היציאה מהגלות כרוכה בסיגול יחס ארץ ישראלי למלאכה בתור מעשה מצוה שהשכינה שורה בו והתורה מתקנת עולם על ידו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכד' שבט תש"פ
א. שמות כב' – ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו. רש"י - אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי. יונתן - ואנשין קדישין טעמין חולין בדכותא תהון קדמי.. הכתב והקבלה - אונקלס ויבע"ת ואנשין קדישין, ולא ידעתי למה לא תרגמו כפי הראוי ואנשין דקודשא, כי יש הבדל גדול בין קודש לקדוש כהבדל בין חכם לחכמה, ובמכדרשב"י (ד' קכ"א) איתא כתיב הכא ואנשי קודש תהיון לי והתם בנבלה כתיב לא תאכלו כל נבלה כי עם קדוש אתה, התם לעילא ולעילא, דקודש יתיר לעילא מן קדוש.. רבינו בחיי - היה ראוי שיאמר "ואנשים קדושים", אבל הכתוב ירמוז כי כנסת ישראל הנקראת "קדש" היא כחן של ישראל ונקראת קדש שהיא מושכת מן הקדש שהיא החכמה הרמוזה באות יו"ד בראש השם המיוחד ועל כן הוסיף מלת "לי".. כי ישראל מקודשים לשמו.. והזכיר "בשדה" לתוספת באור כי שם כחו של עשו הרשע שהיה "איש שדה" והוא כחו של קין ראש המרצחים שהזכיר בו הכתוב "ויהי בהיותם בשדה", גם הכלבים מן הצד ההוא והטרפה ראויה להם..
ב. מלבי"ם - שם טרפה ופעל טרף הונח בעצם על החיות הטורפות את החלשים מהם.. ומ"ש ובשר בשדה.. אין לומר דוקא בשדה.. דבאיזה סברא נאמר כזאת.. וע"כ.. שדבר בהוה שדרך החיות הטורפות להמצא ולטרוף בשדה..
ג. סוטה לח: - אמר אדא א"ר שמלאי, בית הכנסת שכולה כהנים, כולן עולין לדוכן. למי מברכין. אמר ר' זירא, לאחיהם שבשדות. שבת לה: - תנו רבנן, שש תקיעות תוקעין ערב שבת, ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות..
ד. שפת אמת משפטים תרלב' – בשם הרה"ק ז"ל מקאצק ע"פ ואנשי קודש תהיון. להיות שמירת הקדושה במעשה אנוש ותחבולותיו. פי' שאין מחסור להשי"ת מלאכי עליון שרפים וחיות הקודש. רק שמתאוה לקדושת אנשים ולכן המשיך נצוצי קדושה גם בעוה"ז במדה וצמצום.. שיש בכל דבר התפשטות קדושה במדה וצריכין לשמור הגשמיות שלא לצאת מגבול הקדושה כנ"ל. אבות דרבי נתן יא' - שמעיה אומר אהוב את המלאכה.. שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך.. אורות התחיה טז' – דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתקונו של עולם, וזאת היא אהבת המלאכה, שכל כך שגבה מעלתה מצד עצמה ושנתנה בברית. ומעתה אין ספק שתקון עולם מלא והתרחבות אור הקדש נמצא באמת בכל מלאכה.. אמנם הנעלה מכל היא ההצלה הכללית של הכשרת החיים הפנימיים של המציאות.. אבל המחשבה של גדולי הדעת מתאחדת גם עם נטית אהבת המלאכה והעבודה הממשית.. וכשישנם צדיקים בדור, שאור ד' מופיע עליהם תמיד, הם מאחדים נשמתם עם נשמת הכלל כולו, והגות לב פנימי של המוני בני אדם עושי המלאכה מתאחדת עם הגות לבבם. וצד המארה שיש במלאכה שהיא באה מצד קנאת איש מרעהו, ומצד שנאת הבריות היונקת הרבה ממלחמת החיים בצורתה הארורה בעולם הירוד, הרי היא הולכת ומתפכחת, ויוצאה היא מכלל ארור ובאה לכלל ברוך. לפעמים יש כח בצדיקים לתן אור קדושה בעצמות המלאכה עד שיהיה בה כח מעין של תורה, להביא לחיי עולם הבא ולתקן את הפגמים ולהשיב בתשובה גמורה את עוסקיה, גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים.. וכל מה שמתוספות מלאכות ועבודות גשמיות בארץ ישראל, תצא על ידי ישראל ביסודה המלאכה והעבודה משפלותה המאררה, וכל מה שתגדל השפעת לשון הקדש בעולם, וכל מה שיעלה כח התורה והתפלה הטהורה, המתאמצת להרחיב את אור האצילות הא-להית בעולם.. כן יוסיף האור להגלות..
ה. ברכות ט: - העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים, כל הסומך גאולה לתפלה, אינו נזוק כל היום כולו.. אמר ליה רבי אלעא לעולא כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא ושמח במצות, זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא. תוספות - וא"ת והלא כל העולם סומכין גאולה לתפלה.. וי"ל דהכי קאמר כל הסומך גאולה לתפלה כותיקין שקורין ק"ש קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ. רב נסים גאון - ובאגדתא דקהלת למה קורין אותן עדה קדושה שהיו משלשין את היום שליש לתפלה שליש לתורה שליש למלאכה ויש אומרים על שהיו יגעים בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ. ילקו"ש קהלת תתקפט' - ראה חיים עם אשה, בני רבי בשם עדה קדושה אמרו קנה לך דברי אומנות עם דברי תורה, מ"ט ראה חיים זו תורה, עם אשה זו אומנות, ולמה קורין אותה עדה קדושה שהיו משלשין.. רבי יצחק בן אלעזר קרי ליה לרבי שמלאי ורבי ברקאי עדה קדושה, ולמה קוראים נחום איש קדש קדשים שלא הביט בצורת מטבע כל ימיו.
ו. ברכות י: - והטוב בעיניך עשיתי. אמר רב יהודה אמר רב, שסמך גאולה לתפלה. ..אמר רבי מני, גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף.
ז. קובץ ז' קא' - צור עולמים, צייר עולמים, אין צור כא-לוהינו, אין צייר כא-להינו, הצר צורה בתוך צורה וזורק בה רוח ונשמה, קרביים ובני מעיים. והננו חבושים בתוך הצורה, מוגבלים בתיאוריה, נהנים מאורה העליונה על ידי התיקון המסתיר של לבושיה, ונפשנו כוספת לעליונות מוחלטה, לגאולה גמורה, לשחרור מכל מצרים, לשאיפת תפילה הרוממה, המתנשאה לכל לראש, המברכת את הכל ממקור חיי כל. והננו חותמים בגאולה, כדרך פתיחתנו, המסמיכה תפילה לגאולה. והגאולה היא גאולת התפילה ממצריה, משאיפותיה המוגבלות, אל המרחבים האין סופיים. מן המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה, ד' צורי וגואלי. וגאולה שאין עמה תפילה הרי שורפת ביקודיה, מהרסת את כל הצורות בחום לבת אשה, אוכלת הכל ביקוד אורותיה, והננו מסמיכים מיד תפילה לגאולה, והסמיכה היא סמיכת גאולה לתפילה. ובטחון גאולת התפילה היא מקור שמחת המצוות, עבודת ד' מרוב כל. יומא חד סמיך גאולה לתפילה ולא פסק חוכא מפומיה כולי יומא, זאת היא התגלות נשמתו של אדם גדול, השמח במצוות, שראוי לשאול בשלומו במעמד כל החבורה, רב ברונא.