הקב"ה מכנה "אחי" את מי שפועל לקרב את אחיו מבני ישראל לוקח אחריות קם ופועל לישועת ישראל ולנצחון הטוב על הרע
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לח' אלול תשפ"ד
א. דברים כב' - לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו. וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם. אור החיים – פרשה זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכין בני א-ל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה', והן אלה צדיקים יקראו לצד מעלתם אחים, כמו שהעירותיך שכינוי זה הוא מדריגה היותר מעולה שבכל כינויים אשר יתכנו בהם יחידי עם, ואותם צוה ה' כי תראה את שור, אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים ולזה קראם שור ושה, אחיך, שהוא הקב"ה, ויחס לו שם זה להעיר אל מי מקדושיו הוא מצוה שהם הצדיקים.. ואומרו נדחים.. שהעובר פי ה' יקרא נדח, ויצו ה' לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו הוא אלוקי עולם.. ואומרו ואם לא קרוב אחיך וגו'. בזה העיר כי הוא מדבר על זמן גלות האחרון כי לא קרוב.. ולא ידעתו, שנסתם הקץ ואין יודע מתי קץ הפלאות, וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה ונטויי רגל כאשר עינינו רואות בדורות הללו, עם כל זה יצו ה' ואספתו אל תוך ביתך זה בית המדרש וילמדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור לבל יטה מני אורח.. וזה יהיה עד שיתרצה ה' וידרשהו, והוא אומרו עד דרוש אחיך אותו.
ב. חפץ חיים על התורה פרשת משפטים – ומזה נוכל להתבונן אם חסה התורה כל כך על ממונו של ישראל, אילו על חמורו או שיו, שתעה והרחיק מן הדרך.. כל שכן שצריך לרחם על הנפש הישראלית, שתועה מן הדרך אפילו אם יצטרך עמל רב להשיבה. והנה ידוע דרשת חז"ל ב"מ לא. על הכתוב השב תשיבם לאחיך, אפילו מאה פעמים. ומזה נלמוד אף בעניננו, שצריך לעמול אפילו מאה פעמים להטות את התועים אל הדרך הישרה, דרך ד'. ובאמת בזמנינו, אפילו חוטאים גמורים מצוי ברובם שאינם להכעיס ח"ו, רק תועים בדרך על ידי איזה פושעים שמתעים אותם מן הדרך, והרי הם ממש כשה אובד שאינו יודע איך לשוב אל בית בעליו, ומצוה רבה לרחם עליהם ולהורותם הדרך הנכונה, וכמו שכתוב, והודעת להם את הדרך ילכו בה. והנה ישנם אנשים מבעלי תורה אשר נתן ד' בהם חכמה ותבונה וראויים להקרא בשם רועי ישראל, ויש בכחם לרפאות שבר עמנו להורותם הדרך הסלולה לד', אין להם לחשות בעת הזאת, שע"י חשיים התועים בדרך נעשים אבודים לגמרי בהמשך הזמן, ודמם ידרש מהם. וע"ז רמז הנביא יחזקאל (ל"ד).. ואת האובדות לא בקשתם, ודרשתי את צאני מידם. ואם הוא צופה ומביט על עניניהם.. שכרו גדול מאד.
ג. אורות התחיה כה' - סמוך לעקבא דמשיחא מתרבה סגולת האחדות באומה, המעשים הטובים והדעות והאור הא-להי הנמצאים בצדיקים פועלים על קדושת הכלל יותר מבשאר הזמנים. טמונה היא סגולה זו במטמון של קטגוריא ומריבות, אבל תוכו רצוף אהבה ואחדות נפלאה, שמעוררת הרגשה כללית לצפיה לתשועת הגוי כולו.
ד. אורות הקודש ג' מוסר הקודש מב' - כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של אדם, כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים, האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא. צריכים רק שלא להיות נבעת מגודל אור האמונה, ההולך ונשפע על ידי חשבונו של עולם ברור זה.
ה. אורות הקודש ג' מוסר הקודש מג' - כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית, שהאדם מצד כחו הרוחני הוא פועל על כל ההויה כולה. אור החיים שבתוך החפץ החפשי, שיוכל להתעלות על ידי בחירת הטוב, בעז גבורה וחכמה נשאה לחוג נעלה מאד, אין די מקום לצמצם את ערכו. מה נהדרה היא ההשקפה המוסרית, היוצאת מצורה אחראית גדולה כזאת, אחריות של ההויה כולה, של כל העולמות, שהנם בידו של אדם להרבות בהם חן ואור, חיים שמחה וכבוד, כשהוא הולך בדרך ישרה, כשהוא מתחזק ומתאזר בגבורה טהורה לכבוש לפניו דרכי חיים טובים ונערצים, והוא הולך ומתעלה מחיל אל חיל. ובידו להכאיב בהם כל חלקה טובה, בהשפילו את נפשו, בהשחיתו את דרכיו, ובהחשיכו את אורו הרוחני, בהשביתו את טהרו המוסרי. הפסגה הרוממה המוסרית הזאת, הבנויה על פי חשבונו של עולם, גדול ונהדר זה, היא מעדנת את הנפש בהופעתה, עד אשר לא תוכל כלל להשפל, היא משתגבת בחומות ומגדלים של כל ההויה כולה, של כל המציאות, של כל נצחם והודם של כל העולמים, להשמר על ידם מכל רע. איך זה תוכל תכונת הרע להתרומם לקחת חיק בחיי האדם ובמעשהו, כשחשבון נשא ומרומם כזה ערוך לפניו.
ו. אלשיך - כי תצא למלחמה על אויביך, על ידי אחדות לבבות שיש לכם.. כי תצא לשון יחיד, אני אעשה המוטל עלי, וזהו ונתנו ה' א-להיך בידיך כי יעשה מדה כנגד מדה אתם. עם היותכם רבים נעשים כאיש אחד, כן עם היותם אויביך שהם רבים, יתנם בידך כאיש אחד.
ז. שם משמואל כי תצא תרפ' – וכ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק דקדק דבכאן כתיב ונתנו ה"א בידך ואיננו מזכיר שצריכין תפלות ובקשות אלא כך הסדר בפשיטות שה' נותנם ביד ישראל, ואילו בפרשת בהעלותך כתיב וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה"א ונושעתם מאויביכם, הרי שצריכין התרעה וזכירה וישועה ואיננו כ"כ סדר פשוט, ותירץ ששם האויב בא על ישראל אז צריכין לכל אלה, וכאן שישראל יוצאין על האויב אז נוצחין בפשיטות. דברים כ' יב' – כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום.. והיה אם שלום תענך.. והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה. רש"י - ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה - הכתוב מבשרך שאם לא תשלים עמך סופה להלחם בך אם תניחנה ותלך. וצרת עליה - אף להרעיבה ולהצמיאה ולהמיתה מיתת תחלואים.
ח. דברים כה' - זכור את אשר עשה לך עמלק.