מהו הצור האיתן עליו נשענים ישראל במהלך הדורות כיצד הוא פועל ומדוע דוקא הביטוי הזה קשור לגאולת ישראל בדורות האחרונים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בית הרב קוק, אור לה' תשרי תשפ"א
א. דברים לב' – הצור תמים פעלו.. ימצאהו בארץ מדבר.. יצרנהו כאישון עינו.. וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.. וישמן ישרון ויבעט.. וינבל צור ישעתו.. צור ילדך תשי ותשכח א-ל מחללך.. איכה ירדף אחד אלף.. אם לא כי צורם מכרם.. כי לא כצורנו צורם.. ואמר אי אלהימו צור חסיו בו.. אבן עזרא - שהוא עומד תמיד כצור.. כמו משען ותוקף ועמידה. וי"א, מלשון צורה.. ועיקר שאין לו עצם מקבל רק הוא צור קדמון. והראשון נכון בעיני. רא"ש - ושמן מחלמיש צור שהזתים הגדלים על הסלעים שמהן יוצא השמן טובים מאותן שבבקעה לפי שחמה תמיד זורחת עליהן מנגדם..
ב. ישעיהו ל' - השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ד' אל צור ישראל. תהלים צה' - לכו נרננה לד' נריעה לצור ישענו. דברים לב' - הרנינו גוים עמו.. ונקם ישיב לצריו.. רש"י- לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו.
ג. תהלים פט' - אף תשיב צור חרבו.. רש"י - השבות אחור והפכת את חידוד חרבו כמו (יהושע ה') חרבות צורים, וכן (ישעיה נד') כל כלי יוצר עליך. שמות ד' - ותקח צפרה צר.. אבן עזרא - צור דבר חד.. הכתב והקבלה - בכל המקומות אבן הצור שרוקה וכאן חלומה; במכדרשב"י (לך לך צ"ג) מהו צור אסותא, ע"ש. נראה שפירשוהו מן הצרי אין בגלעד.. ותהיה קיחת הצור כאן עיקרי בשמים וסמי רפואה להצמות הבשר להשקיט בם הדם ולרפאות החבורה.
ד. שמות לג' - ויאמר לא תוכל לראת את פני.. הנה מקום אתי ונצבת על הצור. והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי. והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו. מלבי"ם - הודיעו כי בבואו להשיג.. המעבר שעברה הבריאה מן הא"ס.. אל הגבול והסוף.. איך צמצם א"ע ונעשה חלל פנוי ומקום שבו יעמדו כל העולמות וחלל זה קורא פה נקרת הצור.. שבו עומד כל היצור.. שצור הוא היצור כמ"ש הרמב"ם.. הוא נמנע ההשגה..
ה. שמות יז' – הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים.. ריקאנטי - כי השם הגדול הוא על הצור, כמה דאת אמר ונצבת על הצור, הביטו אל צור חוצבתם [ישעיהו נא'], רמז למה שאמרו העולם נברא בה"א. מנחות כט: - כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מר' אמי, מאי דכתיב בטחו בד' עדי עד כי בי-ה ד' צור עולמים.. [ישעיהו כו'], מאי שנא דכתיב בי-ה ולא כתיב י-ה, כדדרש ר' יהודה בר ר' אילעאי, אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד בה"י ואחד ביו"ד ואיני יודע אם העוה"ב ביו"ד והעוה"ז בה"י.. כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם.. בה"י בראם.. רד"ק ישעיהו כו' - צור שם ופירושו כי הוא חוזק העולמים.. ופירוש ביה ה' הראשון שם תאר מורה על היות העולם מאתו, והשני יו"ד ה"א וי"ו ה"א שם העצם. שמואל א' ב' - ..ואין צור כא-להינו. רש"י - אין צייר כא-להינו הצר צורה בתוך צורה.
ו. תפילה – צור ישראל קומה בעזרת ישראל ופדה כנאומך יהודה וישראל, ונאמר גואלנו ד' צ-באות שמו קדוש ישראל.
ז. אגרות הראי"ה תצז' - ע"ד ה"מזרחי" וערכו: שיש חק אחד שהוא מחוייב, לדעתי, לחוק על דגלו.. שלמרות האמון שהוא מראה תמיד להציוניות הכללית.. לוחם הוא עם זה על הסעיף היחידי החקוק בציוניות עוד מטעם הקונגרס הראשון, האומר ש"הציוניות דבר אין לה עם הדת".. שרק באיכות הקישור הנאמן של האומה בכללה עם תורת חיים שלנו.. תלויה היא הצלחת הציוניות והתגברות כחה מיד ולדורות.. אגרות הראי"ה ב' תקלד' - ..ך"ח ניסן תרע"ג.. לכבוד ידיד לבבי כנפשי הרב הגדול.. מר מאיר ברלין.. וה"מזרחי" מוכרח.. ללחום על האמרה המחפירה ש"הציונות דבר אין לה עם הדת", שבתוכה ארס נחש מונח והכחשה עצמית נוראה.. אג' הראי"ה ד' נוספות 3 - שכל זמן שלא יוסר הפגם שהתבלט ממאמרו של המיסד הציוני ש'הציונות דבר אין לה עם הדת', שאמנם חשב הוא בתומו שבזה יסיר את פחדה של הריפורם מהציונות - אי אפשר שתכה שרשים נאמנים באומה... אג' הראי"ה תרצ"א אג' סו' – בהוצאת בית הרב – לכבוד הועד הלאומי לארץ ישראל.. גם האמרה שנתפרסמה הרבה בציוניות שהציוניות דבר אין לה עם הדת, עם כל מה שאנחנו הננו המתנגדים היותר עזים לה.. אבל בכל זאת, יש גם באמרה זו עכ"פ כדי לבנות חיץ בעד אלה אשר הם יכולים לרדת עד לידי המדרגה של העלבת תורת ישראל ולנאץ כל קדש, שטובה בעדם השתיקה מעניני הדת..
ח. מזרחי – קובץ יובל למלאות כ"ה שנה לקיומה של הסתדרות המזרחי באמריקה תרצ"ו הרב מאיר ברלין כבושי המזרחי כמה לבבות נשברו בתוך התנועה הציונית וכמה אנשים יצאו ונאבדו מתוך ההסתדרות הציונית, רק לרגלי הפתגם המועטה והבדוי: "הדת היא ענין פרטי ואין לו עם הציונות הרשמית ולא כלום". אחת היא מפי מי יצאה האמרה הזאת ואם היה לה ערך חוקי בגבולי החקים הקבועים של ההסתדרות הציונית או לא. כחו של פתגם זה היה שליט במשך שנים רבות, במשך של דור כלו, דור התחיה וההתעוררות, ובגלל הפתגם הזה שנעשה ל"חק בלתי כתוב" נתקרבו רחוקים, כל אלה אשר שאפו יותר אל חרבן התורה ומצוותיה מאשר אל בנין הארץ וישובה.. ונתרחקו קרובים, כל אלה אשר לא עזבתם תקותם וכמיהת נפשם לראות "בשוב ד' את שיבת ציון".. והפתגם הזה נעשה לאב להרבה מקרים זרים ונכרים.. אם הגיד מי שהוא כי מתוך ערכי הציונות ולטובתה עלינו להגדיל תורה ולהגביר מצוה, היה האיש כמתעתע, כי הלא נמנה ונגמר כי "הדת הוא ענין פרטי ואין לזה עם הציוניות ולא כלום".. ואם התעקשו רבים או מועטים ויצרפו למסירותם אל הציוניות קדושת נפשם לשמירת התורה והאמונה, נסמנו אותם הציונים בסימני היקף כי הם רק ציונים למחצה אחרי שיש בקרבם זה וזה גורם... המחפש פוליטיקה בציוניות הרי זה ציוני גמור, הדורש תרבות בציוניות הרי זה ציוני עילאה, השואף לאמנות בתור ציוני, ציוניותו יפה, אך הרואה בציוניות מלא עולמו התורני הדתי, ציוניותו מוטלת בספק... המזרחי נשאר נאמן לעמו ולתורתו.. לחם ויכול. הפתגם המתעתע הזה, כי אין לציונות דבר עם דת ישראל, עבר ובטל מן העולם ולא יזכר עוד בקונגרסים ולא יפקד עוד בעבודת הציונות כולה. כל תקציב וכל רשימה, כל ועד וכל ועדה.. מתעסקים בעניני דת, כשם שמתעסקים ביתר סעיפי הציונות ועבודתה.