כשהקב"ה נותן לנו בחזרה חבלי ארץ ישראל אנו חייבים לקבלם ולהחיל עליהם ריבונות כדי להאיר את אור ישראל לתיקון העולם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכא' שבט תשפ"ה
א. שמות כג' – ועבדתם את ד' א-להיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא. את אימתי אשלח לפניך.. ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך. לא תכרת להם ולאלהיהם ברית. לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי. רש"י - וגרשתמו – ותגרשם. פסיקתא זוטרתא - כי אתן בידכם את כל יושבי הארץ וגרשתמו מפניך. על מנת שתגרשם מפניך. ספורנו - הדבר מסור בידכם, ואתם אל תתעצלו בזה, כמו שהעיד בהם יהושע באמרו עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' א-להי אבותיכם.
ב. רמב"ם ע"ז פ"י ה"ו - ..בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר לא ישבו בארצך אפילו לפי שעה, ואם קבל עליו שבע מצות הרי זה גר תושב, ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל שלא בזמן היובל אין מקבלין אלא גר צדק בלבד. הראב"ד - איני משוה לו בישיבת הארץ. כסף משנה – הראב"ד.. טעמו לומר שאע"פ שאין מקבלין גר תושב בזמן שאין היובל נוהג אם קבל שבע מצות למה ימנעו אותו מישיבת הארץ הא ליכא למיחש ביה פן יחטיאו. ולדעת רבינו נראה לומר דאין הכי נמי שאם מעצמו קיבל עליו שבע מצות שאין מונעין אותו מישיבת הארץ ולא בא לומר אלא שאין בית דין מקבלין אותו.
ג. משפט כהן סג' - ..ולענין חני' בקרקע הוי סברא יותר גדולה דאינם כעע"ז, כיון דמפורש בקרא: לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם, א"כ עיקר הקפידא הוא בע"ז, וכ"נ מד' סמ"ע בסי' רמ"ט, דגבי מתנת חנם יש יותר להקפיד שיהי' דוקא ג"ת, משום דהתורה אמרה: או מכור לנכרי, א"כ כל שהוא נכרי דוקא במכירה, אבל בחני' בקרקע, דהדיוק מהמקרא הוא להיפוך, י"ל דכו"ע מודים שאינו כ"א כג"ת. וכ"נ מלשון הראב"ד בה' ע"ז.. דישיבת הארץ קילא היא יותר משאר ענינים לגבי ג"ת.. הערות הרצי"ה - ..מצינו מדרגה ממוצעת בין נכרי לגר תושב, והוא לפי המתבאר על פי דברי הראב"ד בזה, שקיבל שלא לעבוד ע"ז, שהוא כג"ת לדין הישיבה בארץ..
ד. רמב"ם מלכים פ"ו ה"א - אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס שנאמר יהיו לך למס ועבדוך. קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם. והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם כגון בנין החומות.
ה. שיחות הרצי"ה דברים עמ' 213 - בהלכות מלכים לרמב"ם (פ"ו ה"ה) - על פי דברי חז"ל - מבואר שיהושע בעת כיבוש הארץ שלח שלוש אגרות לגויים: אם אתם רוצים לברוח, אתם יכולים, אנו לא נרדוף אחריכם. אומרים חז"ל, שיש מי שהלך וברח לאפריקה: הגרגשי. קודם מוזכרים שבעה עממים ואחר כך ששה. יהושע הבהיר להם: הארץ הזאת היא בידינו, היא בממשלתנו, כדברי הרמב"ן. אם אתם מחליטים להשאר כאן, אתם יכולים, אם אתם מקבלים שני תנאים אלה: א. קבלת השלטון שלנו. ב. ביטול עבודה זרה.
ו. שו"ע תקסא' - הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר, וקורע. משנה ברורה - אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן. שער הציון - בית יוסף וב"ח ושאר אחרונים.
ז. השגות הרמב"ן על ספר המצות מצות עשה ד' - מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה, והוא אמרו להם והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה, והתנחלתם את הארץ [ונכפל כזה הענין במצוה זו במקומות אחרים כאמרו יתברך באו ורשו את הארץ] אשר נשבעתי לאבותיכם. ופרט להם במצוה זו כולה בגבוליה ומצריה, כמו שאמר, ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים וגו' שלא יניחו ממנה מקום.
ח. שיחות הרצי"ה א"י 260 – איפה כל רגב ורגב, כל חלק וחלק, של ד' אמות של ארץ ד', וכי בידינו לוותר על איזה מילימטר?!
ט. אגרות הראי"ה א' לט' – כל עיר ומקום שבארץ הקודש יש לו שורש ובחינה בקדושה בפני עצמה כמו שהאריך בזה בחסד לאברהם חלק עין הארץ נהר י"ג... כל אחד שהשיג על פי פרטיות שורש נשמתו שהוא שייך לקדושה מיוחדת הפרטית השייכת לאותה העיר, היה קובע בה דירתו.
י. אורות התחיה יז' - אנחנו שואפים לתחית האומה ותחית הארץ, כדי להחיות את הנשמה שלנו, כדי להעמיד את ישראל חי, להחיות את האמונה והאהבה, בחוסן של התורה והמצוה בכל המילוי שלהן. אנו מכירים את אור א-להי ישראל,
א-להי עולם, והעונג שעל ד' על ד' דייקא, למעלה מכל מבטא ומכל מושג, לעילא מכל ברכתא ושירתא, תושבחתא ונחמתא, הגנוז וצפון המתגלה באור האמונה והאהבה, המתראה בתכסיס התורה והמצוה כולה, אנו דורשים לציון, אנו משתוקקים לבנות את הארץ ולהבנות בה, כדי לקלוט את רוחה ואוירה, להתאחד עם כל החיים המקושרים בה. על כן תורה מרובה אנו דורשים, ולשם כך אנו שואפים לבריאות שלמה ולכח גופני חסון ואמיץ, מצות רבות אנו מבקשים, כדי שיהיו לנו די כלים להכיל בהם את האור הגדול של האמונה והאהבה, עם כל העונג והעדן וכל האור והטוהר, העז והאומץ שלהם, שיתגלו לנו במלא מדתם, בשובנו לחיים עצמיים, לאומיים במלא ובמרום המובן. כל מה שיש לנו, מזכרונות העתיקות וממצוה וחק, חביב עלינו חבת חיים, כי הם לנו כלים למקור חיים ועמם מקור חיים, האידיאלים הצפונים בהם חיים הם אתם ועם קיומם.