כשהציונות החילונית הולכת ונעלמת ורוב העם חוזר ומתחבר למסורת ישראל המקורית מוכרח הדבר להתבטא בשינוי חברתי עמוק
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכד' מנחם אב תשפ"ד
א. דברים יג' – כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלהיך נתן לך לשבת שם לאמר. יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים.. ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך. הכה תכה את ישבי העיר ההוא לפי חרב.. למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.
ב. בבא קמא פב: - י' דברים נאמרו בירושלים.. ואינה נעשית עיר הנדחת. דכתיב: עריך, וירושלים לא נתחלקה לשבטים.
ג. דברים יב' - אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים.. כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אתם וישבת בארצם. השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני.
ד. סנהדרין עא. – הא דתניא: עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה, דרוש וקבל שכר. כמאן כרבי אליעזר, דתניא, רבי אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת.. אמר רבי יונתן, אני ראיתיה וישבתי על תילה. רמב"ם הל' עבודה זרה פרק ד' – ג. אין דנין עיר הנדחת אלא בבית דין של אחד ושבעים. טז. כל העושה דין בעיר הנדחת הרי זה כמקריב עולה כליל שנאמר כליל לה' א-להיך, ולא עוד אלא שמסלק חרון אף מישראל שנאמר למען ישוב ה' מחרון אפו, ומביא עליהם ברכה ורחמים שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.
ה. אגרות הראי"ה א' אגרת רסו' – כל השנאות כולן וחומרי דיניהן הנם נאמרים רק במי שכבר ברי לנו, שקימנו בו מצות תוכחה. וכאשר אין לנו בדור הזה ולא בכמה דורות שלפנינו, ע"פ עדות ר' עקיבא, מי שיודע להוכיח, על כן נפל פותא בבירא וכל הלכות הנוטות לרוגז ושנאת אחים נעשות הן כפרשת בן סורר ומורה, עיר הנדחת ובית המנוגע, למ"ד לא היו ולא עתידין להיות ונכתבו משום דרוש וקבל שכר. והשכר של הדרישה גדול הוא מאד, כי הוא המלח המעמיד צביון הטוב ע"י תגבורת שנאת הרע בכל ענפיה וכיון שהוא עשה באורח למודי את פעולתו איננו מניח בפועל לרשע משחית באמת להשתרש כלל ועיקר.
ו. מורה נבוכים ג' מא' - אבל העושה ביד רמה הוא המזיד שיעיז פניו ויעבור בפרהסיא, שזה אינו עובר לתאבון.. אבל לחלוק על התורה ולעמוד כנגדה.. וכן הוא הדין אצלי בכל עבירה שיראה ממנה סתירת התורה או המחלוקת כנגדה, ואפילו אכל אדם מישראל בשר בחלב או לבש שעטנז, או הקיף פאת הראש, לבזיון התורה.. הוא אצלי הנאמר עליו את ה' הוא מגדף ויהרג מיתת כפירה לא מיתת עונש, כאנשי עיר הנדחת שיהרגו מיתת כופרים לא מיתת עונש, ולזה ממונם בשרפה ואינו ליורשיהם כשאר הרוגי בית דין. וכן אני אומר בעדה מישראל שזדו לעבור על אי זו מצוה שתהיה ועשו אותה ביד רמה יהרגו כולם, וראיה לדבר ענין בני גד ובני ראובן שבא בהם, ויאמר כל העדה לעלות עליהם לצבא.
ז. מאמרי הראי"ה עמ' 511 למקדש מעט – לאחינו ב״י קהילות הקודש והיחידים האהובים באה״ב באמעריקא וקנדה.. באה אלי שמועה, ממצב היהדות הנאמנה במדינותיכם, ולבי נשבר בקרבי, כי עלה הפורץ, של אלה אשר השחיתו את כרם ד׳ צ-באות בית ישראל, וידיחו רבים מאחרי ד' א-להי ישראל ותורתו הנאמנה, המתחדשים הריפורמיים.. עד שנמצאו כאלה ששלחו יד בהמסורה הקדושה לכל ישראל קדושים מאז ומעולם לעשות בבתי הכנסיות עזרת אנשים לבד ועזרת נשים לבד, ואשר המהרסים הראשונים אשר התחילו לבטל את הסדר הקדוש והמחויב הזה, יודעים אנחנו מה עלתה בידם, שרובם ככולם נשתכחו מהם ומזרעם כל יסודי האמונה וכל קדושת ישראל, והרבה מהם נשתמדו ונבלעו בין גויי הארץ ונכרתו לגמרי מבית ישראל.. וכשמשוררות נשים בענין סדר של תפילה הוי זמרי נשי ועני גברי, דגרע מפריצותא בעלמא והוי כאש בנעורת.. ובמקום קדוש צריכים יותר להתרחק מכל דבר המביא לידי עבירה, או הרהור, שבמקום שהקדושה מתגברת מתגבר לעומת זה גם היצה״ר.. שכל דבר שאסור משום סרך יצה״ר במקום אחר נעשה איסורו יותר חמור ויותר מזיק במקום קדוש, ופוגם עי״ז את כל מעלות הקודש של גוי קדוש, ומפסיד את הכונה ואת רוממות הנפש של קדושת התפילה והעבודה הטהורה. ומה שמחמיר את הענין של האיסור הוא, מה שנעשה בתור פעולה של קהל ועדה וישראל, שכבר כתב ע״ז הרמב״ם במו״נ (ח״ג פמ"א), שבכל איסור ובכל עבירת מצוה שנעשה ביד רמה ע״י עדה מישראל יש לזה דין עיר הנדחת. וחלילה לזרע קודש שיכנסו במצודה רעה כזאת.. ואיסור גמור מעיקר הדין להכנס ולהתפלל בבתי כנסיות כאלו. וכאשר כבר בררו זה, וגם גזרו בכל חומר גדולי עולם בדורות שלפנינו.
ח. דברים יד' – כל צפור טהרה תאכלו. וזה אשר לא תאכלו מהם.. והקאת ואת הרחמה ואת השלך. ויקרא יא' - ואת התנשמת ואת הקאת ואת הרחם. אבן עזרא - אחרים אמרו שהוא עוף מרחם על בניו. חולין סג. - רחם - זו שרקרק. א"ר יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם - באו רחמים לעולם. אמר רב ביבי בר אביי: והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק, וגמירי, דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא, שנאמר אשרקה להם ואקבצם.
ט. אם הבנים שמחה פרק ב' יב' – הרי דבשורת הגאולה דלעתיד תהיה על ידי עופות טמאים. ומה תאמר בני על זאת, ותקשה ג"כ ככה קושיא לאלוקינו, למה יעשה כזאת לבשר לנו את הבשורה היותר גדולה שאנו מצפין אליה בכליון עינים ובכל אות נפשינו על ידי עופות טמאים דוקא.. אלא האמת היא כאשר כבר אמר איוב, החקר אלוק תמצא.
י. שיחות הרב צבי יהודה במדבר עמ' 214 - הרב אליהו מקאליש כותב בספרו "יד אליהו", שלא יתכן לקרוא לרבים בישראל - לצבור בישראל - בשם רשעים או אפיקורסים. הוא מביא ראיה לכך מדין עיר הנידחת.. פוסק הרמב"ם שאין עושים "שלוש עיירות הנדחות זו בצד זו". אנשי עיר הנידחת נחשבים רשעים שיש להילחם נגדם, אבל רק בעיר אחת ולא בשלוש ערים. והגמרא נותנת טעם לכך - מפני שאין לעשות קרחת בעם ישראל. מכאן אנו למדים שאין לעשות קרחה בעם ישראל לקרוא לצבור בשם רשע, אפילו לשם מלחמה לד'.
יא. שמואל ב' יד' - וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח.