מדוע בני ישראל צריכים לקחת את משארותם צרורות בשמלותם על שכמם? נגמרו החמורים? סוד העצמת שאר הרוח הישראלי
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לג' שבט תשפ"ג
א. שמות יב' – וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם. ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת. רש"י - משארתם - שירי מצה ומרור. על שכמם - אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצווה. רשב"ם - משארותם - הוא הכלי שנותנין בו הבצק, וזה מוכיח ברוך טנאך ומשארתך. כשם שהטנא הוא הסל שנותנין בה את הפרי, כן משארתך כלי שנותנין בו את העיסה, וזהו ברכת הכלים שיהוא מלאים פירות ועיסה. אבן עזרא - כי חמוריהם היו טעונים בגדים, שישאלו ממצרים. חזקוני - צררת בשמלתם לכך נהגו העולם לתת האפיקומן תחת המפה זכר לצרורות בשמלותם.
ב. ויקרא יח' - איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ד'.
ג. שמות יב' - אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל.. שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל.. רש"י - כי כל אכל מחמצת - לענוש כרת על השאור, והלא כבר ענש על החמץ, אלא שלא תאמר חמץ שראוי לאכילה ענש עליו שאור שאינו ראוי לאכילה לא יענש עליו. ואם ענש על השאור ולא ענש על החמץ, הייתי אומר שאור שהוא מחמץ אחרים ענש עליו, חמץ שאינו מחמץ אחרים לא יענש עליו, לכך נאמרו שניהם.
ד. ויקרא ב' - כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד'. עולת ראי"ה א' קמט' - התורה, היודעת את כל עומק המציאות, ממקור חיי כל חי, המודדת כל רום וכל עומק בסקירה א-להית עליונה, אמרה: כי כל שאור, הנותן אמץ גופני טבעי.. בחמוץ הלחם, ואם השרש הזה של אמוץ החיים הגופניים הטבעיים היה נכנס במסכת הקדש, היה לכאורה מחזקו ומאמץ את חילו, אבל יודע תעלומות כל חי הוא יודע, שלא אמוץ היה בא על ידי עירוב זה כי אם ירידה לתוך המשקע החמרי. וכמו שהוא בשאור ככה הוא בדבש מצד התגלות התענוג.
ה. מלאכי ב' - וזאת שנית תעשו, כסות דמעה את מזבח ד', בכי ואנקה, מאין עוד פנות אל המנחה, ולקחת רצון מידכם. ואמרתם על מה, על כי ד' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. ולא אחד עשה ושאר רוח לו, ומה האחד מבקש זרע א-להים ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד. כי שנא שלח, אמר ד' א-להי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר ד' צ-באות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו. גיטין צ: - כי שנא שלח - ר' יהודה אומר: אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר: שנאוי המשלח. ולא פליגי. הא בזוג ראשון, הא בזוג שני. דאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה'.. רד"ק - ואאז"ל פי' כי הם דברי העם.. אמרו לו והלא אברהם אבינו ע"ה שהיה אחד ולא עשה כן כמו שאנחנו עושים שהניח אשתו ובעל הגר שפחתו ואעפ"י ששאר רוח לו והיה נביא, והנביא הוא משיב להם ומה האחד מבקש זרע א-להים, כלומר כשבעל הגר לא בעל אלא כדי לבקש זרע לפי שלא היה לו זרע משרה אשתו.. ופירוש ושאר רוח לו ענין יתרון ומעלה כמו יתר שאת ויתר עז.. כלומר, יתרון רוח ומעלה היה לו לאברהם. מלבי"ם - ושאר. היא האשה כמ"ש חז"ל אין שארו אלא אשתו.
ו. ישעיהו ד' - והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם.
ז. קובץ ג' שלב' - האמונה הא-להית הגדולה אשר בלב ישראל, אין לה ערך ולא דוגמא ולא משל. ואפילו האפיקורסות הישראלית היא מלאה אמונה וקדושה הרבה יותר מכל האמונות של כל הגויים כולם. ואע"פ שהיא מבטאת דברים של קלות ראש ושל כפירה, בתוכיות הנשמה יש אור א-להים של דבקות ושל צמאון לא-להים חיים, א-ל א-להי ישראל, עד לכדי מסירות נפש. וירח את ריח בגדיו אל תקרא בגדיו אלא בוגדיו, כגון יקום איש צרורות ויוסי משיתא, שהראו את הצפון בלבבם במסירות נפש נפלאה. ומה שנהיה בסוף היה ג"כ בתחילה, אלא שכסה אותו הזוהמא החיצונה, שבאה מהשפעתם המסואבה של הגויים אשר לא ידעו את ד' ובשמו לא קראו, אשר אכל את יעקב ואת נוהו השמו. לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו, ד' צ-באות שמו.
ח. שמואל א' כה' - והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ד' א-להיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע. שבת קנב: - תניא, רבי אליעזר אומר: נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, ושל רשעים זוממות והולכות, [ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחר עומד בסוף העולם, ומקלעין נשמתן זה לזה], שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.
ט. אוה"ק ב' הקודש הכללי יא' - הצרך של הדבקות הא-להית, במחשבה ובחשק הלב, שהוא יסוד האמונה בחיים, שהוא בא ודופק בחזקה בהרגשת הנשמה המוכשרת לזה מצד דרכי חייה, מדותיה וידיעותיה, צורך זה מקורו הוא בההתאגדות הכללית, שצרור החיים הכלליים אגוד הוא ביחד. ועל פי מדה מיוחדה הקרבה הזאת מאגדת את הנשמות של כל פרטי ישראל ביחד, ובמדה יותר רחבה את כל האדם יחד בכללותו, באיגוד הצלם הא-להי הכללי, ובמדה יותר מורחבת מתאגד ביחד כל צרור החיים של כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.. ומיסוד האחדות.. בא הצורך העליון לקרבת א-להים.
י. תפילה - אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה. עולת ראי"ה א' קנז' - כחו הפנימי של החסד, של גדולת החסד, הוא בעל כל האפשריות כולן, ואין שם שום דבר האוסר והקובע הגבלה למדת העלוי, הטוב, האור והחפש הקדוש, שלא יתפשטו בכל המרחבים. ולמטרה עליונה זו, של התפשטות הטוב האמתי, אור ד' והשכלת אמתו, נעם טובו, וענג יפעת תפארת גדולתו, בלא שום הגבלה, בלא שום מעצור, לא לפי מדת המציאות הפעלית, שיצאה ירודה ומצומצמת, אלא לפי מדתה העליונה של תכונת הכח העליון, שאין בו שום הגבלה, שום אי אפשרות, ואור השכינה יאיר באור אין סוף בלי מצרים. אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה.