פרשת בחוקותי – הברית הנצחית

דף מקורות - פרשת בחוקותי – הברית הנצחית

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, פסח שני תשע"ד
א.    ויקרא כו' – אם בחוקותי תלכו.. והקימותי את בריתי אתכם.. רש"י - ברית חדשה, לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר, שנאמר (ירמיה לא ל) וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית הראשונה.

ב.     יחזקאל כ' – והעולה על רוחכם, היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגוים, כמשפחות הארצות, לשרת עץ ואבן. חי אני נאום ד' אלוקים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים, וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה.. והעברתי אתכם תחת השבט, והבאתי אתכם במסורת הברית.. כי בהר קדשי, בהר מרום ישראל, נאום ד' אלוקים, שם יעבדוני כל בית ישראל כולו.. רד"ק – במסורת הברית - אאסור אתכם בברית שלא תצאו ממנה לעולם.

ג.     ירמיה לא' – הנה ימים באים נאום ד', וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה, ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם, ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בם נאום ד'. כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ד', נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתובנה, והייתי להם לאלוקים, והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר, דעו את ד', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, נאום ד', כי אסלח לעונם, ולחטאתם לא אזכר עוד. רד"ק - לא תהיה חדוש הברית אלא קיומה, והרי אומר מלאכי חותם הנביאים בחתימת דבריו, זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, וכל אותה הפרשה עתידה, כמו שחתם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, הרי אתה רואה כי לא תהיה לעולם תורה חדשה אלא אותה שנתנה בהר סיני כמו שכתוב אשר צויתי אותו בחורב.

ד.     ויקרא שם - ונתתי משכני בתוככם.. והתהלכתי בתוככם, והייתי לכם לאלוקים, ואתם תהיו לי לעם. רמב"ן - שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם.. ספורנו - ואתם תהיו לי לעם. שתהיה כל מגמת פניכם לעשות רצוני ולעבדני שכם אחד בלי ספק כמו שראוי שיעשה כל עם למלכו..

ה.    פנקס יא' כג' - כשמתקרבים אל הדבקות האלוקית, מיד מתפשט רוח השמחה בנשמה, שזהו אור רוח הקודש המעודד את החיים. אבל יחד עם זה מתגנב רוח של דכאות, שנוטה לעצבון.. מפני שהיראה האמתית, שהיא באמת אחת עם האהבה והדבקות האלוקית, היא אינה יכולה להתקרב לנו כי אם על ידי הלבוש של הזעזוע.. שעתיד הוא להסתלק לעתיד לבא.. כל אלה שאינם מבחינים, לוקחים את הזעזוע במקום היראה.. כל היסוד של עיקבתא דמשיחא, וכל החוצפא שלה, היא בחינת צואת הכלבים, שמעבדים על ידה את העורות לכתוב עליהם סתו"מ.. והיינו, שמהם ניקח כוחות להפריד לפחות בין היראה והזעזוע גם בזמן הזה, ולטעום את הטעם מעין עולם הבא של הטיול בגן עדן, במדרגת והתהלכתי בתוככם, אטייל עמכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממני, יכול לא תיראו ממני, ת"ל והייתי לכם לאלוקים..

ו.      אור החיים - והתהלכתי בתוככם. על דרך אומרו (יואל ג') ונבאו בניכם ובנותיכם, שיהיה אורו יתברך מתהלך בתוכם, והוא רוח המנבא, על דרך אומרו (במדבר י"א) עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם.. עוד ירצה באומרו והייתי לכם לאלוקים, לצד כי בזמן הזה אמונת אלקותו הוא מפי הנביאים, לזה אמר כי הנה ימים באים שכל עם ה' יוכר להם אלקותו יתברך, וידעו כי ה' הוא האלוקים, והוא מאמר והייתי לכם לאלוקים, שיכירו אלקותו מצד עצמם..

ז.     אורות הקודש ג' קו' – עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם. שמות רבה מח' ד' - אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה אבל לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם שנאמר (יחזקאל לז) ונתתי רוחי בכם וחייתם.

ח.    ראש מילין א' – האלף.. היא אומרת לנו.. להקשיב, ללמוד, לאלף. האולפן, זה תרגום הלמוד. יודעת היא הנשמה, שכל הבא בלימוד איננו מקורי. מקורי הוא הרעיון הפנימי שאינו מבוטא, שהיה יהיה נחלת העולם, ביום הגדול שאיש את אחיו ואיש את רעהו לא ילמדו עוד לדעת את ד', כי כולם ידעו אותו מקטנם עד גדולם. הלימוד הוא תרגום, אחוריהם של הפנים המחשביים, לא הערות הנשמתית כי אם תרדמתה, זאת היא תורת הוראת האלף בשמו..

ט.    שו"ע יו"ד רנד' – א. אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא. ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל, ואינו יכול ליטלה מעובדי כוכבים בצינעא, הרי זה מותר. ב. שר עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו, וינתן לעניי נכרים בסתר, כדי שלא ישמע השר. ש"ך - אבל לא לעניי ישראל, משום דכתיב ביבוש קצירה תשברנה, כלומר כשיכלה זכות שביד עובדי כוכבים ויבש לחלוחית מעשה צדקה שלהם אז ישברו. דעת כהן קלב' – ..דגבי יחיד שייך רק טעם דמבזה נפשיה, ואסור לישראל לבזות נפשו לפני גוי בשפלות כזו, וזהו דוקא בפרהסיא ולא בצנעה. וטעם של ביבוש קצירה.. בצדקה דרבים.

י.      דברים כח' – והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. סוטה מז: - משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים - היו ישראל למעלה והם למטה, ישראל לפנים והם לאחור.