בארץ ישראל הערכיות במישור הלאומי היא הקובעת נתנקה מכל זיוף ערכי ונשיב את ישראל לזהותה הערכית האמתית והבריאה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ר"ח מנחם אב תש"פ
א. דברים א' – אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל.. דברים לא' - ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ד' א-להיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך.. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ד' א-להיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה.
ב. סוטה מא. - מתני'. פרשת המלך כיצד? מוצאי יום טוב הראשון של חג.. עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה.. חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכ"ג נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי, זלגו עיניו דמעות, אמרו לו: אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה. וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע, ושמע, והיה אם שמוע, עשר תעשר, כי תכלה לעשר, ופרשת המלך וברכות וקללות.. רש"י – אגריפס.. מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא שנחרב בהמ"ק בימיו. זלגו עיניו דמעות, שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות. וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע שבואתחנן. ..שמע, קבלת מלכות שמים, והיה אם שמוע, קבלת עול מצות.. וכן ברכות וקללות, קבלת בריתות של תורה, ומשמיע לרבים עשר תעשר כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות. סוטה מא: - תנא משמיה דרבי נתן: באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה, שהחניפו לו לאגריפס.
ג. דברים יז' - כי תבא אל הארץ אשר ד' א-להיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך.. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד' א-להיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא.. והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר.. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ד' א-להיו לשמר את כל דברי התורה הזאת.. למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. סנהדרין כא: - וכדתניא וכתב לו את משנה וגו' - כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו..
ד. שיחות הרצי"ה דברים 15 – לספר דברים יש שם מיוחד: "משנה תורה", חזרה של תורה.. אותה תורה חוזרת, ומוכרחת להיות חוזרת ונשנית, עם הסדור המחודש, הצבורי, הכלל ישראלי, בארץ. "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". העם הולך ומתחדש בארצו, בממלכתו, בסדורי הלאומיות והצבוריות הנורמלית שלו. אותה תורה, "תורת ד' תמימה", מתרוממת ומשתכללת "משנה תורה", בתורת ארץ ישראל.
ה. פירוש המשנה רמב"ם בכורות ד' ג' - שאין נקרא בית דין בסתם אלא סמוך בארץ ישראל, בין שהיה סמוך מפי סמוך או בהסכמת בני ארץ ישראל למנותו ראש ישיבה, לפי שבני ארץ ישראל הם אשר נקראין קהל, וה' קראם כל הקהל ואפילו היו עשרה אחדים, ואין חוששין למי שזולתם בחוצה לארץ. שו"ע יו"ד שלא' - בזמן הזה.. אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, אלא מדבריהם. מפני שנאמר: כי תבואו משמע ביאת כולכם ולא ביאת מקצתן, כמו שהיתה בימי עזרא.
ו. אוה"ק ב' האחדות הכוללת יט' - כשההתגלות של העולם המפורד מתגברת על ההתגלות העליונה של העולם המאוחד, החומריות מתגברת על הרוחניות, והתאוות הגופניות עומדות הן אז בשורה הראשונה של תכנית החיים, ואפלת העולם רבה היא. וכשההשקפה של העולם האחדותי מתגברת, אז התשוקות הרוחניות וכל השאיפות העדינות מתגברות, והעולם הולך הלוך ואור. אוירא דארץ ישראל הוא המחכים, הנותן הארה בנשמה להשכיל את היסוד של העולם המאוחד. בארץ ישראל יונקים מאור החכמה הישראלית, ממהות החיים הרוחניים המיוחדים לישראל, מהשקפת העולם והחיים הישראליים, שהיא ביסודה ההתגברות של העולם המאוחד על העולם המפורד. וזהו היסוד של ביטול עבודה זרה וכל שאיפותיה וסעיפיה. בארץ העמים הטמאה אי אפשר להשקפת העולם המאוחד להגלות, והעולם המפורד שולט בחזקה, והשקפתו הפרטית והמפורדה, המחולקה ומנוכרה, היא הרודה בכל מערכי החיים, ועם כל ההתאמצות לנשום נשימה ישראלית ולהשכיל אל הסוד של העולם האחדותי, אויר ארץ העמים מעכב. על כן מלאה היא האדמה הטמאה שבחוץ לארץ מסרחון עבודה זרה, וישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואין דרך להנצל מחרפת עבודה זרה כי אם בכינוסן של ישראל לארץ ישראל, לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לא-להים. מסוגלת היא ארעא דחשוכא לפלפול הפרטים, הבא מתוך הפרוד, אבל חכמת האורה רק בארץ האור נמצאת, אין תורה כתורת ארץ ישראל.
ז. אורות התחיה נ' - יניקת תורה שבע"פ היא בגניזה מן השמים, ובגלוי מהארץ, וצריכה א"י להיות בנויה, וכל ישראל יושבים עליה מסודרים בכל סדריהם: מקדש ומלכות, כהונה ונבואה, שופטים ושוטרים וכל תכסיסיהם, אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה, פורחת ומעלה נצה, ומתחברת לתורה שבכתב בכל שעור קומתה. בגלות נפרדו התאומים, נתעלתה תורה שבכתב למרומי קדשה, וירדה תורה שבעל פה בעמק תחתית. ומ"מ היא מקבלת יניקה חשאית מאור תורה שבכתב, מספיח העבר, המספיק להעמידה בחיים מצומצמים, והיא ירדת ונופלת בכל יום ויום, עד אשר מהרה יפוח היום ואור חיים יבא מאוצר גאולת עולמים, וישראל יעשה חיל, ינטע על ארצו וישגשג בכל הדר סדריו. אז תחל תורה שבעל פה לצמח מעומק שרשיה, תעלה מעלה מעלה, ואור תורה שבכתב יזריח עליה קרני אורה מחדש, חדשים לבקרים, והדודים יתאחדו בנוה אפריונם, ואור נשמת א-ל חי העולמים המתגלה בתחית ישראל וברום קרנו יאיר באור שבעת הימים, על אור החמה ואור הלבנה גם יחד. והיה אורם ישר, חודר ומושך, מזה לזו, ועונה את הארץ ואת העם בכל יפעת חיים, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ד' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. רמב"ם הלכות ס"ת - מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו. דעת כהן רלג' - וחומש דברים לבדו י"ל דחשיב כדבר שהי' בכלל ויצא.. ללמד עה"כ כולו יצא, שכל החומשים בכלל חובת כתיבה.. ומ"מ העיקר היא השירה.