חז"ל אומרים שחג סוכות הוא חג הנצחון הישראלי ויש להבין מה הקשר בין הסוכה והלולב לרוח הלחימה של חיילינו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליד' תשרי תשפ"ה
א. דברים לג' - אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך. מאור ושמש דברים רמזי הושענא רבה - 'מגן עזרך' ביאורו, שאנו עושין על ידי ערבה שהוא גימטריא עזר, מחסה ומגן מן המסטינים. ואשר חרב גאותך רומז אל הלולב, כמאמר הזוהר הקדוש שעל ידי שישראל נצחו בדינין בראש השנה - תפסין מאני קרבא והם מתגאין על ידי זה על האומות. ויכחשו אויביך לך ביאורו, שהאומות ושריהם מכחישים את ישראל, אכן לבסוף ואתה על במותימו תדרוך - שתעלו למעלה למעלה.
ב. תהלים טז' – תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח. ילקוט שמעוני תהלים עתר' – ארח חיים, אלו עשרת ימי תשובה. מהו נעימות בימינך נצח, אמר רבי אבהו זה הלולב, שהוא כמי שהוא נוצח ונוטל בימין.. בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, אף ישראל עומדין לפניו בדין, ואומות העולם אומרים אנו זכינו ונצחנו בדין, ואין אדם יודע מי נצח, אם ישראל אם עו"א. עבר ר"ה, וכל ישראל באים ביו"כ ומתענין, ומתעטפין לבנים, עבר יו"כ ואין אדם יודע למי נמחלו עונותיו, אם לישראל אם לעובדי אלילים. כיון שהגיע יום טוב ראשון של חג, כל ישראל יוצאין, הקטנים והגדולים ולולביהן בידיהם, מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין, ונמחלו עונותיהם, שנאמר נצח ישראל וגו'. והוא שדוד אומר לישראל, קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר נעימות בימינך נצח, הרי מבושרים אתם שנצחתם לעובדי אלילים. שובע שמחות את פניך, אל תקרי שובע שמחות אלא שבע, אלו שבע מצות שבחג, ארבעה מינין שבלולב, סוכה, חגיגה ושמחה.
ג. תיקוני זוהר תקונא תליסר כט. - קם רבי אלעזר ואמר אבא אבא אמאי אתמר ביומא קדמאה דסכות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, אמר ליה ברי מאני קרבא בימינא נטלין לון ובאלין מאני קרבא אינון ישראל רשימין דנצחין דינא. מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא בשבעין אומין ולא הוו ידעין מאן נצח דינא ושאלין ליה מאן נצח דינא אמר תסתכלון באלין דרשימין במאני קרבא בידייהו ותנדעון מאן נצח דינא ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר דא אתרוג דאיהי שכינתא, לבא, דאיהו עקרא דכל אברין דגופא דאינון תלת הדסים ולולב ותרי בדי ערבה, לבא באמצעיתא, ואברין סחור סחור ליה ובגין דא אתרוג דא שכינתא והכי אוקמוה מארי מתניתין אי נטלה בוכנתו ואי עלה חזזית על רובו פסול, בגין דאיהו דמי לשכינתא דאתמר בה כלך יפה רעיתי ומום אין בך.
ד. תהלים מד' - למנצח לבני קרח משכיל. א-להים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם. אתה ידך גוים הורשת ותטעם.. כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. אתה הוא מלכי א-להים צוה ישועות יעקב. בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו. כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני. כי הושעתנו מצרינו.. אף זנחת ותכלימנו.. תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו.. כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך. לא נסוג אחור לבנו ותט אשרינו מני ארחך.. קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך.
ה. שו"ע הלכות לולב סימן תרס' ה"א - נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה ולהקיפה פעם אחד בכל יום; ובשביעי מקיפים אותה שבעה פעמים, זכר למקדש שהיו מקיפים את המזבח וההקפות לצד ימין.
ו. שמואל ב' א' - קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם. מצודת דוד - לא נשוג אחור - חזר קשתו לאחור מבלי לרוות חציו מדם וחלב שונאיו. לא תשוב ריקם - אל נדנה מבלי להרוג הרג רב.
ז. תהלים פ' - למה פרצת גדריה וארוה כל עברי דרך. יכרסמנה חזיר מיער.. א-להים צ-באות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת.. שרפה באש כסוחה.. תהי ידך על איש ימינך.. ולא נסוג ממך, תחינו ובשמך נקרא. ה' א-להים צ-באות השיבנו האר פניך ונושעה. רד"ק - תהי ידך, להגן עליו. על איש ימינך. ישראל. מלבי"ם - ואנחנו לא נסוג מאמונתך.
ח. אורות ישראל ט' ו' - ודאי יש צורך לעולם וגם לישראל בגבורים כובשים. אבל מה שיתן את רוח הגבורה להיות הולך וחי מתאים לטבע האומה במקוריותה, זאת היא כל תביעת הקדושה, התורה והמצוה, גודל ההשגה וטהרת החיים וקדושתם.
ט. אורות התחיה מד' – עד אשר יבוא סער ויהפך מהפכה, ויראה אז בעליל כי חסן ישראל הוא בקדש עולמים, באור ד' ובתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כחותיהם.
י. אורות הראי"ה – לחשי ההויה - ודור יקום וחי ישיר ליופי וחיים, ועדנה בלי די יינק מטל שמים. ומהדר כרמל ושרון שפעת רזי ההויה תקשיב אזן עם חי.
יא. דברים טז – ושמחת בחגך. ערכין יא. - אמר רב יהודה אמר שמואל: מנין לעיקר שירה מן התורה.. רב מתנה אמר, מהכא: תחת אשר לא עבדת את ה' א-להיך בשמחה ובטוב לבב, איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב, הוי אומר: זה שירה. רש"י - אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב.
יב. זוהר אמור קג. - כל האזרח בישראל ישבו בסכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסכות תחות צלא דמהימנותא.
יג. קובץ א' קסה' - בכלל האמונה היא שירת החיים, שירת המציאות, שירת ההויה. והשירה היא ההשגה היותר חודרת, יותר פנימית במעמקי מהות המושג בתוכנו הפנימי, מה שאי אפשר כלל לההשגה הפרוזית. על כן האספקלריא האמיתית של החיים היא דוקא בתוך שירת החיים, לא בחיי החול המתבטאים ע"י הפרוזה. אוי לו למי שרוצה לאבד מן החיים את הדר השירה שלהם, הוא מאבד את כל התוך של החיים ואת כל האמת שבהם. הפרוזה כולה היא תופסת את ערכה, מפני שהיא נסמכת על שירת החיים.