מלחמה אינה דבר רצוי אבל כשהיא מתרחשת היא מביאה אור גדול לעולם. למה? מה פשר התופעה? ומה משמעותה לגבינו
השיעור של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק אור לז' שבט תשפ"ה
א. שמות טו' – אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו א-להי אבי וארממנהו. ה' איש מלחמה ה' שמו. רש"י - אונקלוס תרגם תוקפי ותושבחתי. עזי כמו עזי בשור"ק, וזמרת כמו וזמרתי. ואני תמה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא אלא בשלושה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת, וכל שאר מקומות נקוד שור"ק.. ואלו שלושה עזי וזמרת של כאן, ושל ישעיה (יב) ושל תהלים (קיח) נקודים בחטף קמ"ץ, ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי אלא וזמרת, וכולם סמוך להם ויהי לי לישועה, לכך אני אומר ליישב לשון המקרא.. עזי שם דבר הוא, כמו (שם קכג) היושבי בשמים.. וזהו השבח עזי וזמרת י-ה הוא היה לי לישועה.. ולשון וזמרת לשון (ויקרא כה) לא תזמור, (ישעיה כה) זמיר עריצים, לשון כסוח וכריתה. עוזו ונקמתו של א-להינו היה לנו לישועה. זה א-לי - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. ואנוהו - אונקלוס תרגם לשון נוה, (ישעיה לג) נוה שאנן.
ב. ישעיהו יב' - הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת י-ה ה' ויהי לי לישועה. ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.. זמרו ה' כי גאות עשה.. צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל. יונתן - ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא. רש"י - ממעיני הישועה - כי ירחיב לבם על ידי ישועה הבאה להם ויתגלו להם רזי התורה שנשתכחו בבבל על ידי הצרות.
ג. תהלים קיח' - כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם.. עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה. קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עשה חיל. ימין ה' רוממה ימין ה' עשה חיל. זוהר חדש רות קו. - דאורייתא בימינא אתייהבית וכתיב ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. שיר השירים רבה ב' ג' - ר' יהודה בר סימון אמר חורי משל למלך שהיתה לו אבן טובה ומרגליות בא בנו ואמר לו תנה לי, אמר לו לך היא ושלך היא ולך אני נותנה, כך ישראל אמרו לפני הקב"ה עזי וזמרת י-ה, אמר להם הקב"ה לכם היא ושלכם היא ולכם אני נותנה, ואין עוז אלא תורה שנא' (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן.
ד. פנים יפות - עזי וזמרת י-ה וגו'.. יש להבין עפ"י המבואר בזוהר [שמות ז.] שמה שנצטוינו לספר ביציאת מצרים יותר משאר גאולות לפי שגלות מצרים היה עיקר הגלות בנשמה שהיה פרעה משעבדם בנשמתם, משא"כ בשאר גלות שעיקרן גלות הגוף והיתה הגאולה ממצרים גאולה עולמית, משא"כ בשאר גליות שלא נגאלו עדיין עד שיבא משיח צדקינו וימחה זכר עמלק ימח שמו וזכרו, ואחז"ל [עירובין יח:] משחרב ביהמ"ק די לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר כל הנשמה תהלל י"ה שרמז על הנשמות, אבל אותיות ו"ה יתוקן במהרה בימינו שיבא משיח צדקינו.
ה. שמות יז' - ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליקוק בעמלק מדר דר. רש"י - ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם.
ו. נועם אלימלך פרשת יתרו - ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.. יש להבין הסיבה שאנו רואין האומות שהם שונאי ישראל וגם רשעי ישראל הם שונאים הצדיקים: ואמרתי הטעם מחמת שאין לך נברא בעולם שלא יהיה בו ניצוץ קדוש הנותן בהם חיות שאילולי הניצוץ קדוש לא היה יכול לחיות והניצוץ קדוש שבהם מתקנא בצדיקים וכן הניצוץ הקדוש שבאומות מתקנא בכללות ישראל.. וזה שאמר משה רבינו עליו השלום ה' ילחם לכם, פירוש הניצוץ הקדוש שבהם שהוא חלק אלקי הוא הנלחם בכם. ואתם תחרישון, פירוש לשון חרישה ועבודה, דהיינו שתראו לעבוד בכדי שתקחו הניצוץ קדוש שבהם וממילא יפלו, וזהו כל עבודתינו להוציא הניצוצות הקדושות מהחיצונים וממילא הם נופלים והשכינה מתעלה שזהו גלות השכינה שהיא עמנו בצרה בגלות המר הזה ועומדות ומצפ' שיתעלו ויוגבהו כל הניצוצות הקדושות ואז יהי' גאולת ישראל במהרה.. והנה אנו אומרים פסוקי דזמרה קודם התפילה הוא גם כן כונה הזאת, דהיינו לזמר עריצים החיצונים להוציא הנצוצות קדושות וזה נקרא מסמך גאולה לתפילה.
ז. אורות המלחמה א' - כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה.
ח. יואל ד' - ונקיתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון.
ט. אורות הקודש ד' הענוה האצילית יא' - שורש הגאוה הוא בקדושה גדולה, היא הגאוה הקדושה. מתגאים אנו בד',
בא-להים הגדול חרב גאותנו, מתגאים אנו ביחד עם כל העולמים, עם כל היצורים, כי כולנו יצורי א-להים חיים אנו, כולנו הננו קשורים באור החיים השלמים העליונים, כי סוף הכל להאגד בחיי כל. מה רבה היא ההארה המפוארת של מקור חיי העולמים, ההולכת ושוטפת על הכל. מתגאים אנו בגאות ד'. גאות ד' היא מקור הענוה, מקור השלום, אש אוכלה המכלה את כל הזוהמא של גסות והפרדה, של כל טומאת רעיון, של כל חולשה וטמטום, אור ד' ויאר לנו, עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה.