כשמדברים אל הדור ומוצאים "קירות אטומים" יש להתחזק מתוך העמקה בהבנת תהליכי הגאולה כפי שחווה אותם משה רבינו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' טבת תשפ"ב
א. שמות ו' – וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה. וידבר ה' אל משה לאמר. בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו. וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים. רש"י - אטום שפתים. וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום (ירמיה ו י) ערלה אזנם, אטומה משמוע, (ירמיה ט כה) ערלי לב, אטומים מהבין, (חבקוק ב טז) שתה גם אתה והערל, והאטם משכרות כוס הקללה. ערלת בשר, שהגיד אטום ומכוסה בה. (ויקרא יט כג) וערלתם ערלתו, עשו לו אוטם וכיסוי איסור, שיבדיל בפני אכילתו, (שם) שלש שנים יהיה לכם ערלים, אטום ומכוסה ומובדל מלאכלו. ואיך ישמעני פרעה - זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. רמב"ן - הן בני ישראל לא שמעו אלי כי לא עשית דברי נשמעים להם, ואיך ישמעני פרעה. ועוד, כי אני ערל שפתים.. ויתכן לפרש שחשב משה אולי כי מפחיתותו לא שמעו אליו כי הוא ערל שפתים ולא יכין לדבר על לבם דברים טובים דברים ניחומים.
ב. ר' חיים פלטיאל - ואיך ישמעני פרעה. פי' רש"י שזה אחד מי' ק"ו שבתורה. וא"ת בני ישראל לא הניחו רק מקוצר רוח, וי"ל דה"פ ולא שמעו אל משה ממה שאמר להם לצאת מקוצר רוח, פי' שלא יקצר עוד רוחם שלא יעבדו עוד, ועתה מיושב הק"ו, א"נ משה לא ידע שבני ישראל הניחו לשמוע מקוצר רוח, אך שהיה סבור שלא אבו לשמוע ותדע מדלא קאמר הן בני ישר' לא שמעו מקוצר רוח, וי"מ שעשה ק"ו משבטו של לוי שלא היה בשיעבוד ואפי' הכי לא שמעו, והטעם שלא היו בשיעבוד לפי דאיצטגניני פרעה ראו דסופן של ישראל לעלות ולירש הארץ ובני לוי לא היה להם חלק בארץ.
ג. תולדות יצחק - לזה אמר ראה נתתיך אלהים לפרעה, פירוש מלאך והמלאך מדבר לנביא והנביא לפרעה, ויצום אל בני ישראל שימחול להם שלא שמעו אליו. ויקרא רבה קדושים כה' - ר"ע אומר ד' ערלות הן, נאמר ערלה באוזן (ירמיה ו) הנה ערלה אזנם, ערלה בפה שנאמר (שמות ו) ואני ערל שפתים, נאמרה בלב שנאמר (ירמיה ט) וכל בית ישראל ערלי לב, וכתיב (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים מהיכן ימול אם ימול מן האוזן עדיין אינו תמים, אם ימול מן הפה עדיין אינו תמים מהיכן ימול ויהיה תמים הוי אומר זו ערלת הגוף.
ד. זוהר וארא כה: - ואני ערל שפתים אי הכי אן הוא מלה דאבטח ליה קודשא בריך הוא בקדמיתא, אלא רזא איהו, משה קלא, ודבור דאיהו מלה דיליה, הוה בגלותא, והוה איהו אטים לפרשא מלין.. ת"ח כל זמנא דדבור הוה בגלותא קלא אסתלק מניה ומלה הוה אטים בלא קול, כד אתא משה אתא קול, ומשה הוה קול בלא מלה, בגין דהוה בגלותא וכל זמנא דדבור הוה בגלותא משה אזיל קלא בלא דבור, והכי אזיל עד דקריבו לטורא דסיני ואתיהיבת אורייתא ובההוא זמנא אתחבר קלא בדבור, וכדין מלה מליל.. וכדין משה אשתכח שלים במלה כדקא יאות קול ודבור כחדא בשלימו.
ה. קובץ ב' קסא' - מרגישים אנו את האילמות הרוחנית. הוי, כמה יש לנו לדבר, כמה גדולה היא מידת האור של הצדק והחכמה שאנו מוארים בה בתהום נשמתנו, אבל איך נגלה זה, איך נבאר, איך נהגה, איך נבליט גם קצה קצהו של זיו עליון זה, על זה סגורים השערים לפנינו. בתפילה אנו מקדימים, בתחן אנו דופקים, ברינה ושבח אנו נותנים קול, ונושאים משל והיגיון. שוקדים אנו על הדלתות, אולי ייפתחו כמלוא סדק של מחט סדקית לפנינו, וכל פיותנו יימלאו שטפי דיבורים, וכל לשונותינו יעשו כנחלים זורמים, נהרי נחלי דבש וחמאה.
ו. אוה"ק א' חכמת הקודש ה' - ואם אנו מדברים והאילמות תוקפת אותנו, אם אנו מבטאים והמושגים נטבעים בדומיתנו, מפני שאין בנו כח להדריר את הדבור, לחפש את המילול, לא בשביל כך נבהל ונסוג אחור מחפצנו הקבוע. כבדות הפה לא תעצור כח לעצור את הזרם של החפץ הנשגב, אשר דבר ד' בו יגלה, אשר יאמר דבר לאזר כח לנכשלים, לבשר שלום ליריבי עם. בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ד', ורפאתיו.
ז. ישעיהו נז' - בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ד' ורפאתיו. רש"י - בורא אני לו ניב שפתים חדש כלפי שבאתהו צרה עד עתה והכל קראו עליו תגר יקראו לו שלום שלום. לרחוק ולקרוב - שניהם שוין מי שנתיישן והורגל בתורתי ועבודתי מנעוריו, ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה, אמר ה' ורפאתיו מחליו ומחטאיו.
ח. יחזקאל מז' - וישבני אל פתח הבית והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה.. ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו, ולא יתם פריו, לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיו והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. מנחות צח. - ועלהו לתרופה - רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד אמר, להתיר פה שלמעלה, וחד אמר, להתיר פה שלמטה. איתמר, חזקיה אמר להתיר פה אלמים, בר קפרא אמר להתיר פה עקרות.
ט. תהלים א' - ועלהו לא יבול.. רש"י - אפילו הפסולת שבו לצורך היא, שיחתן של תלמידי חכמים לצורך היא, וצריכה לימוד. בראשית ג' - ויתפרו עלה תאנה. בראשית ח' - והנה עלה זית טרף בפיה.
י. זוהר שלח קסה. - דוד מלכא, זית רענן אקרי קמיה קודשא בריך הוא דכתיב (תהלים נב) ואני כזית רענן בבית וגו', עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד, ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח, דכתיב והנה עלה זית טרף בפיה.
יא. קובץ ב' קפח' - להעלות דברים בטלים אי אפשר כי אם על ידי גילוי רזי תורה, וכשגילוי האור של סתרי עליון בא בשפע, מתעלים כל הדברים היותר שפלים, ומתראה בהם האור הצפון במעמקים. ועל כן בעקבא דמשיחא חכמת סופרים תסרח, ומתרבים דברים בטלים רבים בצורה של ספרות, של קיבוץ, ועל ידי התגלות אורו של משיח יהפכו כולם לקדושה, והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה.