הדבקות בד' היא מקור החיים שבא מעל החיים ומעניק להם את ערכם ומכוחו יונק כל דבק אנושי לאומי חברתי וזוגי את חיותו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליב' אב תשפ"א
א. דברים ד' – ואתם הדבקים בד' א-להיכם חיים כלכם היום. סנהדרין סד. - הנצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל, ואתם הדבקים בה' א-להיכם כשתי תמרות הדבוקות זו בזו. במתניתא תנא: הנצמדים לבעל פעור כצמיד על ידי אשה, ואתם הדבקים בה' אל-היכם דבוקים ממש. זוהר אדרא רבא נשא קלח: - פתח ר"ש ואמר ואתם הדבקים בד' א-להיכם וגו', מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו אשריך ישראל מי כמוך, דכתיב מי כמוכה באלים ד', משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא הדא הוא דכתיב ואתם הדבקים בד' ולא כתיב הדבקים לד' אלא בד' ממש.
ב. סנהדרין צ: - שאלו מינין את רבן גמליאל, מניין שהקב"ה מחייה מתים. אמר להם מן התורה, ומן הנביאים, ומן הכתובים, ולא קיבלו ממנו.. אמר להם: ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כלכם היום (פשיטא דחיים כלכם היום, אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים - אתם חיים). מה היום כולכם קיימין - אף לעולם הבא כולכם קיימין.
ג. בעל הטורים - ואתם הדבקים. תגין על הק', רמז לברך ק' ברכות בכל יום. אוה"ק א' חכמת הקודש קכח' - ואי אפשר לכחות גשמיים שיתחזקו ולא יורידו את הערך הרוחני והמוסרי ממעלתו. כי אם כשהאורה המחשבית תהיה גדולה עמוקה ורחבה. וזה אי אפשר כי אם כשהעסק ברזי תורה יהיה גדול ומזהיר. וכחות החומר, ומחשבות ורגשות חמריות. יתאמצו. על ידי כל המכשירים, שהם מתחזקים בם, להיות בסיס לקודש.
ד. שבת הארץ – הקדמת הראי"ה – "מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו", סגולתה של כנסת ישראל היא, שהיא מסתכלת על ההויה כולה באספקלריא המאירה של קודש; בכל עז חייה היא מכרת, שהחיים שוים הם את ערכם רק באותה מדה שהם א-להיים, וחיים שאינם א-להיים אינם שוים לה מאומה. היא יודעת עוד, שבאמת אין חיים אלא
א-להיים, וחיים שאינם א-להיים אינם חיים כלל, והידיעה הזאת, המונחת בעמק תכונת נשמתה, מטבעת עליה את חותם ערכה המיוחד לה, המוטבע על כל יחיד ויחיד מיחידיה. כי אורו וישעו של היחיד תלוים הם במדת ידיעתו את התעמקותו והתבלטותו של החותם הכללי הזה, של הכרת ערך החיים רק בא-להיותם, בתוך עמק נשמתו. "ואתם הדבקים בה' א-להיכם, חיים כולכם היום". החיים, ע"פ ערך הא-להיות שבהם, אינם מתגלים אל היחיד אלא באותה מדה, שהוא מתאמץ להיות נשאף בכל הויתו בתוכיותה של כללות האומה, להיות מוזהר מזהר נשמתה העליונה.. טבע הנשמה הכללית של כנסת ישראל הוא א-להיותה.. סגולת האומה.. אין חיי החול יכולים להוציאה מן הכח אל הפעל. חיים אלה במהומתם המעשית התכופה מסתירים הם את ההוד הרוחני של הנשמה הא-להית, ומעכבים את הזרחת אורה הבהיר והישר לתוך המציאות החילונית השולטת. דחיפת הגדול וההשתלמות של החיים צריכה שתצא אל הפעל על ידי נתינת רוח, של הפסקה והתנערות, ממהומת החיים הרגילה. היחיד מתנער מחיי-החול לפרקים קרובים, - בכל שבת.. את אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמטה על האומה בכללה.
ה. אורות ישראל א' ה' - אנו, כלומר כנסת-ישראל, רוצה לחיות דוקא מפני התכלית המוסרית שיש בההויה בכללה.. אם בפעם אחת היתה אבודה ממנו כליל המגמה המוסרית של ההויה, אז היינו אובדים לגמרי את שאיפת החיים וממילא היו החיים הכלליים בטלים וכלים בלי תקנה. אבל לא תאבד כליל ממנו המגמה המוסרית בכללותה, וגם זיק אחד, שנשאר ממנו בעמק הנשמה בהסתרה גמורה, ישיב את הכל לתחיה. הננו אוהבים את המגמה המוסרית העליונה שבהויה, כשם שהננו אוהבים את עצמנו, ויותר ממה שהננו אוהבים את עצמנו.. וה"כל" שבמגמה האהובה אהבת חיים יקר הוא לנו הרבה יותר מהניצוץ העצמי שבנו. המגמה המוסרית הנקיה שבההויה מתבלטת בשמות הקדושים, שהשם העליון הנכתב ובלתי נקרא הוא מרכזם. ועל כן מנח בו צרור החיים לנו ולכל, "ואתם הדבקים בד' א-להיכם חיים..
ו. אורות ישראל א' יג' – אי אפשר לאדם להפרד מדבקות הא-להית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה אור ד'
א-להי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד. האפשרויות לדבר "גבוהה גבוהה", על דבר שמד, על דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית, "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך א-להיך". החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד ע"י הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, ותורה חוזרת ללומדיה, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.
ז. בראשית ב' - ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. סנהדרין נח. - רבי עקיבא אומר, אביו - אשת אביו, אמו - אמו ממש. ודבק - ולא בזכר, באשתו - ולא באשת חבירו, והיו לבשר אחד - מי שנעשים בשר אחד, יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד. רש"י - מי שנעשה לבשר אחד - שזרע יוצא מהם, שנעשה בשר האם והאב אחד בו.
ח. אוה"ק ב' הקודש הכללי כו' – סוף כל סוף ינצח הקודש את העולם. החשבונות הפשוטים, שגם לבבות של ילדים מרגישים באמתתם, הם הם יהיו יסודות החיים, ומפי עוללים ויונקים יוסד עז. העולם הנצחי, הרוחני, השכלי הקיים, יהיה ראש כל המאויים, והבסיס לכל עלילות בני האדם. המדות הטובות בשרשן העליון, שהוא הולך ומתעלה עד שהוא בא אל הערפל אשר שם הא-להים, הן הנה אשר יהיו למוסדות לחיי החברה המשפחה והיחיד..