מדוע כל כך קשה לקיים מצות שמיטה בימינו? מה מקור ההסתבכות של הענין, והאם באמת יש דבר כזה שמיטה למהדרין?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' אייר תשע"ה
א. ויקרא כה' – וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו. וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים. וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן, עד השנה התשיעית, עד בוא תבואתה תאכלו ישן. סמ"ע שו"ע חושן משפט סז' ב' - דוקא בזמן שהיה שמיטה ויובל נוהג מן התורה היתה מקויימת בהן הברכה לגדל בשנה שישית לשלש שנים.
ב. הרב שאול ישראלי הקדמה ל'בצאת השנה' – מראשית ההתיישבות במאת השנים האחרונות עמדה בעיית השמיטה בפני הישוב הצעיר כמשהו שאין הצבור יכול לעמוד בו.. אז צץ רעיון השימוש בהיתר המכירה.. בשמיטות האחרונות הולכת ומשתכללת גם.. צורות זריעה שבהן אין איסור זריעה בשביעית, וכן תוך ניצול הספיקות הקיימים בהלכה.. כל הצורות האלה יש להם נקודה אחת מכבידה.. המשתמשים בהיתרים אלה כל מחשבתם לקחת את זה לשימוש לעצמם. יש כאן הכרח איפוא להרחיב את הדין של שלוחי בית דין הנזכר בתוספתא גם על העיבודים, ולהשתמש בזה גם כלפי הבעלים עצמם, אע"פ שיש כאן הערמה בולטת, וכמעט ביטול של הפקר הפרי למעשה, ברור שגם כאן הפרצה דחוקה, ואף בזה אין לראות פתרון קבע.. לא נוכל לראות זאת אם כן אלא כדרך נוספת לשעת הדחק. והשוקל ישקול ויכריע באיזו דרך שימוש בהיתר החששות יותר מעטים, והיא יותר מרווחת מבחינת תפיסת הרע במיעוטו.
ג. הרב אברהם שפירא הקדמה למדריך השמיטה תשמ"ז – ..כל ההבטחה האלוקית היא בזמן שהשמיטה מהתורה.. למראית עינינו לא נראה שרוב הציבור החקלאי נחלץ מהמצוקה.. רוב החקלאים לא יעמדו בנסיון ובהכרח לדאוג שלא יכשלו באיסורי שביעית.. כל זה ברור לעיני כל, ואין להסתיר ולהעמיד פנים בניגוד לאמת, בדברים בדויים מן הלב ההומה לקיום המצוה. והנה אין להאריך כלל בנקודות ההלכה בזה, אחרי שאין כלל גדולים בדורנו שיוכלו להכריע בהן.. כבר הוכרע בהלכה לפי הרוב, כשיטות ששביעית בזה"ז דרבנן. הוכרע שאין קנין לגוי להפקיע, אבל כשקדושת הארץ מדרבנן, דעת בעל התרומות והגר"א שנכרי מפקיע מקדושת הארץ. כמו כן, גם במחלוקת של הב"י והמבי"ט, אין בכח של גדולי הדורות האחרונים להכריע.. בתשובה הארוכה של הב"י באבקת רוכל.. שכך כתב הרמב"ם ושכך היה המנהג בירושלים.. וכן נקבע המנהג בארץ לנהוג כבית יוסף.. ..דעת הג"ר יצחק אלחנן מקובנה, שהיה לראש הפוסקים בדורו, להקל על ידי מכירת קרקעות לנכרי ולהתיר מלאכות האסורות מדרבנן על ידי ישראל עני, ומלאכות האסורות מדאורייתא על ידי גוי, ואיתו הסכימו הג"ר יהושע מקוטנא, הגר"ש מוהליבר.. והגר"י קלעפפיש.. בשנת תרס"ט.. נתמנה הגרא"י קוק לרב המושבות. הוא חזר להורות כהגרי"א.. למעשה נהגו בישוב החדש כהיתר רבם הגרא"י קוק.. לאחר פטירת הגרא"י.. הגאון בעל "חזון איש".. התנגד למתן ההיתר, וכדי להקל על האפשרות של שמירת שביעית חידש הרבה חידושים בהלכה זו שלא ידעו מזה קודם.. ורוב הישוב החדש נהג כפי שנהג קודם.. קו בולט.. הרבנים מארי דארעא שנשאו בעול ההוראה של הציבור, הורו למעשה כפי הוראות הגאונים הנ"ל, שסמכו על היתר המכירה. וכפי שכתב הגרא"ד תאומים.. שבזמן שהיה בחו"ל היה נוטה לאיסור, אבל כשעלה לארץ, נתמנה כרבה של ירושלים וראה את המצב כפי שהוא, שינה באמת דעתו להיתרא.
ד. ט"ז יורה דעה רצג' ד' – אנו רואין חכמי ישראל כמעט רובם אין נזהרין מחדש בשום שנה ולא שייך לומר עליהם מוטב יהיו שוגגים.. נראה לפי ע"ד.. דהך איסור דחדש בח"ל הוא פלוגתא דתנאי.. דבמדינות אלו שהוא שעת הדחק דחייו של אדם תלוי בשתיית שכר שעורים ושבולת שועל כדאי הוא התנא קמא לסמוך עליו בשעת הדחק..
ה. רמב"ם שמיטה ויובל ד' כט' - עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית פירותיה מותרין, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה, והעכו"ם אינן מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם. כסף משנה - ..כלומר מפני שהשדה של עכו"ם וגם לא נעבד בה עבודה ע"י ישראל הלכך מותרים.. מבוא לשבת הארץ יא' – ולכאורה קשה, כיון שסובר שכל זמן שהקרקע היא ביד הנכרי הרי היא מופקעת מקדושתה.. ולמה לא תהיה העבודה מותרת לישראל, וכמו שבאמת כך היא שיטתם של רש"י, הר"ח, הערוך, התוספות לחד שינויא בעה"ת והלכות ארץ ישראל..? לפיכך נראה לומר דסבר הרמב"ם שחכמים אסרו.. להרחיק את ישראל מעבודת השדה בשביעית, כדי שלא יבא לעבוד בתוך שדהו.. ולדעת בעה"ת אין כאן שום איסור.. ועכ"פ נראה, שמחלוקת שלהם היא ספיקא במידי דרבנן, דמן התורה גם להרמב"ם אין שום איסור כשיעבוד ישראל בקרקע המופקעת מקדושתה, כל זמן שהיא תחת יד הנכרי.
ו. מבוא לשבת הארץ בסיום – אחרי כל אלה, אין מקום לערער על דרך הוראה כזו, במקום דחק שנוגע להפסד של רבים, אפילו אם לא היה הדבר נוגע לישיבת ארץ ישראל. וקל וחומר שהדבר נוגע ליסוד חיי נפש של ישיבת ארץ ישראל.
ז. הקדמה לשבת הארץ – סגולת האומה, הטוב האלוקי הטבוע בקרבה.. אין חיי החול יכולים להוציאה מן הכח אל הפועל. חיים אלה במהומתם המעשית התכופה, מסתירים הם את ההוד הרוחני של הנשמה האלוקית, ומעכבים את הזרחת אורה הבהיר והישר.. דחיפת הגדול וההשתלמות של החיים, צריכה שתצא אל הפועל על ידי נתינת רוח של הפסקה והתנערות ממהומת החיים הרגילה. היחיד מתנער מחיי החול לפרקים קרובים, בכל שבת. "בא שבת באה מנוחה", מתחלת הנפש להשתחרר מכבליה הקשים, "ביום הניח ד' לך מעצבך ומרוגזך ומן העבודה הקשה אשר עובד בך" (ישעיהו יד' ג'), ומבקשת היא לה אז נתיבות עליונות, חפצים רוחנים, כפי טבע מקורה, "טוב להודות לד' ולזמר לשמך עליון".. את אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה. צורך מיוחד הוא לאומה זו, שהיצירה האלוקית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלוקי שלה בכל מלא זהרו, אשר לא ישביתוהו חיי החברה של חול עם העמל והדאגה, הזעף והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה בכללותה כמו שהיא..