החיבור של מדינת ישראל אל הקדושה בכל מישורי החיים הוא אשר מביא נצחיות לנטיעתנו המחודשת על אדמת ארץ ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליד' שבט תשפ"א
א. שמות טו' – אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן, עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש א-דני כוננו ידיך. ה' ימלך לעלם ועד. רש"י – נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו. בבא בתרא קיט: - תביאנו לא נאמר אלא תביאמו, מלמד שמתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין.
ב. מכילתא דרשב"י - ותטעמו נטיעה שאין לה נתישה וכן הוא אומר ובניתים ולא אהרוס וגו' (ירמיה כד'), ונטעתים על אדמתם וגו'. עמוס ט' - הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקצר ודרך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם.. אבן עזרא - ואני אנטעם על אדמתם כעץ שלא יזוז ממקומו וככה תביאמו ותטעמו וככה אשתלנו. ירמיהו כד' - ושמתי עיני עליהם לטובה והשבתים על הארץ הזאת ובניתים ולא אהרס ונטעתים ולא אתוש. ונתתי להם לב לדעת אתי כי אני ה' והיו לי לעם ואנכי אהיה להם לא-להים כי ישבו אלי בכל לבם. רש"י – אתוש - ל' עקירה. ילקו"ש בשלח רנג' – תבאמו ותטעמו. נטיעה שאין בה נטישה. מוסף שבת – שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.
ג. שמות ו' – והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה .. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים.. והבאתי אתכם אל הארץ.. פרקי דר' אליעזר פרק מב' - תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, אמ' הב"ה למשה, משה לא אמרת תביאנו ותטענו אלא תביאמו ותטעמו, והמוציא הוא המביא, אלא חייך כדברך כן יהיה, בעה"ז אני מביא אותם ולעתיד לבא אני נוטע אותם נטע אמת שלא ינטשו עוד מעל אדמתם, ואומ' ה' ימלוך לעולם ועד.
ד. דברים לב' – ואמר אי אלהימו צור חסיו בו. אשר חלב זבחימו יאכלו.. רש"י - ואמר הקב"ה.. אי אלהימו – ע"ז שעבדו. אלשיך - יאמר הוא יתברך להם אי אלהימו ולא יאמר אי אלהיכם לנוכח, כי הלא אחרים הם להם.. בית הלוי – אלמלא לא חטאו ולא היה מקום לגלות בע"כ שהי' אלו הצריכים להתחבר להם באים מעצמם לארץ ישראל.. ולזה הוא שנתכוונו עולי הים בשירתם ואמרו שמעו עמים ירגזון כו'.. שמדבר באומות שכני א"י, ואמרו אח"כ תביאמו ותטעמו בהר נחלתך אמרו בלשון נסתר דהטובים שבהם שראויים להתוסף עלינו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך דהם יבאו אצלינו ולא נצטרך לילך אחריהם. ולא נתקיימה כוונתם זאת והך תביאמו קאי על הבנים שלהם שיבאו ולא הם עצמם..
ה. ילקו"ש בשלח רנג' - רבי יוסי אומר אלו אמרו ישראל על הים, ה' מלך לעולם ועד, לא היתה אומה שולטת בהן לעולם אלא אמרו ה' ימלך לעלם ועד, לעתיד לבא. שירת הים על הרב חרל"פ 276 – בשנת תשי"א.. אמר הרב חרל"פ: "ה' מלך" – בהווה, זו היתה שירת הים האחרונה של הרב חרל"פ.
ו. זוהר בשלח נט: - תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה, אימה מבעי ליה.. אמר רבי שמעון כלומר דחילו דשכינתא.. תביאמו ותטעמו, תביאם ותטעם מבעי ליה.. אלא רוחא דקודשא אמר על אינין דרא בתראה דגזר יהושע.. ואלין אתחזיאו למירת ארעא, כמה דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, דכל מאן דאתגזר ואתגליא ביה רשימא קדישא ונטיר ליה אקרי צדיק, בגין כך לעולם יירשו ארץ, ועל דא תביאמו ו' יתירה תביאמו לאינון דאחידן בו', ותטעמו כמה דאת אמר נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, לאינון דאחידן בו'..
ז. שיחות הרצי"ה ויקרא 238 – קדושה היא שיא המעלה ושיא הגדלות של ישראל.. בענין זה יש הגדרה יסודית של חז"ל: 'קדוש לעולם קיים' (סנהדרין צב'). קיימות זאת מציאות. קדושה אינה ביטול וחולשת מציאות אלא אדרבה שכלול מציאות, נצח ותוקף של מציאות, גדלות ואמיתיות מציאות.
ח. ויקרא רבה כה' א' - וכי תבואו.. ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה. שפת אמת קדושים תרלח' - כח הנטיעה ניתן לבנ"י שיכולין לנטוע ולדבק כ"ד לשורשו בכח התורה. וז"ש וחיי עולם נטע בתוכינו. ונטעתם כל עץ מאכל לראות לבטל כל דבר לשורשו והיא עיקר בחי' ארץ ישראל וע"ז מבקשין ותטענו בגבולנו.
ט. ישראל ותחיתו יא' - כל מה שנותן כח יותר גדול לעולם הבא הרי הוא יותר חי באומץ גם בעולם הזה. והדבר מתבחן בישראל לענין בנין האומה. כל המאמץ את חיי עולם הרי הוא בונה את האומה בפועל, כי חיותם הלאומית של ישראל המשך היא מהצלחת עולמים.. ומיסוד עולם זה יבנה ויכונן גם עכשיו עמק החיים הלאומיים בישראל ויתגדל בנין הארץ.
י. ישעיהו ס' - ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר [כתיב: מטעו] מטעי מעשה ידי להתפאר. רד"ק - לעולם ירשו ארץ - שלא יגלו עוד ממנה לעולם, כי יהיו נצר מטעי, שיראו במעשיהם כי אני נטעתים לא כבראשונה. אורות התחיה מב' - הלאומיות כשהיא רעננה תוכל להשביע מטל החיים הרוחניים שבה גם את היחיד, ומשרישה בקרבו די מוסר ודעת, כל אחד מבני העם, הדבקים בעמם בדבקות פנימית, מתמלא עז חיים כאלה לפי תכונת הדבקות והתעוררות הרוח שלו לקרבת האומה. אבל כשהאומה בכללה קודרת ונופלת צריך כל יחיד להרטיב את רוחו מהמקור המוסרי והמדעי הכללי, ולבא ממולא טוב להדבק בעמו ולעורר רוחו לתחיתו, ואז יהיה מכלל בוני האומה. אוצר התורה לישראל הוא בשעת הירידה מכוון לקחת ממנו חיים לתן לאומה בכללה מאת כל יחיד להחיותה ולעוררה, ובעת תחיתה הוא נמזג בכללות האומה ומשפיע ממנה האור והחיים על כל היחידים. כשבאים להסתפק בדבקות הלאומיות בעת הירידה ושוכחים את אוצר החיים לא תוכל אז האומה לפרנס מרוחה את החיים הרוחניים, ומהדבקים רק ברעיונה הכללי, בלא חדירה לאור החיים של הקדש שבה, תשאר רק רשימת חיים, עד שיתעלו למקור חייה ומשם ישובו להחיותה.