איך בונים את כלי הקיבול הנשמתי הישראלי המושך את האורות משמי שמים ומאיר לעולם כולו זהו הסוד הגנוז במזבח שבנה משה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לה' אדר תשפ"א
א. שמות כז' – ועשית את המזבח עצי שטים.. נבוב לחת תעשה אתו.. אונקלוס - חליל לוחין.. רש"י - לוחות עצי שטים מכל צד והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד שיהא עביו חמש אמות על חמש אמות כמין סדן. אבן עזרא - וכמוהו ואיש נבוב ילבב (איוב יא), שהוא ריק בלי לבב, על דרך האומרים ראש בלי מוח. רבינו בחיי – "ואיש נבוב ילבב", כי האדם בילדותו הוא חלול מבלי דעת והשכל, ואחרי כן ילבב, כלומר יקנה לב. והנה בחלל המזבח הזה היו ממלאין אותו אדמה..
ב. איוב יא' יב' - ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד. רש"י - ואיש נבוב - חלול בלא לב אשר לא הבין דרכו. ילבב - יקנה לו לב לשוב לבוראו ולפשפש במעשיו או אדם אשר היה כעיר פרא לימוד מדבר קל בלא דעת. אדם יולד - ילמד עצמו להיות אדם חדש כסדר בני אדם ויכוין דרכו. מצודת דוד - כי גם הסכל הריק מחכמה עם כי עשה העמל מחסרון הדעת עכ"ז ענש יענש כי ראוי לאיש נבוב וריק מחכמה לקנות לב להשתדל בחכמה להשכיל דרכי ה'.. מצודת ציון - נבוב - חלול וריק כמו נבוב לוחות. מלבי"ם - יש לך לשאל מדוע ברא ה' את העיר פרא.. ומדוע לא בראו שיהיה לו שכל.. וכמו שלא יקשה לך שאלה זאת, כי ה' נתן לכל חומר את הצורה אשר החומר מוכן אליה.. וכן חומר האדם אינו מוכן שישכיל השכלות מופשטות מחומר כי אינו מוכן שישכיל רק ע"י החושים והבחינה, ואם היה בורא אותו שישכיל כשכל מופשט מחומר היה בהכרח שכל מופשט מחומר, והי' מלאך לא אדם, וכמו שא"א שעיר פרא יולד שיהיה אדם כן א"א שאיש נבוב ילבב.
ג. קובץ ב' מא' - מה שהוא למעלה מן הדעת, אין חופש הדיעות נופל עליו. והגיון האמונה העליון, הוא הגילוי הא-להי שבנשמה שלמעלה מכל דעת, שעל כן אין הפראזה של חופש הדיעות הולמת אותו. אין חופש מן החיים כי אם במוות, וצדיק באמונתו יחיה. אוה"ק א' הגיון הקודש לח' - על הידיעות העליונות אין מקום לשאול, מהיכן יודעים.. כל הידיעה הבאה מתוך מחקר אינה כי אם אמצעי איך להגיע לידיעה עליונה זו, שהנשמה מפכה מקרב עומק עמקים שלה.
ד. הטורים - נבוב לחת תעשה אתו. נבוב עולה ס'. שעד ס' אמות יכולים להוסיף על המזבח (זבחים סב.). ראש מילין סמ"ך - סמיכת המציאות, הרוחניות והחמריות שבה, בכל ערכיה, היא בהסגרה בגבולה, בהיותה נשמרת מבלי לעבור חוקה וערכה, זאת היא עמדת הסמ"ך בצורתה בכתב. ההגבלה החזקה, המקפת סביב, מבלי תת מקום לצאת מתחומי ההקצבה המציאותית, ברעיון וברצון, לא למעל ולא לתחת, לא לימין ולא לשמאל, אינה בעצמה ערך לחיים ולמציאות, ההגבלה היא תמיד שלילה והעדר, אבל הגבלה זו מוכרחת להיות חודרת בכל הויה מפורטה מאיזה ספירה שתהיה, כי בה תופע הנהרה של הצטיינות המציאות הנשארת סמוכה לאותו התוכן והחלק המיוחד שהחיים קולעים שם את מטרתם. משלי יט' - אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. הגר"א - ולפעמים אדם מתחיל ללמוד ולעשות מצוות ואחר פורש, מחמת שקשה שלו מאד, לפי שאין מסייעים לו, וזועף על ה'.. ובאמת הוא מחמת איוולתו. והיינו כי כל אדם צריך לילך לפי מדרגתו ולא יקפוץ [כת"י: לפי הדרך הצריך לו].. ואז ילך לבטח בדרכו אף כי יסייעוהו.
ה. מגילה ב. - כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. מגילה ג: - ואמר רבי יהושע בן לוי, כרך שישב ולבסוף הוקף, נדון ככפר. שמות לג' - ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. גיטין צ: - דאמר ר' אלעזר, כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. מגד ירחים - המזכירים כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון, לא יוכלו להשאר עבדי אחשורוש.
ו. קובץ ב' לט' - המחשבה על דבר חופש הדיעות אי אפשר לה להיות נקלטת בתור מחשבה מוסרית כי אם בעת שהאדם הוא עסוק בהגיון הדיעות ובירורן, שאז החופש דרוש לו. אבל בכל הזמנים שהאדם חי חיים של רגש, וקל וחומר חיים של דמיון, או שאר חישות חומריות, הוא מוכרח להיות אסור באיזה חוג של דיעות קדומות, הכל אחד אם הן דיעותיו שקדמו, או דיעות מקובלות. וממילא מובן, שכל חופש של דיעות בחיים ההמוניים התדיריים הוא ענין שאין לו כל מובן, ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. והעוסק בתלמוד תורה אין לו להתיירא מכל מכשול, כי דבר ד' הוא נר לרגלו ואור לנתיבתו, וכל העוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה, שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות.
ז. שמות לב' - ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם.. ישעיהו ל' - עתה בוא כתבה על לוח אתם.. מצודת ציון - לוח - כעין טבלא עשוי לכתיבה והוא מלשון לוחות העדות. ירמיהו יז' - חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם. מצודת דוד - חרושה - חרותה בעומק כמו המחרישה. על לוח לבם - הם דפנות הלב כי הוא עשוי כעין דפנות וחללים.. משלי ז' - קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך. מלבי"ם - והלב הוא הכח המושל אשר בנפש וצריך שציורי החכמה יהיו כתובים עליו במכתב א-להים חרות על הלוחות..
ח. אוה"ק ב' החיות העולמית ל' - יש רצון גלוי בתוכיות הנפש, רצון הלב, ויש רצון מסותר בכללות הגוף. הרצון שבלב, כשהוא מתגלה לטובה, בהארתו מוציא מן הכח אל הפועל את הרצון המסותר שבכללות החיים, וכאן נעשית מזיגה רוחנית נפלאה ויצירה גדולה. ואור זה הולך וממשיך עליו את האור הטוב, את החיים הקדושים, שבכללות ההויה, שהנם מלאים שאיפת קודש לנועם העליון של אור ד' בעולמו, אור השכינה, נשמת העולמים..
ט. קובץ ב' שנב' - ועם כל הגודל של פעולת המחשבה בעולם ובחיים, שדי בו לברר עד כמה טועה הוא המהלך של חופש הדעות שבא בצורתה של האנרכיה המחשבתית, שהוא מהפך את הצד היותר יקר ויותר טוב שבהויה ובחיים למין אנדרולומוסיא של תוהו ובוהו, צלמות ולא סדרים, שהוא באמת רק עבדות הדיעות, טירופן, הריסתן וחלין - בכל גדולה זו, אין ערוך כלל לגדולתו של הרצון, הבא להגלות מחביון עוזו בלבושה של המחשבה.
י. תהלים קט' - ולבי חלל בקרבי. ברכות סא: - רבי יוסי הגלילי אומר, צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי.