פרשת שופטים – משנה תורת המלך

דף מקורות - פרשת שופטים – משנה תורת המלך

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לד' אלול תשע"ח
א.    דברים יז' – כי תבא אל הארץ אשר ד' אלוקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד' אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך.. והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ד' אלוקיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם. לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.

ב.     סנהדרין כא: - וכותב ספר תורה לשמו. תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו. אמר רבה אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, איתיביה אביי: וכותב לו ספר תורה לשמו, שלא יתנאה בשל אחרים. מלך אין, הדיוט לא. לא צריכא, לשתי תורות. וכדתניא וכתב לו את משנה וגו' - כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.. אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא, בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות, אמר רב חסדא, כותאי.. תניא, רבי יוסי אומר, ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל.. ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו, נשתנה על ידו הכתב.. וכתיב וכתב את משנה התורה הזאת, כתב הראוי להשתנות.. תניא, רבי אומר, בתחלה בכתב זה ניתנה תורה לישראל, כיון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיון שחזרו בהן החזירו להם, שנאמר שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך.. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי, כתב זה לא נשתנה כל עיקר.. אלא מה אני מקיים את משנה התורה הזאת, לשתי תורות, אחת שיוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.

ג.     אלשיך - בא לומר איך יתעטר בשלשה כתרים על ידי תורה, ובה יקנה גם כתר שם טוב.. בהזכיר מאמר רבן שמעון בן יוחאי (שמות רבה לד ג) שאמר כי שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, ולפיכך כתיב זר בארון ומזבח הקטורת ושולחן. עוד אמר ולמה בכולם כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו, ללמדך שכל הזוכה לתורה זוכה לכולן.. וזהו אומרו והיה כשבתו על כסא ממלכתו שיש לו כתר מלכות, כן יהיו לו שאר כתרים, שהיא ראשונה כתר תורה, שהוא כי וכתב לו את משנה התורה הזאת, שעל ידה גם כתר כהונה יש לו כמו שכתבנו מרבן שמעון בן יוחאי שהזוכה לתורה הוא כאילו זכה לכולן, והראיה כי אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ (הוריות יג א). וזהו אומרו וכתב לו כו' על ספר מלפני הכהנים הלוים.. כי הכהונה לא השיגה הכהן על ידי בחירה, כי אם באה להם מהיותם לויים משבט לוי, וזהו הכהנים הלוים.. לזה אמר והיתה כו', לומר, אשר אמרתי שיהיה לו הכתר תורה אינו שיקח הספר אצלו בלבד ויקרא בו לעתות הפנאי, שאם כן לא תהיה לו כתר תורה, רק שילמד החכמה ותהיה בקרבו, וזהו והיתה כלומר התורה הזאת עמו בקרבו, שיהיה תלמיד חכם ולא שתהיה בספר בלבד כי אם עמו ממש..  שעל ידי מה שילמד.. יבא לעשותם.. נמצא שעל ידי כן בא לידי מעשה כל המצות הוא כתר שם טוב.

ד.     אגרות הראי"ה רעד' – ואין לי דרך אחר כי אם לחזק את ידי החינוך הנותן חלק לידיעות העולם והחיים, והמדריך את הילדים ברוח צהלת החיים, בעוז ואומץ לב.. שכל אלה כשהם מצטרפים אל הדרכת התורה ויראת שמים של אמת, מעטרים הם אותה ומאמצים את חילה.. ומה אעשה שבדרך זו, שאין לי כל ספק שרק בה אנו צריכים ללכת, הנני נתון בסבך המלחמה מימין ומשמאל.. מתוך שאין רוב הלומדים, אפילו הגדולים שבדור, משימים ליבם להיות גדולים בהלכות יראת שמים, בהרחבה גדולה הראויה למנהיגי הדור, על כן אין כוחם יפה ללכת בשבילים חדשים וראויים לפי הזמן, ולכוונם כלפי הקודש, והם אנוסים לפי דעתם לעמוד על הנקודה של הסגנון הישן, בלי לקחת כל נקודה טובה מהדרכים החדשים, לתקן על ידם את מעמד הדור, ובשום אופן לא ירצו ליתן תודה, שמקצוע עיקרי, שהוא כולל כל התורה וכל האמונה כולה, הוא עזוב מהם, ושבשביל כך הננו מגששים בצהרים, כאשר יגשש העיוור באפילה. ועל כן הולך ההמון ותועה, הולך ומתפקר, והם אינם אשמים כלל, כיון שאין מי שיראה להם דרך ישרה, בחיבור קדושת התורה והאמונה, עם החיים, הולכים הם ומתפקרים.. וכל אשר נצרף אל החינוך כל מידה טובה, ונלמד את בנינו את הלימודים הנותנים פרנסה וכבוד לאדם, מצורף אל התורה, יתחזק ויוסף אומץ יסודה של תורה.

ה.    אוה"ק א' הגיון הקודש כח' - צער היצירה הטהורה הוא מעין צער הנבואה, המתוארת ביחוד בנביאים האחרונים ובחזיונות דניאל ביותר. המדרגות שבבהירות החיים שבהשגה היותר עליונה באות במהירות, שוטפות על רשת העין הרוחנית שבנשמה, והיא לא הוכנה די סיפוקה כדי לקבלן.. הרצון והשכל, כשהם עדיין בחטיבה אחת, בחביון הנשמה, ממעל, ולעומתם במעמקי רגשות הבשר מתחת, יש לכל אחת מהן סדר עולם מיוחד, נשמה פרצופית מיוחדת.. סדר העולם, עולמה של חטיבה זו, הוא של החיים עצמם. כשסדר עולם זה צריך להתפרק, להתפוצץ ולהשתנות, בשביל הופעת היצירה הטהורה, יש בזה יסורים של חורבן עולמות. אלה היסורים רק לבעלי נשמה מתגלים הם. כצער ילדים על אבדן שעשועים קטנים נחשבים הם כל יסורי העולם הרגילים, לגבי יסורי היצירה של חורבן עולמות. אלמלא יש כאן אור חסד מקיף, שתכף לחורבן עולמים, בא אור של הוית עולמים, וההויה היא בודאי יותר חשובה מן החורבן, ויותר רוממה מן כל היש שנחרב, וההויה מנחמת את האבל של החורבן, וההויה משיבה את כל האבדות של החורבן, וההויה מחיה את כל המת שבחורבן, לולא חסד גדול זה, לולא רחמים רבים הללו, לא היה אפשר לעמוד בפני יסורי החורבן של העולמים שבצער היצירה. היוצרים השטחיים חפצים ביצירה מתוך שובע, מתוך קלות ראש, מתוך אכילה ושתיה וטיול, חושבים את הצער ואת המרירות, ששם גנוז כתר המלוכה הרוחנית, למין זעה המיוחדת לאמנים נכשלים. אבל זוהי טעות מרה, אף חכמתי עמדה לי, חכמה שלמדתי באף עמדה לי.