשות מן הענבים יין, כי עד הנה לא היו שותים יין אלא אוכלים הענבים כשאר הפירות, ונח היה תחלה לנוטעי כרם. רמב"ן - "איש האדמה" כמו אנשי העיר (להלן יט ד), בעבור היותו דר בכל האדמה, לא בנה עיר ומדינה שיתייחס אליה.. ובמשנה (אבות א ד) יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים. או.. שכל נבדל לדבר יקרא כן.. ואיש האלוקים (דברים לג א), המיוחד בעבודתו. וכך אמרו בב"ר (לו ג) איש האדמה, בורגר לשם בורגרות. ואמרו (שם) שהיה להוט אחר האדמה, והנה הוא ייחוס.
ב. בראשית רבה לו' יג' - אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, נח משנקרא איש צדיק נקרא איש אדמה, אבל משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלוקים.. עלינו לשבח - ..ולא שמנו כמשפחות האדמה.. בראשית יב' ג' – ונברכו בך כל משפחות האדמה. יבמות סג. - א"ר אלעזר, מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה, אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל. תורה תמימה - ..פראי אדם השוכנים בנקיקי הסלעים וכדומה.
ג. בראשית ז' - ויאמר ד' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה.. בראשית ח' טז' - צא מן התבה..
ד. ב"ר לו' ה' - א"ר יעקב בר זבדי מה טעם עבד יוצא בשן ועין, מהכא וירא ויגד. הדר זקנים - נמצא שעשה עבירה מן העינים שראה ערות אביו. ומן השינים כשהגיד לאחיו, לא שם השינים בפני הלשון לעכב שלא יאמר לאחיו דבר ערוה שראה ולכך היה עבד ומשום שחטא בשן ובעין יוצא בהן העבד כנעני כשהפיל לו אדוניו את שנו או סימא את עינו.
ה. בראשית כו' כה' - ויבן שם מזבח ויקרא בשם ד' ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי יצחק באר. שם לג' יט' - ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו. שם יב' ח' - ויעתק משם ההרה מקדם לבית א-ל ויט אהלה.. רש"י - אהלה כתיב, בתחלה נטה את אהל אשתו ואחר כך את שלו. דעת זקנים - וא"ת ויתגל בתוך אהלה דנח מאי דרשית ביה. וי"ל דעשרת השבטים גלו ע"י יין, דכתיב השותים במזרקי יין, והם היו בשומרון שנקראת אהלה דכתיב ביחזקאל ויקרא לשומרון אהלה ולירושלים אהליבה. רש"י יחזקאל כג' ד' - שאני מכנה אהלה שנעשית אהל.. לעגלי ירבעם ובית הבעל לאחאב..
ו. עמוס ו' ו' - השתים במזרקי יין.. רש"י - יש מרבותינו שאומרים במסכת שבת שהיו זורקין כוסותיהן זה לזה וי"מ על שם כלי שהיו לו שתי פיות והוא ארוך ושותה זה מכאן וזה מכאן הוא נזרק מפיו אל פיו.
ז. אורות הקודש ב' תצט' - האדם בכל מהותו, באופיו ומאוייו, איננו עומד בזה העולם העתיד, שיתגלה בו אור המשוה את הטוב ואת הרע, כי אם בעולם ההוה, וגם העתיד הקרוב, שהטוב והרע בהם הם שני ערכים שונים ומתנגדים מן הקצה אל הקצה, על כן הוא אחוז במוסרות המוסר, והדרך המובילה את כל יחיד, ואת הכלל כולו, אל העולם הגדול של הטוב המוחלט, שערכי ההבדלה שבין טוב לרע מתבטלים בו, מרוב טובו ותגבורת שפעת חייו האדירים, הוא מפולש דוקא דרך אלה העולמים, ההוה והעתיד המתיחס אליו, שבהם הקוים מובדלים, ומתוכם בא הכל אל האורה העליונה, של ההשויה. ודרך חיים תוכחות מוסר.
ח. תיקוני זוהר קלח: - ויחי למך.. ויולד בן, ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו, ואמאי, דבקדמיתא הוו טרחין בגלגולין עד דאתא נח דאיהו שבת וביה נחו כלהו וביה אתיישבו ואפיק לון לעלם.
ט. ריקאנטי - ויט אהלה בה"א, רוצה לומר אהל ה"ה השנייה של שם בן ארבע אותיות. רבינו בחיי - "ויט אהלה" הוא אהל הבינה, ועל כן נחתמה המלה באות ה"א, היא הה"א הראשונה שבשם, שמכחה נבראו שמים וארץ, והוא המלך שבנה פלטרין ע"י אדריכל, והאדריכל הוא הה"א של "בהבראם", והיא ה"א האחרונה שבשם.
י. קובץ ז' מ' - כשם שהדיבור הבטל והמותר מגביר את הטשטוש הנפשי, ומערפל את האור הטהור שהנשמה משפעת מתוך פנימיותה, שהאדם עלול לקבלו בטהרו וליהנות בזיוו החודר והעמוק, לולא החשיך בעצמו את הסביבה ההסתכלותית הרוחנית שלו על ידי אותן ההמשכות החיצוניות הריקות והאפלות של הדיבורים הבטלים שאין בהם חיים ואור – כמו כן כל הסתכלות חיצונית בלא מטרה, בלא חכמה ושכל, בלא חשבון ודעת, היא מזרמת לתוך העין זרמים חיצונים אפלים וכהים, מטעים ומשבשים. הכיווץ ההבטתי הוא מכניס אור הרבה לתוך החוג המצומצם, וכשהעינים נשאות להביט למרחוק במטרה התבוננותית, אז החיים ההבטיים הם מלאים לשד, והם מחיים את הנושאים המוצצים, ומשיבים אותם אל תוך הנפש רוויי חיים ומחשבה, והאדם מחיה את העולם, ומחיה את עצמו בזיו פנימיות נשמתו. כל אופן שההגברה החיצונית באה על האור הפנימי, הרי הוא אוטמו. ואפילו הברה קולנית ריקה, הגבהת קול יותר מערך המטרה שהרוח, הרצון, והעריגה המקודשה תובעת, הרי היא מאפילה את אור הרגש, וסותמת את חרכי הנשמה מהופיע את מאורותיה. ובעולם, התנועה ההומה של הרשעה, של הבהמות הגסה האנושית, קול המונה של רומי, משתקת קול גלגל חמה, עד אשר הרשעה תקפץ פיה, וקול מבשר ישמע, האומר לציון מלך אלוקיך.
יא. אורות הקודש ג' רנח' - לפעמים אדם צריך להתישב בדעתו, שלא להיות רדוף תמיד מחובת המעשה והתלמוד, אלא לתן לעצמו הנחה וריוח, כדי שתתעלה נשמתו בעצמה, ותתרחב בטיולה הפנימי, בלשד החיים האצורים בתוך כל המעשה והתלמוד, בתוך כל העבודה והתפלה, ואחרי שביתה כזאת, שקדושת שבת יש בה, מתאמצת הנשמה לשוב ברב כח לעבודה רוחנית ומעשית, שכל פרטיה יהיו רעננים, יונקים ממקור החיים של הדעת המלאה, מוארה באור החיים.