אנחנו צריכים להזריח אור חיים חדש בישראל שיסיר את כל השעבודים יזקוף את הקומה וירים לנו את הראש לחרות ישראלית חדשה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכא' אייר תשפ"ד
א. ויקרא כו' – אם בחוקותי תלכו.. ונתתי משכני בתוככם.. והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לא-להים ואתם תהיו לי לעם. אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות. רש"י – שתהיו עמלים בתורה. מטת - כמין יתד [התחובה] בשני ראשי העול המעכבים המוסרה שלא תצא מראש השור ויתיר הקשר. קוממיות - בקומה זקופה. רשב"ם – העול של עץ הקרוי מוטות לפי שמטה ומרכין את צואר השור. קוממיות - כשהוסר העול זוקף את ראשו. אונקלוס - ותברית ניר עממיא מנכון ודברית יתכון בחירותא.
ב. אלשיך - מצריים שהיה עולם על צואריכם, היו לו שתי מוטות להשען הם מזל טלה ועוזא שרו של מצרים. ואשברם את הטלה, בשחיטת הפסח הוא טלה.. ושיבור השר שהוא מלאך ונשבר ונדכה על שפת הים.
ג. ישעיהו נח' - הלוא זה צום אבחרהו, פתח חרצבות רשע, התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו. הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם. אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח.. אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני אם תסיר מתוכך מוטה.. אם תשיב משבת רגלך.. רש"י - מוטה - הטיית משפט. אבן עזרא - מוטה, כמו מטת עלכם. מצודת דוד - התר אגדות מוטה - התר קשרי אגודות עצי העול אשר הוכנו לתת על צוארי העניים. מלבי"ם - אם רבים התאגדו והתקשרו לעשות את המוטה הזה בפרהסיא, הגם שעם היחיד אין אתה צריך לדקדק על דבר קטן.. אחר שהוא חטאת הקהל, תתיר האגודה הזאת ותסתר הקבוץ.
ד. תהלים סו' - השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו. מלבי"ם - השם נפשנו בחיים הגם שהיינו בסכנה גדולה ע"י האויב, וגם לא נתן למוט רגלנו, שע"י היסורין שב בתשובה ולא מט עוד מדרך ה'. מצודת דוד - למוט רגלינו - להיות נופלים מאין תקומה. תהלים נה' - השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק.
ה. בבא מציעא עא. - תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא ברבית - עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח, עשה אלה לא ימוט לעולם. הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטין.
ו. במדבר יג' - ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים. זוהר משפטים קטו. – לא יתן לעולם מוט לצדיק, מ"ט אנפין, מ"ט אתוון דשמע ישראל וברוך שם, שית תיבין דיחודא עלאה ו' עלאה תפארת, שית תיבין תניינין דברוך שם ו' תניינא צדיק, מ"ט באמצעיתא א, וישאוהו במוט בשנים בלא א' דאמצעיתא דו"ו וצדיק מ"ט לפני רשע, ומאן גרע דא, א', אחד מחמשים.
ז. אורות הקודש א' חכמת הקודש קלו' - הארת החיים העליונה והנשאה היא עז הכל, ובה חזות הכל. הופעת השכל הנשגב, המלא אור חיים, ובהירות אצילית, רעיונית ומפעלית, היא מבטאת את הפאר העליון, את התפארת המוחלטה, שממנה היא מקצעת לה את ארחות החיים כולם, שורש כל התורה, כל העבודה, של כל ההלכות, תילי תילים, וכל מעינות פלפוליהם. מתוך המורד, מפני חשכת האויליות, נחלשה הנשמה, דוכא רוח האדם. והרי הוא מחפש דרכים, תועה כהתעות שכור, וממשש בצהרים, כעור באפלה. ומתוך החושך תופיע לו נהרה, מתוך נובלות חכמה של מעלה. ובגב כפוף נושא וסובל הוא, אלומים אלומים, המון עולי עולים, שמצטיירים לפניו בצורה פזורה, צו לצו, צו לצו, קו לקו, קו לקו. אמנם הם ירוממוהו, ינשאוהו, עדי ישוב למקור הנהרה. ובבא התור, אשר האור הקדום יופיע, ופאר חדש-ישן יגלה, הנה קול מפץ נשמע, בקעים בקעים מתגלים, ורעם ורעש בלבבות, דכאות רוח כפולה, והחיים מתמוגגים. ומבחוץ קול המון עלז, קול ענות גס ופרוע, הולך ונמוג כל הבסיס אשר עין בשר תחזה אותו לעמוד החיים התאוריים. אמנם מכאובי שברון כאלה הם צער הלידה, העומדת על הפרק. החיים האיתנים ממקור קדשם מתנוצצים, לשוב, לחדש את העולם בהדר גאונם. והמית קול תשובה עילאה, מכל עברים נשמע. פקוחי אזנים יבינו מלולה, ולבבות ברות יקשיבו את שאגת געגועיה. עורי עורי, התעוררי ברוב פארך, נשמת א-ל חי, המתהלכת בכל מלא עולמים, המתגלה בין מפלשי מחשכים, הבונה עולמי עד, המחרבת עולמים גולמיים, להחיות מתי עולם, להקים שממות עולם, לכונן מוסדי דור ודור. לקרא יום רצון לד', ועת גאולה לאדון כל הארץ, לרומם רוח שפלים, ולזקוף כל הכפופים, להוליך קוממיות, את כל רצוצי המשפט. ונשגב ד' לבדו ביום ההוא. והאלילים כליל יחלוף. וד' אמת ישמח במעשיו, עדי עד, לעדי עד ימלך.
ח. מתוך התורה הגואלת ב' בראשית פרשת ויצא התש"ם - "החיות הישראלית", כח החיים המיוחד הישראלי, פלא החיים, הוא מגלה את הארת מקור החיים, ופלא החיים מתגלה באופן מיוחד בפלא החיים הצבורי. "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". "ואתם עדי נאום ה' ואני א-ל", ובחז"ל: כשאתם עדי אני א-ל - מתגלה בגילוי אלוהותי. פלא יעקב, "כי שרית עם א-לוהים ועם אנשים ותוכל". פלא שנמשך במשך אלפי שנים בכל הדורות ועד הנה. ועד חזרתנו עכשיו לא"י. העובדה המיוחדת שאחרי שנות הגלות, שאחריה ומתוכה אנחנו שבים הביתה. הקיום של נצח ישראל ושל א"י.
ט. אורות הקודש ב' הקודש הכללי יג' - הארת הנשמה שבחושים, עין רואה ואזן שומעת, שלא ממקורם הפרטי הם לוקחים את אורם, אלא אותה הארת החיים, השוטפת מאור הנשמה, להחיות את הגויה כולה, מקנה איכות חיים של ראיה ושמיעה, שעל ידי התפרצות הכח, בבאו עד הנקודה היותר מוכשרת לגילויו, יוצא הוא אל הפועל, בתור ראיה בעין ושמיעה באזן. וכיוצא בו בכל המון הגילויים שבעולם, בארחות ההיסטוריא, בין המתגלות בצורה טבעית, בין בארחים פלאיים, כל הבא בזמן מיוחד איננו כי אם התרכזות, של גילוי, להמון כחות שהיו כבר אצורים בגניזה, ונתעכבה פעולתם עד השעה המוכשרת להבעתם. החידוש הוא בשם, בהתגלות בביטוי ובפרסום, אבל העצמיות לא נתחדשה. מעת היותה שם אני. למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט, עד יצא כנגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער, וראו גוים צדקתך וכל מלכים כבודך, וקרא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו.