מה ראתה התורה לפתוח את חומש עבודת הקרבנות ברמיזת סוד הנבואה ואופן הופעתה אל הנביא הגדול מכולם משה רבינו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' אדר ב' תשפ"ב
א. ויקרא א' – ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. רש"י - ויקרא אל משה - לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר (במדבר כג) ויקר א-להים אל בלעם. ויקרא אל משה - הקול הולך ומגיע לאזניו, וכל ישראל לא שומעין. יכול אף להפסקות היתה קריאה, תלמוד לומר וידבר, לדבור היתה קריאה, ולא להפסקות. ומה היו הפסקות משמשות, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט. אליו - למעט את אהרן.. יכול שמעו את קול הקריאה, תלמוד לומר קול לו, קול אליו (במדבר ז פט), משה שמע, וכל ישראל לא שמעו. מאהל מועד - מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל. יכול מפני שהקול נמוך, תלמוד לומר את הקול (שם), מהו הקול, הוא הקול המפורש בתהלים (כט) קול ה' בכח קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים, אם כן למה נאמר מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק. כיוצא בו (יחזקאל י) וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה, יכול (מפני) שהקול נמוך, תלמוד לומר (שם) כקול א-ל ש-די בדברו, אם כן למה נאמר עד החצר החיצונה, שכיון שמגיע שם היה נפסק. מאהל מועד לאמר - יכול מכל הבית, תלמוד לומר מעל הכפורת. יכול מעל הכפורת כולה, תלמוד לומר מבין שני הכרובים. לאמר - צא ואמור להם דברי כבושים, בשבילכם הוא נדבר עמי, שכן מצינו שכל שלשים ושמונה שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים, מן המרגלים ואילך, לא נתייחד הדבור עם משה, שנאמר (דברים ב) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי לאמר, אלי היה הדיבור..
ב. במדבר ז' - ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הכרבים וידבר אליו. רש"י - מבין שני הכרובים - הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד. וישמע את הקול - יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק..
ג. יחזקאל ג' - ולך בא אל הגולה אל בני עמך ודברת אליהם.. ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ד' ממקומו.. ואבוא אל הגולה תל אביב. רד"ק - ותשאני רוח - במראה הנבואה נדמה לי שנשאתני רוח ללכת אל הגולה. ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו - כשנשאתני הרוח שמעתי קול אחרי במקום הנבואה שהייתי שם והקול היה או' ברוך כבוד ה' ממקומו ר"ל כשסר ממקומו מעל הכפורת מבין שני הכרובים כי ישראל היו מחסרים כבודו בהיותי ביניהם.. וכאילו נתוסף כבודו בסורו מהם ולשון ברכה היא תוספת טובה וכבוד. מצודת דוד - ..כאומר אל הנביא אל תחשוב שבסור השכינה ממקומו מבית קה"ק לא יהיה ברוך ומהולל.. כמו שהיה בהיותו במקומו.. כי אף על פי שסר ממקומו הוא ברוך ומהולל אבל ישראל הם הם החסרים בהסרת השכינה מביניהם.. מורה הנבוכים א' ח' - הרחיבו הלשון ושמהו שם למעלת האיש וערכו, ר"ל לשלמותו בענין אחד, עד שיאמר פלוני במקום פלוני בענין הפלוני. וכבר ידעת רוב עשות בעלי הלשון זה, כאמרם ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. ואמרם ועדין מחלוקת במקומה עומדת, ר"ל במדרגתה. ועל זה הצד מן ההשאלה, נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו, ר"ל כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות.
ד. בן איש חי תרומה שנה א' - וכשיאמר מלא כל הארץ כבודו יכוין הארץ על ספירת המלכות שנקראת ארץ, ויכוין לכלול עצמו תוך המלכות כדי לקבל קדושה מן הקדושה שנמשכת למלכות.. כי אנחנו בני המלכות מקבלים הקדושה ע"י אמנו המלכות. בן איש חי בהעלותך שנה א' - לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. נ"ל בס"ד בצדיקים כתוב היכל ה' המה שהם משכן לאור שכינתו יתברך, וכתבתי במ"א דאין אור שכינתו יתברך שורה בכל האיברים כי אם רק בשתים שהם מוח ולב, ופרשתי הטעם כי על כל איברים האדם שורה כח השינה שהיא מן דרגא דמותא משא"כ במוח ולב.. והנה ידוע כי תוקף האמונה של הצדיק הם במוח ולב, מפני כי פעולות איברים אלו הם המחשבה והכונה.. ולכן מלאכי מרום אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו והוא כי מקומו למטה בתחתונים הוא במוח ולב שנקראים היכל ה' כמ"ש, וכבודו יתברך נראה בהם כי הוא לבדו היודע מה שבתוכם. ועל כן השגת הנביאים בנבואה ורוה"ק תלויה בקדושה וטהרה של שני איברים אלו, וכל המקדשם ומטהרם יותר ישיג ברוה"ק ביותר, ומאחר שהיתה השגת מרע"ה בנבואה ורוה"ק יותר מכל צדיק ונביא מוכרח שהיה לו קדושה וטהרה בשני איברים מוח ולב יותר מכולם ולכן נקרא משה איש האלהים כי מוח לב עולה מספר אלהי"ם וז"ש לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, כלומר בכל ביתי הם המוח והלב שהם ביתי ששם תשרה שכינתי בקבע נאמן הוא בקדושתם ובטהרתם, ולכך השגת נבואתו היתה עליונה וגדולה..
ה. מהר"ל תפארת ישראל כא' – ומה שאמרו בספרי.. בלעם היה יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו.. בלעם היה מדבר עמו כל שעה.. נביאי אומות העולם מקבלים הדבור, אף אם הם טמאים, ואין צריכים קדושה וטהרה. המשל למי שמשליך ממנו דינר זהב, אינו מקפיד אף אם נופל לאשפה, כי אין כונתו רק להשליך ממנו הדינר, יפול בכל מקום.. אבל כאשר מדבר עם נביאי ישראל, נתיחד עמו הדבור.. אין ראוי שיהיה עצם דבורו יתברך בטומאה. ולכך אין מקבלים נביאי ישראל הנבואה.. רק בקדושה.. כי מה שהיה יודע משה בנבואה, ומה שלא היה יודע, הכל נמשך אחר עצם המעלה בנבואה שהיה למשה. ומה שהיה יודע בלעם בנבואה, ומה שלא היה יודע, הכל נמשך ממה שלא היה לבלעם המעלה העליונה שהיה למשה. וזה כי מה שהיה מדבר עם משה פנים אל פנים, שהיה משה עומד עם השם יתברך, הכל הוא הקירוב והדיבוק עמו. ובלעם שלא היה לו זה, מורה על הריחוק מן השם יתברך.
ו. קול הנבואה מאמר רביעי מ' – הבינה הטהורה נשמעת, בדיבור פנימי, שהנפש בתוך עצמה ולעצמה מדברת..
ז. קובץ א' תסה' – ברוח הקודש מקשיבים ממש, איך כל דיבור ודיבור של תפילה ושל ברכה, אפילו כשיוצא בחשאי, משמיע קול רעש גדול. ולפי הטהרה והצחצחות של רוח הקודש, ככה מתגלה התוכן של התגלות קולות האדירים בריבוי הפרטים ובתוקף נועמם.