מדוע אמצעיתה של תורה דוקא במילה גחון הרומזת לנחש? מדוע מכנים את ישי אבי דוד המלך בשם נחש? מעפר הארץ יקום עמנו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' ניסן תשפ"ה
א. ויקרא יא' – כל הולך על גחון.. לא תאכלום כי שקץ הם. רש"י - זה נחש, ולשון גחון שחייה, שהולך שח ונופל על מעיו. אבן עזרא - כמו: על גחונך תלך. מושב זקנים - וי"ו אריכא ואמצעית התורה באותיות, רמז לתורה שהיא נתנה בו' בסיון והיא נקראת ארוכה מארץ מדה לכך וי"ו באמצע התורה כי ראוייה היתה התורה לינתן בסוף אלפים מבריאת העולם, לולי שאמר אברהם במה אדע. אם היתה לאלפים היתה באמצע העולם לבד מימות המשיח כמו שא"ר ב' אלפים תורה, וי"ו אריכא ו' סדרי משנה, ו' קצוות, ו' ימי בראשית, ו' אלפים הוא העולם, והכל בזכות ווי העמודים שבתורה, וכן ו' אריכא כנגד תורת י"י, פקודי י"י, עדות י"י, מצות י"י, יראת י"י, משפטי י"י. וכן שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד ו' תבות, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ו' תבות. מנחת שי - גחון: וא"ו רבתי.
ב. שמואל ב' יז' - ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגל בת נחש אחות צרויה אם יואב. שבת נה: - ארבעה מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא דכתיב.. אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב, וכי בת נחש הואי והלא בת ישי הואי, דכתיב ואחיותיהן צרויה ואביגיל אלא בת מי שמת בעטיו של נחש.
ג. מלכים א' א' - ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון. ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה.
ד. בראשית ב' - ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש. רש"י - גיחון - שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו (שמות כא) כי יגח, שמנגח והולך והומה. רד"ק - ונקרא גיחון לפי שיחלק לחלקים רבים יוצאים ממנו בארץ כוש לפיכך נקרא גיחון לשון יציאה.. וכן נקרא השילוח גיחון לפי שיוצאים ממנו פלגים רבים להשקות הגנות אשר בירושלים. מלבי"ם - הוא הסובב את כל ארץ כוש. ששם התאוה לזנות.
ה. ישעיהו יד' - אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף. יונתן - מבני בנוהי דישי יפוק משיחא. רש"י - אל תשמחי פלשת כולך - שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם.. כי נשבר שבט מכך - כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם.. כי משרש נחש - משורש אותו נחש, יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה. מלבי"ם - כי משרש נחש. שהם מלכי יהודה הקודמים. יצא צפע. נחש מזיק יותר.. שהוא חזקיה ופרי מעשיו הטובים שיזיקו לך. בראשית מט' – יהי דן נחש עלי דרך.
ו. פנקס ראשון ליפו י' - כבר נודע שכשם שיש נחש דטומאה, שורש הרע והרשעה, כן יש נחש דקדושה, בת נחש, שהוא ישי אבי דוד, שעליו נאמר כי משורש נחש יצא צפע. ונמשל דן על שם שמשון הגבור שנקרא על שמו של הקב"ה, כנחש עלי דרך. והנה הנחש הולך הוא על גחון, מפני ששורש הרשע איננו מתכונן כי אם על ידי השיקוע היותר גמור בחומריות, עד שאיננו יכול לזוז מהעפר כלל והוא מוכרח ללכת על גחונו. הטיבוע בחומריות וגסות גורם שכל מעדני עולם הם נטעמים לו בטעם עפר, מפני שהכח החומרי כל כך מושל עליו עד שאין מקום כלל ליתר רגשות ענג שהם רמים בערכם מעפר גס. אמנם טעם העפר הוא שורש לכל הטעמים, שכולם נצמחים ממנו, אלא שאינם מפותחים בו כלל, אלא הם כלולים בכח, בכח הקדושה, הכח הכללי, שהוא שורש הקדושה בנפש האדם, הוא הקישור הפנימי כל אחד לפי ערכו בדביקות הא-להות. והמושג הכללי הזה הוא האב לכל החכמות, וכל המעשים הטובים, וכל התורה כולה, וכל לימודי השכל והיושר כולם.
ז. ישעיהו נב' - התנערי מעפר, קומי שבי ירושלם, התפתחי מוסרי צוארך, שביה בת ציון. לכה דודי – התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי, על יד בן ישי בית הלחמי, קרבה אל נפשי גאלה.
ח. נתיב התורה יג' - שכל אמצעי הוא אחד וארץ ישראל באמצע העולם כמו הנקודה שהיא אחת באמצע העיגול, ומפני שא"י כמו הנקודה שהיא באמצע העיגול שהיא מקשרת כל הקוים היוצאים מן העיגול.. כי השם יתברך שהוא אחד הוא א-להי הארץ. תפארת ישראל ע' - וכאשר בחר הקב"ה, בחר בארץ ישראל שהוא באמצע העולם, ובחר אחר כך במקדש שהוא באמצע ארץ ישראל. ודבר זה מפני שכל דבר שהוא נוטה מן האמצע, אינו ראוי לקדושה.. שכל דבר שיש לו רוחק מתיחס אל הגשמי, שהגשם יש לו רוחק. אבל האמצעי בשביל שאין לו רוחק, שהרי הוא באמצע, מתיחס אל הדבר הנבדל. ומפני זה בית המקדש הוא הקדוש, מפני שבית המקדש הוא באמצע.
ט. ב"ק טז. - שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והני מילי דלא כרע במודים. מהר"ל חידושי אגדות - השדרא הוא בין שני צדדין של האדם לכך החוט הזה בפנים של האדם, מאחר שהוא קו ההולך בשוה תוך שני צדדין באמצע, אשר האמצע נחשב בפנים. ומן הפנים מתחייב הנחש שהוא (בחצון) בחיצון.. אבל אם כרע במודים בזה שכרע במודים מוסר עצמו אל הש"י.
י. מציאות קטן קנא' - ומה שאנו כורעים ב"מודים" כבר כתבו שהוא ביטול רצוננו לו ית'.. ואנו מבטלים גם רצון הגוף להשתעבד לו, ע"כ מזכירים "כל בשר", ומאן דל"כ [דלא כרע] אינו מבטל רצונו, רוצה בפירוד, שיטת הנחש.