פרשת ואתחנן – אהבת ד'

דף מקורות - פרשת ואתחנן – אהבת ד'

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' מנחם אב תשע"ד
א.    דברים ו' – שמע.. ד' אחד. ואהבת.. ובכל מאודך. והיו הדברים.. רש"י - ..בכל מדה ומדה שמודד לך..

ב.     נדרים סב. - תניא: לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו (דברים ל') - שלא יאמר אדם: אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא, שנאמר: (משלי ז') קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר: (משלי ג') דרכיה דרכי נועם, ואומר: (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.

ג.     דברים יא' – והיה אם שמוע.. לאהבה את ד' אלוקיכם, ולעבדו.. ונתתי מטר.. ולימדתם.. למען ירבו ימיכם..

ד.     פנקס יג' סא' – א"י היא מיוחדת לסגולת אהבת השם.. על כן ההדרכה של עם ד' בארצו, צריכה להיות על פי דרכי האהבה, לא על פי דרך של יראת העונש.. ההדרכה שעל פי יראת העונש איננה עלולה לישא פרי כלל, ואדרבא מוצאת היא התנגדות.. על כן הדרך.. להרחיב המוסר שמאהבת השם יתברך ואהבת עמו וארצו.

ה.    אורות התחיה א' - ..התביעה הסימפתית האלוקית, איננה מתגלה בכל אורה בהתחלתה, אדרבא היא מתגלה מקודם באופן שלילי, בגרשה את ההרגשות.. הזריות, שאינן ממלאות את הנפש ביחש נשמתי..

ו.      דברים ל' – ושבת עד ד' אלוקיך.. ושב ד' אלוקיך את שבותך.. ושב וקבצך.. אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך.. ומל ד' אלוקיך את לבבך.. לאהבה את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך... כי המצוה הזאת.. לא נפלאת היא ממך.. כי קרוב אליך הדבר מאד.. ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. אשר אנוכי מצוך היום לאהבה את ד' אלוקיך.. ולשמור מצוותיו.. וחיית ורבית וברכך ד' אלוקיך בארץ.. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך.. ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ד' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ד' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם.   רש"י – ..שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם.. את החיים ואת הטוב. זה תלוי בזה, אם תעשה טוב הרי לך חיים.. לאהבה. הרי הטוב, ובו תלוי: וחיית ורבית, הרי החיים. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. אמר להם הקב"ה לישראל, הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם, שמא שנו את מדתם..  ובחרת בחיים - ..כאדם האומר לחבירו בחר לך.. ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך, וע"ז נאמר (תהלים טז) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך.

ז.     אגרות הראי"ה מד' - ..כשהיה האדם פראי.. היה צריך לכבוש את יצרו הרע על ידי המון היראות, שהן מיני הע"ז לפרטיהם. בתוך עומק חושך זה זרח בעולם אור ישראל ויקרא שהיראות הפרטיות כולן לא יועילו.. די ביראה אחת גדולה ואדירה, הכוללת כל, יראת ד' אחד.. היראה.. כיון שהיא כבר מאוחדת.. כבר היא יכולה לבוא מיראת העונש לידי יראת רוממות.. העולם נתבסם עוד יותר בכללו, והתחיל להרגיש, שיראת הרוממות היא מצרנית לאהבה. בכלל תביעת האהבה נתגדלה בקרבו לפי ערך פיתוחו השכלי והמוסרי. על כן החל גם כן המין האנושי בהמון אהבות, היא הרומנתיקה.. אבל לא לעד יעמוד האדם על מצבו הנמוך, הוא משליך גם כן את אלילי האהבה, כשם שהשליך את אלילי היראה, ויכיר לכלל הכלל בכללות האהבה העליונה, השלמה והמקפת, שישראל מכריזו בעולם: אהבת ד' אחד.. גם האהבות יסירו מעליהן את הצורה שפלה שלהן, את התכונה של החלישות, של מיעוט מוסר, של חסרון דעת וחשבון, אז תופיע אהבת ד' במילואה, בטהרה, בנוגהה, המחיה באחדותה את כל האהבות הטובות הפרטיות.. זהו כמובן תלוי כל מה שיתברר יותר מקור האהבה העליונה, כל מה שיראה ישראל ביותר את כוחו המקורי, לא בבגדים שאולים..

ח.    קובץ א' תקיח' – המחשבה על דבר אהבת אלוקים השגורה היא, שאם בעד הטוב בעיני ד' יצוייר שיסבול האדם עונש נצחי, ובעד הרע יגיע לעונג נצחי, יבחר בראשון ויברח מן האחרון. הרציונליים חלקו על זה, ואמרו שלא  יתכן הדבר, כי סוף הנקודה הוא הסבת העונג ומניעת הצער מעצמו. אבל הם לא ראו כי אם את ההגיון ולא את המציאות.. כי אין החשבון וההגיון מנצח את ההויה, כי אם ההויה מנצחתם, שהם בעצמם אינם כי אם איזה גילויים קלושים מעצם ההויה המלאה, שהם נחשבים לעומתה כדמות אבק דק.

ט.    אגרת מד' – התכונה הישראלית האמיתית, הקבועה בעומק הנשמה העברית, היא ברכת אברהם אבינו ע"ה, שהעיד עליו הכתוב: "זרע אברהם אוהבי" (ישעיהו מא'). עצם החיים הישראליים הם כלולים רק בנקודת אהבת השי"ת, ואהבת שמו ית' דוקא בשם ד' אלוקי ישראל. כל יתר תנאי החיים הרבים והרחבים, הפרטיים והכלליים, הנם רק תוצאות ומילואים ליסוד החיים העיקריים.. זאת היא התכונה שלנו הקבועה והקיימת, שהיא אינה צריכה לא מחקר ולא פילוסופיא, ולא שום תבלין שבעולם, לקיומה ולעצם הוייתה. וכל מה שאנו מרחיבים ומשכללים את הדעה וההכרה אינה כי אם כדי ליתן מקום ומרחב להתכונה האלוקית העצמית הזאת, שתתפשט ותתגלה ביותר..

י.      עולת ראי"ה ח"א - ..הנשמה אי אפשר כלל שתכנס בשלמותה בגוף.. לפי גדולתה.. ולכן היא נקראת בשם מאד, שהוא מורה על הריבוי וההפלגה.. אהבה להשי"ת צריכה להתגבר מצד דברים שלא ישער כלל תכלית טובם.. רק בכל מאודך, שהיא הנשמה, תוכל לבוא אהבה זו, אשר על כל מדה ומדה שהוא מודד לך תהא מודה לו במאד מאד..

יא.   אורות התשובה יב' ד' – כל חטא.. מטביע בקרב האדם שנאה לאיזו בריאה.. שם טז' ח' - ..ותשובת החפץ הטמיר היא באמת תמיד תשובה מאהבה, אפילו אצל אותם שתשובת המחשבה שלהם היא מיראה. שם יג' ג' – צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב האלוקי המקושר בשורש הנשמה של כנסת ישראל כולה.. הרי הוא בא מתוך הדבקות העזה בתוכיות נשמת האומה – לדבקות באלוקים חיים, על פי הברכה האלוקית המלאה כל, ואור שכינה שורה עליו..