על פי דברי חז"ל הכינור במקדש היה בעל שבעה מיתרים וזה של ימות המשיח יהיה בעל שמונה מיתרים. מה סוד המיתר השמיני
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכד' אדר ב' תשפ"ד
א. ויקרא ט' – ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. רש"י - שמיני למלואים, הוא ראש חודש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם. אבן עזרא - היה נראה לנו כי ביום השמיני - שמיני לניסן, כי המשכן הוקם באחד לחדש. רק המעתיקים אמרו שהיה ר"ח ניסן. רבינו בחיי - חנוך כהונה גדולה ביום שמיני כולל עוד טעם אחר, והוא שמצינו שרוב עניני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה, שהרי בגדי כהן גדול היו שמונה, ואלו הן: ציץ, וחשן, ואפוד, ומעיל, וכתונת תשבץ, מצנפת, ואבנט, ומכנסי בד. בושמי שמן המשחה והקטרת היו ג"כ שמונה, בשמן המשחה ארבעה: מור, וקנמון, וקנה, וקדה, ובקטורת ארבעה: נטף, ושחלת, וחלבנה, ולבונה. גם הבדים היו שמונה: שני בדי הארון, ושנים לשלחן, ושנים למזבח הזהב, ושנים למזבח העולה. גם הקרבנות שהיו מקריבים לא הוכשרו ליקרב כי אם אחר שמונה ימים, הוא שכתוב: (ויקרא כב) "ומיום השמיני והלאה ירצה", גם השיר שהיו הלוים אומרים על הקרבנות היו שמונה לחנין: (ר"ל שמונה מיני כלי זמר) למנצח על נגינות (תהלים צ), על מחלת (נג), על עלמות (ט), על הנחילות (ה), על השושנים (מה), על הגתית (ח), על השמינית (ו).
ב. ויקרא יב' - וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ויקרא יד' - זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו.. וביום השמיני יקח שני כבשים תמימם.. ויקרא טו' - וכי יטהר הזב מזובו.. וביום השמיני יקח לו שתי תרים.. במדבר ו' - ..וטמא ראש נזרו.. וביום השמיני יבא שתי תרים.. ויקרא כג' - בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'.. שבעת ימים תקריבו אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת הוא.
ג. תהלים יב' - למנצח על השמינית מזמור לדוד. מנחות מג: - ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה. וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא, אמר עליה שירה, שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד, על מילה שניתנה בשמיני. ילקו"ש תהלים תרלג' - למנצח על השמינית.. על שבע מצות שנצטוה אדם הראשון.. ואברהם על המילה לכך נאמר על השמינית.
ד. כלי יקר - כל מספר שבע חול ומספר שמיני קודש כדעת המדרש (ילקוט שמות רמז רמא) האומר שכל קילוסו של משה היה באז, ומאז באתי לדבר בשמך, אז ישיר משה וכו', כי אז היינו א' רוכב על ז' והוא להשליט את ה' יתברך על כל שבעה כוכבי לכת ועל כל הנמצאים שנתהוו בשבעה ימי בראשית, ועל כן נראה להם ה' ביום זה דוקא מצד היותו שמיני כי מספר זה מיוחד אליו יתברך. וזה טעם הקרבן שאינו מרוצה כי אם מן יום השמיני והלאה, וזה טעם שהמילה שבשמיני דוחה השבת שבשביעי כי הרוחני דוחה הגשמי.
ה. תהלים ו' - למנצח בנגינות על השמינית מזמור לדוד. ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני. חנני ה' כי אמלל אני רפאני ה' כי נבהלו עצמי. רש"י - כינור של שמונה נימין ושמינית שמו וכן מצינו (בד"ה א טו) פלוני ובניו על השמינית לנצח. אבן עזרא - כלי ניגון יש לו שמנה יתרים או פיוט יש לו ח' נעימות על כן כתוב בנגינות וזה על הנועם השמיני.
ו. ערכין יג: - דתניא, רבי יהודה אומר: כנור של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר: שובע שמחות [את] פניך, אל תיקרי שובע אלא שבע; ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר: למנצח על השמינית, על נימא שמינית; של עולם הבא עשר, שנאמר: עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור, ואומר: הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו שירו לו שיר חדש.
ז. נצח ישראל לב' - ובמוצאי שביעית בן דוד בא. יש לך להתבונן, כי אין ראוי למשיח רק המספר שהוא אחר השבעה, וזהו מדריגת המשיח למי שידע מדריגתו של משיח ומעלתו העליונה. כי מדריגת עולם הזה מדריגתו מספר שבעה בלבד, מפני כי מדריגת המשיח על עולם הזה, ועולם הזה הוא מיוסד על ז'. ובמסכת ערכין כינור של מקדש של ז' נימין.. כי עולם הזה שלימתו ומעלתו שיש בו רבוי שלם בלא חסרון. ולכך ראוי שיהיה הכינור, שהוא השמחה והשבח אל השם יתברך, כפי השלימות אשר הוא בעולם. כי השלימות בעולם הוא רבוי שהוא בעולם. ומספר שבעה תמצא בכל מקום על הרבוי, כמו (דברים כח) "בדרך אחת יצאו ובשבעה דרכים ינוסו", (משלי כד) "כי שבע יפול צדיק וקם", וכן הרבה.. אבל לימות המשיח הוא מדריגה יותר על זה. כי לימות המשיח יתאחד הרבוי אשר הוא בעולם הזה על ידי המשיח, ולכך הכינור הוא של שמונה. כי השמיני הוא נגד האחדות אשר הוא לאלו השבעה אשר יש בהם הרבוי, ולכך הכינור הוא של שמונה נימין. ולעולם הבא, שיהיה הסתלקות הגשמי, ויהיה העולם קדוש ונבדל מן הגשמי, ולכך יהיה לכינור עשרה נימין. כי העשירי הוא קדוש, מורה על מדריגה נבדלת לגמרי, לכך יהיה לכינור לעולם הבא עשרה נימין.
ח. מאמרי הראי"ה 441 - ועומק החכמה שורש התורה, אורייתא מבינה נפקת, שהיא השמינית למדרגה, כנודע מדברי חכמים בכינור של ימות המשיח שהוא של שמנה נימים.. נמצא שלפי טבעו של גוף, האדם הוא רחוק מקדושת שורש התורה שמונה מעלות, שענין הגוף הוא במלכות דעשיה.. רק כשמתכוין לקדש עצמו, יזכה להיות איש אשר רוח בו, וירחק ג׳ מעלות ממעלת המים העליונים של רחובות הנהר היוצא מעדן.
ט. סוטה ה. - א"ר חייא בר אשי אמר רב: ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית.. א"ר נחמן בר יצחק: לא מינה ולא מקצתה, מי זוטר דכתיב ביה תועבת ה' כל גבה לב. רש"י - כלומר צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם.
י. אוה"ק ד' הענוה האצילית טו' - השמינית שבשמינית של גאות תלמיד חכם היא נמדדת לפי מדת הענוה שלו. ומי שענותנותו גדולה מאד לפי זה הערך גדולה היא ג"כ מדת השמינית שבשמינית שלו. ורב יוסף דאמר, לא תתני ענוה דאיכא אנא דנראה כמו גאוה, כ"כ היתה גדולה מדת הענוה שלו, עד שמדה זו של גאוה היתה מחויבת לו, למדת שמינית שבשמינית שלו. ורב נחמן דאמר, לא מינה ולא מקצתה, לא פליג, אלא שסובר שהיא צריכה להיות עם מיעוטה לפי הערך של הענוה ג"כ מבוטלת בהענוה, וביטול כמאן דליתא דמי, דמתהפך האיסור להיות היתר.