661. פרשת שמות – מפורסמי הדור

מדוע עוסק חומש הגאולה בשמות של הקב"ה ושל ישראל? למה שם טוב הוא יותר טוב משמן טוב וכי תורת ישראל דוגלת ביח"צ?

תגיות: מפורסמים, יח"צ, מנהיגות,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 661. פרשת שמות – מפורסמי הדור

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטו' טבת תשפ"ה
לע"נ  ר' ישראל אהרון ב"ר נחמן ז"ל פישל ורעייתו חיה שיינא ב"ר שמעון ז"ל
א.    שמות א' – ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. שם - ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. שמות ג' - ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. ויאמר משה אל הא-להים מי אנכי כי אלך אל פרעה. שם - ויאמר משה אל הא-להים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם א-להי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם. ויאמר א-להים אל משה א-היה אשר א-היה. שמות ה' - ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה'. שמות ה' - וישב משה אל ה' ויאמר א-דני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך.

ב.     בראשית יב' - ויאמר ה' אל אברם לך לך.. אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. רש"י - לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם.

ג.     אבות ד' יג' - רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן.

ד.     שיחות הרצי"ה שמות עמו' 15 – מה זה שם? השם הוא הנשמה, העצם, המהות.. הפעם הראשונה שנפגשים בענין של קריאת שם על ידי אדם היא בפסוק: "ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו". בחכמתו וברוח קודשו ידע אדם לקבוע את השם, את המהות. המושג של שם אינו דבר פשוט. באופן פשוט השם הוא מלה שמונחת על איזה דבר: זה נקרא ספר וזה שולחן.. השם הוא גילוי של העצם, המהות.

ה.    שופטים יג' - ויאמר מנוח אל מלאך ה' מי שמך כי יבא דברך וכבדנוך. ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. אלשיך - והנכון באמת הוא מאמר חז"ל במדרש רבה (עיין בראשית רבה עח ד) שאמרו כי לפי פעולת המלאך משתנה שמו. ולכן עתה שבאתי על עסק נזירות שנאמר בו (במדבר ו ב) איש כי יפליא כו', אני נקרא פלאי.

ו.      ברכות יז. – רבי יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי.. אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה, טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו.

ז.     עין איה ברכות א' פ"ב נג' – תכלית השם אינו בשביל עצמו כלל. כי אין צריך אדם לשם מצד עצמו כי אם מצד אחרים שיקראוהו בשמו. ע"כ תואר שם טוב נופל על ההשלמה שפועל על זולתו כפי ערכו. ונמצינו למדין מפרשתו של איוב ג"כ, שזה חובת כל אדם המעלה שלבד שלימות עצמו יעסוק בהשלמת זולתו. וזהו השם טוב. והפעולה על זולתו תגדל ביותר כל מה שיבאו הדורות הבאים, כי לפעמים לא יתקבלו דברי חכם בדורו, ואין בני דורו מכירים ערכו ואינם מעמיקים בדבריו כ"כ, ע"כ אינו מועיל להשלמתם לפי רוממות ערכו, ובדורות הבאים כשסרה הקנאה וההרגל המעור עינים, אז מזדקקים דבריו ומתבררים, וילכו רבים לאורו. ועליו אמר שלמה בחכמתו: "טוב שם משמן טוב". שמן טוב מורה על המשוחים, שהדור מסכים למנותם, ולפעמים אינם פועלים כ"א על דורם ובחייהם. אבל החכם, שעיקר פעולתו להשלמת הרבים, היא יום המות נבחר אצלו מיום הולדו, שאז יאיר אורו ביותר ע"י דבריו הטובים שהשאיר לדורות, בספרים או תלמידיו אשר הניקם משדי חכמתו.

ח.    בראשית יא' - ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ.

ט.    ליקוטי מוהר"ן תניינא א' ג' - ולקשר עצמו לשרשי הנשמות של ישראל, צריך לידע מקור כל הנשמות, ומקור חיותם, מהיכן כל נשמה ונשמה מקבלת חיות. והעיקר לידע כל מפורסמי הדור, כי אם אינו יכול לידע ולקשר עצמו בפרטיות עם כל נשמה ונשמה, צריך לקשר עצמו עם כל מפורסמי ומנהיגי הדור, כי הנשמות נחלקים תחתם. כי כל מפורסם ומנהיג הדור, יש לו כמה נשמות פרטיות השייכים לחלקו. וכשמקשר עצמו עם המפורסמים, הוא מקושר עם כל פרטי נשמות ישראל. אך צריך לידע ולהכיר את המפורסמים, כי יש כמה מפורסמים שהם בשקר, והם רק ע"י עזות, כשרז"ל (סנהד' קה ע"א) עזות מלכותא בלא תגא.

י.      יהושע ג' - ויאמר ה' אל יהושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם  משה אהיה עמך.

יא.   שולחן ערוך חושן משפט ח' ג' - דרך חכמים הראשונים, בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה, ואף על פי כן לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקינים ומפצירים בם.

יב.   ליקוטי מוהר"ן כב' ד' – יש רועים של הס"א, והם ג"כ מפורסמי הדור, וכופין אנשים לתחות שיעבודייהו. ועיקר מלכותם הוא ע"י עזות, כי עזות מלכותא בלא תגא. והם ככלבים בעזותם, בבחי' והכלבים עזי נפש המה רועים, והן פני הדור כפני הכלב. וע"כ כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם א"א רק ע"י עזות, לעמוד נגד עזותם. ואז נהלת בעזך אל נוה קדשך, שנכנס לתוך הקדושה.

יג.    קובץ ג' שנג' - אם אמנם אין שום בר דעת שמח במנוחת לב אם העולם מפליגים בשבחו, אבל את ערכו של כתר שם טוב צריך אדם לדעת. ואם ימצא בקרבו מגרעות ופגמים כאלה, שאינם הולמים עם שמו הטוב, ידע שעצם שמו תלוי הוא בסגולת נשמתו מצד עצמיותה, ומאחר שיש לו חלק טוב של סגולה שמימית, אע"פ שאי אפשר לו שתזוח דעתו על דבר שאינו תלוי בחופש דעתו ורצונו, בכל זאת ידע איך להוקיר את המתנה העליונה, ואיך להגן עליה שלא תתקלקל, איך לפתחה כדי שתצא מכח אל הפועל, לפי העושר הגדול הצפון בתוכה.