פרשת תולדות – האמונה בעם ישראל

דף מקורות - פרשת תולדות – האמונה בעם ישראל

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכט' חשוון תשע"ט
א.    בראשית כה' – ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.. ויאמר ד' לה.. ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר.. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה. ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב. ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה. רמב"ן - ולכך חזר והשלים אברהם הוליד את יצחק, לומר כי הוא לבדו תולדותיו וכאלו לא הוליד אחר יחשב, כמו שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע. ולכך אמר למעלה.. אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם, לכבוד יצחק לומר שאין אלו תולדות היחס לאברהם רק הם בני האמה.. ר' חיים פלטיאל - למעלה כתיב אשר ילדה הגר. ישמעאל תולה הלידה באימו כדאמ' ביבמות בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה..

ב.     יבמות כג. - א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי, אמר קרא, כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה. רמב"ם יבום וחליצה א' ד' - אבל בנו מן השפחה ומן הנכרית אינו פוטר שזרע הבא מן השפחה עבדים והבא מן הגויה גוים וכאילו אינם.. דברים ז' - ..לא תכרת להם ברית ולא תחנם. ולא תתחתן בם.. כי יסיר את בנך מאחרי.. כי עם קדוש אתה לד' אלוקיך בך בחר ד' אלוקיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה. רש"י - בנו של גוי כשישא את בתך יסיר את בנך אשר תלד לו בתך מאחרי. למדנו שבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, אבל בן בנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך אלא בנה, שהרי לא נאמר על בתו.. כי תסיר את בנך..

ג.     בראשית כו' - ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ד'. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד.. ויקנאו אתו פלשתים. וכל הבארת.. סתמום פלשתים וימלאום עפר. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד.. ואבימלך הלך אליו מגרר.. ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם. ויאמרו ראו ראינו כי היה ד' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך.

ד.     בראשית כה' - ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו.. רש"י - בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו. בראשית כז' - ויאמר יעקב.. אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה. ותאמר לו אמו עלי קללתך בני.. כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד.. ואת אחיך תעבד..

ה.    אורות התחיה כא' - "הלא אח עשו ליעקב - ואוהב את יעקב", שהיא תשובה נצחית מספקת לכל תאנתם של מתאוננים קטני אמנה, האומרים בכל דור ודור, וביותר בדור התגלות אור ישועה: "במה אהבתנו"? ובאמת, "אהבת עולם ואהבה רבה אהבתנו ד' אלוקינו.." וחותם: "הבוחר בעמו ישראל באהבה", להיות הקדמה ליחוד ד' ב"שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הנאמר בחשאי. ואע"פ שהגלוי סותר זה לפעמים אין בכך כלום, כי האמת הברורה הוא מאמר השבטים כולם: "כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד"..

ו.      אורות ישראל ח' ה' - רחבות הלב, שבאה לפעמים להכניס את העולם כולו, כל האנושיות כולה, בכלל החבה המיוחדה המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה. כשההכרה של הקודש המצוין אשר לסגולת ישראל עומדת בצביונו, ומתוך בהירותו מתפשטת החבה והאהבה בעין טובה על כל גוי ואדם יחד, זוהי מדתו של אברהם אבינו, אב המון גויים, "ונברכו בך כל משפחות האדמה – ובזרעך". אבל יש שיסוד התרחבותה של חבה זו באה מתוך כהות הרגש והאפלת אור הקדש של הכרת הסגולה הישראלית העליונה, ואז היא ארסית, ותוכן פעולתה הוא מלא הירוס נורא, שצריך להתרחק ממנו כמפני שור המועד, "ושאיה יוכת שער", "לדידי חזי ליה ומנגח כתורא".

ז.     מלאכי א' – ..ואהב את  יעקב. רש"י - לתת לו את ארץ חמדה צבי צבאות גוים.. ירמיה ג' - ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים.. מצודת דוד - כולם משתוקקים ומתאוים לה ומפארים אותה על כי הוא מקום השראת השכינה והוא מבוא גדול לירוא את ה' להיות כמלאכי מעלה. מלבי"ם - שצבי הוא היופי מפני חוזק הדבר וקיומו ומשתתף עם מצב.. וכן עם נחלה מקושר מושג הקיום לדור דורים.. אגרת תקמא' – הלאומיות הכפרנית.. כופרת בעיקר ופשוט שכיון שבטל העיקר בטלה הטפלה, "שורשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה" (ישעיהו ה')..

ח.    בראשית כז' - ..ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'. ויתן לך האלוקים.. בראשית כח' – וא-ל ש-די יברך אתך ויפרך וירבך.. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלוקים לאברהם.

ט.    אוה"ק ג' התעלות העולם לב' - אותו הרוח המחיה את החיים החברותיים צריך שיהיה בעצמו לקוח מאצילות הרוח העליון של החיים העליונים, החיים הקדושים השמימיים, חיי החכמה, חיי העדן הקדוש של נועם ד'. וממילא הוא מוכן להיות עושה בחיים החברותיים מעין דוגמתו, מעין דוגמא של מעלה, להשכין את שלום המרומים בארץ, ושכינה בתחתונים. זאת היא המגמה היסודית של נשמת ישראל, לחיות חיים אלוקיים במובן החברותי, כמו שהחיים הללו הנם מצויים למעלה מן החברה, וכמו שהם נסקרים במשאת נפשם של יחידי סגולה המקודשים. נחלת ישראל היסודית היא מתנה זו, שהחיים החברותיים שלהם היא דוגמא של מעלה, מלכות בית דוד היא דוגמת מלכות שמים העליונה, והסגולות השמימיות גנוזות בה, והן מוכרחות לצאת לאור בכל מילואם, במילוי המלכותי, בהתכוננות כסא ד' על מכונו, על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה. והמשיחיות בעצמותה סגולת ישראל היא, סגולת האומה, שהיא צריכה להתפתח בקרבה, ומוכרחה להגאל ממציריה וכל המציקים לה, השושנה העליונה צריכה שיפנו מכל צדדיה הקוצים והחוחים העוקצים אותה, ותתיחד עם דודה באהבה, מלכות שמים ומלכות הארץ בחטיבה אחת, האידיאל החברותי והאידיאל הרוחני המרומם הגדול מעל כל חיי חברה וקיבוץ, החובק במתי שחקים בגדלו ותעצומות הפשטתו, המלא הוד נצח נצחים, מתאחדים ומתמזגים יחד. ד' אחד ושמו אחד.