הוא הקידה שבשמן המשחה בו נמשח המשכן וריחו נודף במיוחד, אז מדוע בחרו חז"ל לכנותו בקטורת בשם קציעה? מה ענינו הרוחני?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטו' אדר א' תשפ"ב
א. שמות ל' – ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אתו שמן משחת קדש.. אונקלוס – וקציעתא.. רש"י - וקדה - שם שורש עשב, ובלשון חכמים קציעה.
ב. איוב מב' - וד' ברך את אחרית איוב מראשתו.. ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות. ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך. רש"י - ריחה נודף ערב ומבושם כקציעה.. בבא בתרא טז: - שהיה ריחה נודף כקציעה. תהלים מה' - מר ואהלות קציעות כל בגדתיך.. רד"ק - קציעות, תרגום קידה קציעתא, והוא הנקרא בערבית ענבר. אלשיך - ולא אמר וקציעות בוי"ו, לרמוז כי הוא תואר אל השנים הנזכרים.. שאפילו בהגלותן תמיד ריחן נודף, כי על כן על בת איוב אמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא טז ב) שנקראת קציעה שהיתה ריחה נודף.. יורה כי זה ימצא יותר בקציעה.
ג. שמות כו' - ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן בירכתים. אונקלוס - ותרין דפין תעביד לזוית משכנא בסופהון.
בבא מציעא כא: - תא שמע: קציעות בדרך, ואפילו בצד שדה קציעות. וכן תאנה הנוטה לדרך, ומצא תאנים תחתיה - מותרות משום גזל, ופטורות מן המעשר. רש"י - תאנים שקוצצין אותם באיזמל, ומוהל שלהן זב, ושוטחן בשדה ליבש.
ד. זוהר חדש חוקת סד: - מר ואהלות מר דא אברהם דאקרי הר המר. ואהלות דא יעקב. קציעות דא יצחק.
ה. שמות רבה וארא ו' ה' - וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה וגו'.. בא דבר אל פרעה מלך מצרים, המשל אומר מן שטייא לית הנייא אלא מן קציא, וידבר משה לפני ה' וגו'. אגרא דכלה וארא - המשל בפי הבריות על הקציעה שהוא מין בושם והשורש הוא מין בושם ומריח, אבל השוטים והעלין הגדילין בו אין בו ריח, ואומרים זה הבריות למשל אין הנאה בטפלים רק בשורש ועיקר, ואומרים זה במשל הקציעה מן שטייא לית הנייא, השוטים של הקציעה אפילו אתה מוללו כמה פעמים אין לך הנאה בו, אלא מן קציא היינו הקציעה בעצמו. מאור ושמש - הבורא ברוך הוא ברא את עולמו להיטיב לברואיו, לקבל ממנו כל טובות והשפעות. אבל מחמת שלא יבעטו הברואים - ברא מדת גבורה כדי שייראו מלפניו. ולא שיתנהג במדת הגבורה ח"ו, כי אין נחת רוח לפניו יתברך אפילו בעונש האומות.. וכן מדתו של הקדוש ברוך הוא מביא פורעניות על אומות העולם כדי שישמעו ישראל וייראו.. והנה, הגבורות הם ש"ך דינים כמבואר בכתבי האריז"ל. וזהו פירוש המדרש הנ"ל 'מן שטיא לית הנייא', שטיא גימטריא ש"ך, רצה לומר מן הש"ך דינים לית הנייא להקב"ה להתנהג בהם; רק מה הנאה להקב"ה - מן קצייא, גימטריא ירא, רצה לומר שמזה יש הנאה להקב"ה שעל ידי שטיא יבואו ישראל לירא מפניו.
ו. קובץ א' תקנט' - הקליפה הטובה, קליפה שבקדושה, הנמשלת לקליפת הקנמון, שיש בה טעם מתוק וטוב..
עין איה שבת פרק ו' פיסקה מ' - עצי ירושלים של קנמון היו, כשהיו מסיקים בקנמון זה במרכז היהדות, במקום התקבצות הנשמות של בני א-ל חי כולם, כשההתעוררות המרכזית שמירושלים היתה משתלהבת, ריחם הטוב היה נודף להרנין את החיים של הטהרה, של האורה הצחה, של הצדקה היותר רעננה ושל המעשים היותר טובים, של המחשבות היותר עדינות רצויות ומאירות, בכל ארץ ישראל. רמב"ם הל' כלי המקדש א' ג' - וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים. כסף משנה - ומ"ש וקנה בשם הם הקנים הדקים כתבן האדומים וכו'. נראה שהוא התבן המבושם.
ז. ברכות לד: - תנו רבנן, קידה על אפים, שנאמר, ותקד בת שבע אפים ארץ, כריעה על ברכים, שנאמר, מכרע על ברכיו, השתחואה זו פשוט ידים ורגלים.. מלכים א' א' - ותקד בת שבע אפים ארץ ותשתחו למלך ותאמר יחי אדני המלך דוד לעלם. סוכה נג. - תניא, אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ ושוחה, ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן. וזו היא קידה. לוי אחוי קידה קמיה דרבי, ואיטלע. - והא גרמא ליה? והאמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע, ומנו – לוי. הא והא גרמא ליה. רש"י - שני גודליו - של שתי ידיו, ונשען עליהן עד ששוחה ונושק את הרצפה, לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה. וזו קידה - האמורה בכתובים, דאמר מר: קידה על אפים, אין לו להשתטח להגיע לארץ גופו אלא פניו בלבד, מי שיודע ויכול לעשות כן, ובדורו של רבן שמעון לא היה אחד מעומדי עזרה יכול לעשות כן, אלא הוא. איטלע - נעשה חיגר, לפי שכשזוקף גופו מאליו, ואינו נשען על ידיו בחזקה לדחוף גופו למעלה, נמצא כל אונס זקיפתו על מתניו. הטיח דברים - במסכת תענית (כה.): עלית וישבת לך במרום ואי אתה משגיח על בניך.
ח. קובץ א' תתצב' - כשרואים התגברות שטפי אורות מלמטה למעלה, אז צריכים לשאוב משם של מ"ב, וכשרואים נחלים יורדים מלמעלה למטה, אז מתקרבים לאור שם של ע"ב. וקידה שבקטורת כוללת בה"א שלה את שתי ההופעות יחד. וזאת היתה גבורתו של כה"ג להראות קידה, ולוי אחוי קידה ואיטלע משום הטחת דברים כלפי מעלה, אבל הוה גברא רבא אריכא, ששאב מקור מחשבותיו מאורך ימים ואורך אפים וקידה על אפים, וחפץ בתפארת ישראל גם בגלות, ודריש כלילא שרי. ואוהבי ד' יזהירו כצאת השמש בגבורתו, ותזרח לו השמש להרפא מצלעתו, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם.
ט. שבת נט: - אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף, בפירוש אמרת לן משמיה דרב, כלילא שרי. אמרו ליה לרב, אתא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע, ודרש, כלילא שרי. אמר, מאן גברא רבה אריכא [דאיטלע] - לוי.