לצד הפערים מתפתחת שמנות ישראלית שמחייבת עמקות אמונית אשר תדע לחבר את ההצלחה הכלכלית להתעלות מוסרית
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' אב תשע"ט
א. דברים א' – אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל.. אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי.. הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר. ד' אלוקינו דבר אלינו בחרב.. פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי.. רש"י - אמר משה אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ, יאמרו.. אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין..
ב. דברים לב' - חמאת בקר.. ואילים בני בשן.. וישמן ישרון ויבעט.. רש"י - בני בשן. שמנים היו. עמוס ד' - שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון.. רש"י - פרות הבשן. נשי השרים והסגנים וי"ת עתירי נכסיא.
ג. שפת אמת חקת תרלה' - לסיחון מלך האמורי כל"ח ולעוג מלך הבשן כל"ח. פי' אא"ז מו"ר ז"ל שנקבעו לדורות שבחים אלו כי הם מתנגדים לבנ"י בעבודת הבורא וסיחון מלך חשבון הוא נגד תפילין ש"ר מקום המחשבה ועוג באדרעי תש"י הכח כו'. אוהב ישראל - אלה הדברים גו' כל ישראל.. דיבר והתודה עבור כל ישראל ופסל על ידי זה שאר דברי חיצונים.. וזה הדבר לא היה יכול.. לעשות עד אחרי הכותו.. בחינת הקליפה הקשה.. בעולם הדיבור והחשבון וזהו מלך האמורי אשר יושב בחשבון, גם סיחון הוא לשון שיחה ודיבור. וגם עוג מלך הבשן. עו"ג הוא מלשון עג עוגה.. בש"ן נוטריקון למפרע נו"ן שערי בינה. היינו הנו"ן שערי טומאה.. וגם היה ערשו ערש ברז"ל, נוטריקון בלהה רחל זלפה לאה. והיה תשע אמות ארכו כי בחינת סטרא אחרא הוא רק תשע ולא עשר.. ולקח מאתם ששים עיר כל חבל ארגוב בסוד ששים גבורים סביב לה. ובזה נתברר ונתלבן ונטהר ונזדכך עולם הדיבור עלמא דחושבנא בחינת מלכותא קדישא..
ד. דברים ג' - ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו.. ויאמר ד' אלי אל תירא אתו.. ונלכד.. ששים עיר.. הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה.. כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים. יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב.. ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה. רש"י - ארץ רפאים. היא אותה שנתתי לאברהם. דברים ב' - רפאים יחשבו אף הם כענקים.. רש"י - רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות.
ה. בראשית טו' - ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת.. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי. רד"ק - ולא זכר החוי, אולי הוא הרפאים שזכר. בראשית לד' - וירא אתה שכם בן חמור החוי.. יהושע ט' - ויאמר איש ישראל אל החוי אולי בקרבי אתה יושב.. רד"ק - מבני חוי היו גבעון.. ובדרש.. שעשו מעשה חויא פי' נחש כלומר שרמו את ישראל כמו הנחש שרמה את חוה. ישעיהו כו' - יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל.
ו. בראשית ב' - ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו. בראשית ג' - ..וידעו כי עירמם הם.. ויעש ד' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם. ב"ר כ' יב' - בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור.. ב"ב קכא: - והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ, שנאמר ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש.. א"ל רבי נחמיה.. זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין. רמב"ן במדבר לב' מא' - יתיחס אל משפחת אמו בעבור שלקח אחוזתו עמהם, כי בדברי הימים (א' ב') מפורש שהוא בן חצרון בן פרץ בן יהודה ואמו בת מכיר בן מנשה.
ז. דברים לג' - ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. זוהר ויחי רמד: - ת"ח בשעתא דמטי ברכאן לידא דמשה לברכא לכלהו שבטים, חמא לדן דהוה קטיר בחויא, אהדר קטר ליה באריא, הדא הוא דכתיב ולדן אמר דן גור אריה.. מ"ט בגין דיהא שירותא וסופא דד' דגלין קטיר ביהודה דאיהו מלכא כמה דאת אמר גור אריה יהודה.. שמות יז' - ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם. יונתן - וקטיל גוברין מדבית דן דלא הוה עננא מקביל יתהון מן בגלל פולחנא נוכראה די ביניהון. דברים כה' - ויזנב בך כל הנחשלים אחריך.. רש"י - מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה. מלכים ב' טו' - ויקשר עליו פקח בן רמליהו שלישו ויכהו בשמרון בארמון בית המלך את ארגב ואת האריה..
ח. תהלים סח' - הר א-להים הר בשן הר גבננים הר בשן.. אמר א-דני מבשן אשיב אשיב ממצלות ים. גיטין נז: - אמר רב יהודה אמר שמואל ואיתימא רבי אמי ואמרי לה במתניתא תנא, מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון.. דרש להן הגדול שבהן.. מבשן אשיב, מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים, אלו שטובעין בים. כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים. נשאו ילדים ק"ו..
ט. קובץ ב' יד' – רואים אנו בעין, איך כל נשמה ישראלית חוצה היא בעז חילה את הים הגדול של תהום התוהו, וכל הגלים של המים הזידונים שהיא צוללת בהם, והיא שוחה בכל כח הפנימי שלה.. מתאמצת לבוא אל החוף העליון, אל מקום אור א-ל א-להי ישראל, מקום האושר הגדול.. וזיו השכינה, שמרוב אור נגהה, מאירים גם בכל הליכות חיי הבשר והמעשה, המדינה והממלכה, חיים אחרים, טיפוסיים, מיוחדים לישראל, שאור קודש פרוש עליהם, וגם גנוז במעמקיהם. גם כל הנשמות הנראות כטבועות במעמקי תהום גלי ים זועף, כל נשמות פושעי ישראל היותר נפולים, כולם באין נידח הינם שואפים והולכים, שוחים וזורמים, צועקים ממעמקי ים לגיבורי כח, צדיקי עולם, לבוא לעזרתם, לזרוק להם עיגולי הצלה, חבל לאחוז. ומלאי רחמים הם צדיקים איתני עולם, עבדי ד'.. והינם זורקים להם ברוב חמלה אמצעי הצלה והגנה, ומזון כדי העמדת החיים.. גם כל ניצוץ חיים פזור.. באיזה אופן שנדחה, בשגגה או בזדון, בפשע או במרי מלא מרורות, אור עליון, אור חסד לאברהם, על הכל פרוש, ובתוך הכל נוקב ויורד. ותהום אשר יחשוב לבלע רכוש עליון, רכוש קודש זה, מוכרח הוא להקיא את הקודש, ואת כל המתייחס לו, גם באופן היותר רחוק. חיל בלע ויקיאנו, מבטנו יורישנו א-ל. אשרי העם שככה לו, אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שברו על ד' א-להיו. אמר ד' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים.