במכת שחין ואופן ביצועה גנוז סוד הגבורה הישראלית המנצחת ששוברת את תקוותם של פרעה וחרטומיו וכל אויבי ישראל לדורותיו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' טבת תש"פ
א. שמות ט' – ויאמר ד' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה. והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל ארץ מצרים.. ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטמם ובכל מצרים. ויחזק ד' את לב פרעה.. רש"י - פיח כבשן. דבר הנפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן.. פיח לשון הפחה, שהרוח מפיחן ומפריחן. וזרקו משה. כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן. ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים. רמב"ן - בושו והכלמו וחפו ראשם בהיותם מלאים שחין ולא יכלו מלט נפשם, על כן לא באו בהיכל המלך.. והיו בבתיהם מסוגרים. רבינו בחיי - בחמש מכות ראשונות.. אין החזוק מאתו יתברך כי אם מתוך כובד לבו של פרעה, ומתוך שהיו החרטומים מחזקים את לבו ומתפארים בחכמתם אצלו, אבל עתה במכת השחין לא באו בהיכל מלך.. ואין מחזיק ביד פרעה ואין מדבר על לבו, ואולי היה נמלך לשלחם אלא שהיתה סיבה מאת השי"ת מכאן ואילך.
ב. פע"ח שער חג המצות - מגבורה דנוק', בנצח זכר דקליפה. דברים כח' - יככה ד' בשחין רע על הברכים ועל השקים.. ישעיהו נא' - ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לנפשך שחי ונעברה.. מצודת ציון – שחי, ענין כפיפה והשפלה..
ג. שמות רבה יב' ד' - המכות האלו, ג' על ידי אהרן, ושלש על ידי משה, וג' על ידי הקב"ה, ואחת על ידי כולן. דם, צפרדע, כנים - על ידי אהרן, לפי שהם בארץ. ברד, ארבה, חשך - על ידי משה, לפי שהם באויר, שכן שלט משה בשמים ובארץ. ערוב, דבר, מכת בכורות - על ידי הקב"ה. ושחין על ידי כולם.
ד. אוה"ק ב' הטוב הכללי יט' - ארבע שאיפות עומדות ברוח האדם.. האחת, שאיפת הרע הגמורה.. השאיפה השניה היא הכרת הרע ברשעתו, ומתוך כך הכרזת היאוש המוחלט של כל היש, ושאיפת ההצלה בכליון מוחלט.. השאיפה השלישית היא יאוש למחצה, כלומר, להתיאש מהרשעה בעצמה, מהרע ושליטתו בעצמו, למסור בידו את החומר ואת העולם החברותי.. ולהציל מתוך יאוש זה את הפנימיות של החיים, שזהו צד הטוב שלהם. השאיפה הרביעית היא העומדת להציל את הכל. מבלי להשאיר גם צרור, לחשוב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, להציל את הגוף כמו הנשמה, את חיצוניות ההויה כמו פנימיותה, את הרע בעצמו כמו את הטוב, ולא עוד אלא להפך את הרע לטוב גמור, ולהעלות את העולם ומלואו בכל צדדיו ותכסיסיו, את העולם היחידי בכל ערכיו החומריים, ואת העולם החברותי בכל סדריו, להעמיד את הכל על בסיס הטוב. זאת היא שאיפת ישראל. המבוטאה במעמקי תורה, ביסוד האמונה, בהליכות החיים, בכל מלחמותיו, המעשיים והרוחניים, בכל תקותיו, למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, קנאת ד' צבאות תעשה זאת. וקנאת ד' היא רוח החיה בגבורת ישראל, שלא להניח להרשעה האנושית ולא להרשעה העולמית אפילו כמלא נימא, והאלילים כליל יחלף, ונשגב ד' לבדו ביום ההוא, ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ד' מלך. ומובן הדבר, שבין היאוש הגמור, של הבודיסמוס, ובין היאוש למחצה, של הנוצריות, הם משמשים באיזה אופן את הרשעה העולמית, ברצותה על כל פנים להמשיך אליה כל אשר תוכל, לפחות להודות בממשיותה ונצחונה, כשהיא לעצמה, וממילא היא מתבצרת. ובא אור ישראל להסיר את כל חושך, ולהעביר מן הארץ כל ענן מקדיר, להסיר את פני הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים.
ה. בבא קמא פ: - דאמר רבי יהושע בן לוי, שחין שהביא הקב"ה על המצרים, לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר, ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה. אלשיך פרשת וארא - הוצרך יקחו יחד בחפני שניהם פיח הכבשן, למען הקנות בו שתי הבחינות המתייחסות אליהם שהם אש ומים, אש על ידי משה להיות יבש מבפנים, ומים על ידי אהרן להיות לח מבחוץ. וזהו אומרו קחו לכם כלומר בשביל בחינות שלכם.. אחרי כן יזרקנו משה השמימה, אשר שתי הההי"ן יורו היות בשמים העליונים.. למען על ידי השכינה יתברך יתן בו כח ילקה בו שמה השר, אשר מבלעדו יתברך לא ילקה השר הרוחני.. להורות כי במה שמכה החומריים מכה השר, כי אין לפניו יתברך הפרש בין זה לזה. על כן האפר שהוכו בו העם, נזרק למעלה עד המכה בו את השר.
ו. קובץ ז' פג' - האמוניות יש בה תוכן של טבע, ותוכן של הכרה והשכלה. מצד התוכן הטבעי שלה היא מלאה גבורה ואש משולהבת, ואינה יכולה לסבול שום דבר המנגדה. ולא דוקא דבר המנגד את כל מהותיותה אינה יכולה לסבול, כי אם גם דבר שהוא מנגד את שבילה הפרטי ואת סגנונה המיוחד. על כן לא יוכלו אמונות מיוחדות לדור בכפיפה אחת ולהתערב זה בזה, אם לא שיצמח מזה היזק טבעי עצמי לכולן. וכל מה שהאמונה היא יותר אדירה, יותר בריאה, יותר חשובה וענקית, יגדל כח הטבע שלה, ותגדל מאד קנאתה וקפידת הטהרה שלה. אמנם מצד התוכן ההכרי של האמונה, מלאה היא רוחב דעת, ומעוטרה היא על ידי זה ברב חסד וסבלנות גדולה. יודעת היא בהכרתה שהרוח הפנימי של העריגה הא-להית וההשלמה העליונה שהיא שואפת אליה, היא כל כך עשירה בגוונים, עד שהיא יכולה להתלבש בלבושים שונים מאד, וגם בתיאורים הפכיים, והיא מתעלה על ידי זה על כל סתירה ומתרוממת מעל כל ניגוד. ובאמונה בגודל קדשה, זורמים תמיד אלה שני הפלגים, שני שטפי הקודש של חסד וגבורה, מדת הדין ומדת הרחמים. וכשהאמונה מתרוממת לרום מקורה, לצורתה העליונה, שמשם מקור חייה ושפעת פרנסת קיומה, והארתה מאור תורה העליונה, מדת הגבורה מתמזגת, והכללות מתאחדת עם הדייקנות, ברב טהרה והארה גדולה.
ז. עולת ראי"ה א' עה' – אוזר ישראל בגבורה. גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל, גבורה המצטינת לא בכבושים שמכבשים את אחרים.. אלא.. בכבוש שהאדם כובש את עצמו, גבורת הנשמה הא-להית.. ולהבדיל עם זה בין החלק השפל של הגויה לחלקה העליון שיהיו הכחות, המטים את האדם לצדו הבהמי, מושפעים להיות טהורים ומשועבדים לגבורת הלב, המתמלא עז טוהר ורגש מלא קודש, בשאיפה עליונה לגבורה של מעלה.